Arakhin 64

Kapitel 64

א אמר אביי הכי קאמר עד גמלא בגליל עד גדוד בעבר הירדן וחדיד ואונו וירושלים ביהודה

1 Abajje erwiderte: Er meint es wie folgt: Bis Gamia in Galiläa, bis Gedud in Transjarden, Ḥadid, Ono und Jerušalem in Judäa.

ב רבא אמר גמלא בגליל לאפוקי גמלא דשאר ארצות גדוד בעבר הירדן לאפוקי גדוד דשאר ארצות אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה

2 Raba erwiderte: Gamia in Galiläa, dies schließt Gamia in andren Ländern aus; Gedud in Transjarden, dies schließt Gedud in andren Ländern aus; bei den übrigen aber, die anderswo nicht vorkommen, ist [die Angabe] nicht nötig. —

ג וירושלים מי מיחלט בה והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט בה

3 Verfällt denn in Jerušalem ein Haus für immer, es wird ja gelehrt: Zehn Dinge wurden von Jerušalem gesagt: ein Haus verfällt darin nicht!?

ד אמר רבי יוחנן כירושלים דמוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא כירושלים דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה ואילו הכא הבית חלוט בהן רב אשי אמר לאו אמר רב יוסף תרי קדש הוו ה"נ תרי ירושלים הוו

4 R. Joḥanan erwiderte: Wie Jerušalem, das in den Tagen Jehošua͑s, des Sohnes Nuns, mit einer Mauer umgeben war, und nicht wie Jerušalem, denn in diesem verfällt ein Haus nicht, in jenem aber verfällt ein Haus. R. Aši erwiderte: Wie R. Joseph erklärt hat, es waren zwei [Orte Namens] Qedeš, ebenso waren es zwei Jerušalem.

ה תניא ר' ישמעאל בר' יוסי למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא

5 Es wird gelehrt: R. Jišma͑él b. R. Jose sagte: Wozu zählten die Weisen sie auf? — Als die Exulanten heimkehrten, fanden sie diese vor und heiligten sie, während die erste [Heiligung] mit der Aufhebung der Heiligkeit des Landes aufgehört hatte. Er ist somit der Ansicht, die erste Heiligung galt nur für die damalige Zeit und nicht für die Zukunft;

ו ורמינהי א"ר ישמעאל בר' יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר (דברים ג, ד) ששים עיר כל חבל ארגוב כל אלה ערים בצורות אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום קידשום הא אמרינן דלא צריך לקדושינהו אלא מנאום

6 ich will auf einen Widerspruch hinweisen: R. Jišma͑él b. R. Jose sagte: Waren es denn nur diese, es heißt ja: sechzig Städte, alles, was zum Bezirke Argob gehörte &c. lauter befestigte Städte; weshalb zählten die Weisen nur diese auf? Als die Exulanten heimkehrten, fanden sie diese vor und heiligten sie. — ‘Und heiligten sie’, wir sagten ja, man brauchte sie nicht zu heiligen!? —

ז ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא

7 Vielmehr, und zählten sie auf. — Und nicht nur diese, sondern bei jeder Stadt, von der es dir von deinen Vorfahren überliefert ist, daß sie in den Tagen Jehošua͑s, des Sohnes Nuns, mit einer Mauer umgeben war, haben all diese Gebote Geltung, weil die erste Heiligung sowohl für die damalige Zeit als auch für die Zukunft galt. —

ח איבעית אימא תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל ואיבעית אימא חד מינייהו ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר"א בר יוסי אומר אשר לוא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן

8 Wenn du willst, sage ich, zwei Tannaím streiten über die Ansicht R. Jišma͑éls, und wenn du willst, sage ich, eine von diesen Lehren ist von R. Elea͑zar b. R. Jose. Es wird nämlich gelehrt: R. Elea͑zar b. R. Jose sagte: Der eine Mauer, auch wenn sie jetzt keine hat, früher aber eine hatte. —

ט מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא דכתיב (נחמיה ח יז) ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא

9 Was ist der Grund desjenigen, welcher sagt, die erste Heiligung galt nur für die damalige Zeit und nicht für die Zukunft? — Es heißt: und alle Exulanten, die aus der Gefangenschaft zurückkamen, machten Hütten, und sie wohnten in den Hütten, denn die Kinder Jisraél hatten seit den Tagen Jošua͑s, des Sohnes Nuns, nicht gemacht &c. und es war eine sehr große Freude. Ist es denn möglich, daß sie, seitdem David gekommen war, keine Hütten gemacht hatten, bis E͑zra kam?

י אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה

10 Vielmehr vergleicht er ihre Ankunft in den Tagen E͑zras mit ihrer Ankunft in den Tagen Jehošua͑s; wie sie in den Tagen Jehošua͑s Erlaß- und Jobeljahre gezählt und ummauerte Städte geheiligt hatten, ebenso zählten sie bei ihrer Ankunft in den Tagen E͑zras Erlaß- und Jobeljahre und heiligten ummauerte Städte.

יא ואומר (דברים ל, ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו

11 Ferner heißt es: und der Herr, dein Gott, wird dich in das Land bringen, das deine Väter besessen, und du wirst es in Besitz nehmen; er vergleicht deine Besitznahme mit der Besitznahme deiner Väter; wie die Besitznahme deiner Väter bei Erneuerung all dieser Dinge, ebenso deine Besitznahme bei Erneuerung all dieser Dinge. —

יב ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה

12 Und jener!? — Er flehte um Erbarmen ob des Triebes des Götzendienstes und schaffte ihn fort, und sein Verdienst gewährte ihnen Schutz wie eine Hütte.

יג והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב (נחמיה ח, יז) ישוע בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי

13 Das ist es, weshalb die Schrift Jehošua͑ tadelte, indem es an jeder andren Stelle Jehošua͑ heißt, hier aber heißt es Jošua͑. — Erklärlich ist es, daß Moše nicht um Erbarmen gefleht hat, weil dann das Verdienst des Jisraéllandes noch nicht da war, weshalb aber flehte Jehošua͑ nicht um Erbarmen, bei dem das Verdienst des Jisraéllandes schon da war,

יד והא כתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה הכי קאמר כיון דירשו אבותיך ירשת את

14 denn es heißt: das deine Väter besessen, und du wirst es in Besitz nehmen!? — Er meint es wie folgt: da deine Väter es besessen, hast du es in Besitz. —

טו ומי מנו שמיטין ויובלות השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות עזרא דכתיב ביה (עזרא ב, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים הוה מני

15 Zählten sie denn dann Erlaß- und Jobeljahre, wenn sogar nach der Verbannung des Stammes Reúben, des Stammes Gad und des halben Stammes Menaše das Jobeljahr eingestellt wurde, wie sollte E͑zra sie gezählt haben, wo es heißt: die ganze Gemeinde zusammen vier Myriaden und zweitausendsechshundertundsechzig!?

טז דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר (ויקרא כה, י) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן

16 Es wird nämlich gelehrt: Als der Stamm Reúben, der Stamm Gad und der halbe Stamm Menaše verbannt wurden, hörten die Jobeljahre auf, denn es heißt: ihr sollt Erlaß ausrufen im Lande für all seine Bewohner; zur Zeit, wenn all seine Bewohner darin sind, nicht aber zur Zeit, wenn ein Teil in der Verbannung ist.

יז יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין

17 Man könnte glauben, wenn sie sich darin befinden und vermischt sind, der Stamm Binjamin unter Jehuda und der Stamm Jehuda unter Binjamin, habe das Jobelgesetz Geltung, so heißt es: für all seine Bewohner, wenn seine Bewohner nicht vermischt sind, nicht aber, wenn durcheinander vermischt.

יח א"ר נחמן בר יצחק מנו יובלות לקדש שמיטין

18 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Sie zählten die Jobeljahre, um die Erlaßjahre zu heiligen. —

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel