Arakhin 25

Kapitel 25

א בא חרים ונטל חלקו וחלק חביריו שש וכן פשחור וכן אימר התקינו נביאים שביניהם שאפי' יהויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו אלא אשארא:

1 dann kam Ḥarim und zog sechs für sich und für seine Genossen, und ebenso Pašḥur und ebenso Immer. Die Propheten, die unter ihnen waren, bestimmten, daß, selbst wenn die [einstige] Hauptwache Jehojarib heraufkommen sollte, Jeda͑ja dennoch nicht von seiner Stelle verdrängt werden solle, vielmehr bleibe Jeda͑ja Hauptwache und Jehojarib ihm angeschlossen. Dies bezieht sich also auf das übrige.

ב רב אשי אמר הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש לא קא חשיב להו

2 R. Aši erklärte: Die sechs Jahre, bis E͑zra hinaufgezogen war und [den Tempel] eingeweiht hatte, zählt er nicht mit,

ג דכתיב (עזרא ד, כד) באדין בטילת עבידת בית אלהנא די בירושלים וכתיב (עזרא ו, טו) ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית למלכות דריוש מלכא

3 denn es heißt: da wurde gestört die Arbeit am Gotteshause in Jerušalem, und es heißt: und man vollendete dieses Haus bis zum dritten Tage des Monats Adar, das ist das sechste Jahr der Regierung des Königs Dariaveš.

ד ותנא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא וגלותו עמו דכתיב (עזרא ז, ח) ויבא ירושלים בחודש החמישי היא השנה השביעית למלך:

4 Hierzu wird gelehrt: Um dieselbe Zeit im darauffolgenden Jahre zog E͑zra mit seinen Exulanten hinauf, wie es heißt: und er kam nach Jerušalem im fünften Jahre, das ist das siebente Jahr des Königs.

ה גופא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משנכנסו מנו שאם אתה אומר משנכנסו מנו נמצא בית חרב בתחלת יובל ואי אתה מוצא (יחזקאל מ, א) בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר וכו'

5 Der Text. Siebzehn Jobelzyklen zählten die Jisraéliten seit ihrem Einzuge in das Land bis zu ihrem Auszuge. Du kannst nicht sagen, sie zählten sie seit ihrem wirklichen Einzuge, denn wolltest du sagen, sie zählten sie seit ihrem Einzuge, so würde es sich ergeben, daß der Tempel zu Beginn des Jobelzyklus zerstört wurde, und man könnte nicht aufrecht erhalten [die Worte:] im vierzehnten Jahre, nachdem die Stadt geschlagen worden war &c.

ו שבע שכיבשו מנלן דקאמר כלב (יהושע יד, ז) בן ארבעים שנה [אנכי] בשלח (אותי) משה עבד ה' [אותי] מקדש ברנע לרגל את הארץ [וגו'] ועתה [הנה] אנכי היום בן חמש ושמונים [שנה]

6 Woher, daß die Eroberung sieben Jahre [währte]? — Kalebh sagte: vierzig Jahre war ich alt, als mich Moše, der Knecht des Herrn, von Qadeš Barnea͑ aussandte, um das Land auszukundschaften &c. und nun bin ich fünfundachtzig Jahre alt.

ז ואמר מר שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הוקם המשכן ושלח מרגלים כי עבור ירדן כלב בר כמה הוי בר תמנן נכי תרתין כי קא מפליג נחלות קאמר (יהושע יד, י) בן חמש ושמונים שנה אנכי אישתכח דשבע כיבשו

7 Und der Meister sagte: Im ersten Jahre fertigte Moše die Wohnung, im zweiten Jahre stellte er die Wohnung auf und sandte die Kundschafter aus. Kalebh war demnach als sie den Jarden überschritten achtzig weniger zwei [Jahre alt], und als er die Erbbesitze verteilte, sagte er, er sei fünfundachtzig Jahre alt; es ergibt sich also, daß sie [das Land] sieben Jahre eroberten. —

ח ושבע שחילקו מנלן איבעית אימא מדשבע כיבשו שבע חילקו ואיבעית אימא מדלא משכחת להו (יחזקאל מ, א) ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר:

8 Woher, daß die Aufteilung sieben Jahre währte? — Wenn du willst, sage ich: wenn die Eroberung sieben währte, währte auch die Aufteilung sieben, und wenn du willst, sage ich: anders würden nicht aufrecht zu erhalten sein [die Worte:] vierzehn Jahre nachdem die Stadt geschlagen worden war.

ט <big>מתני׳</big> אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ראש השנה ומוסיפין עד עולם אין פוחתין משתי חצוצרות מתשעה כנורות ומוסיפין עד עולם והצלצל לבד:

9 ES MUSSTEN MINDESTENS SECHS UNTERSUCHTE LÄMMER IM LÄMMERSTALLE SEIN, WIE FÜR EINEN ŠABBATH UND DIE FESTTAGE DES NEUJAHRES, UND MEHR UNBESCHRÄNKT. ES MUSSTEN MINDESTENS ZWEI TROMPETEN SEIN UND NEUN HARFFN, UND MEHR UNBESCHRÄNKT; ZYMBELN NUR EINE.

י <big>גמ׳</big> תמידין ומוספין טובא הוו

10 GEMARA. Die beständigen Opfer und die Zusatzopfer waren ja mehr? —

יא תנא בעלמא קאי ואתמידין לחודיה קאי ומאי כדי לשבת ולימים טובים סימנא בעלמא וה"ק אין פוחתין מששה טלאים

11 Der Autor spricht von gewöhnlichen [Tagen], nur von den beständigen Opfern, und [die Worte] ‘wie für einen Šabbath und die beiden Festtage’ sind nur ein Merkzeichen. Er meint es wie folgt: es mußten mindestens sechs untersuchte Lämmer

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel