Bekhorot 24

Kapitel 24

א לר' שמעון נמי צבי ואיל כתיב בהו

1 so ist auch nach R. Šimo͑n zu erklären: bei diesen heißt es: Hirsch und Reh.

ב איבעיא להו מהו לפדות בבהמת שביעית

2 Sie fragten: Darf man auslösen durch ein für den Ertrag des Siebentjahres [gekauftes] Vieh?

ג ודאי לא תיבעי לך לאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה כי תיבעי לך ספק

3 Von einem zweifellosen ist dies nicht fraglich, denn der Allbarmherzige sagt:zum Essen, nicht aberzum Handel, fraglich ist es nur vom Zweifelhaften.

ד ואליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך דלית ליה ספק כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה

4 Ferner ist es nach R. Šimo͑n nicht fraglich, denn nach ihm gilt es nicht vom Zweifelhaften, fraglich ist es nur nach R. Jehuda.

ה מאי כיון דמפריש טלה והוא לעצמו לאכלה קרינא ביה או דילמא כיון דכמה דלא מפקע איסוריה לא מישתרי כסחורה דמי

5 Wie ist es: heißt dies, da er ein Schaf absondert und es ihm gehört: zum Essen, oder aber gilt es, da es, so lange es des Verbotes nicht enthoben ist, nicht erlaubt ist, als Handel. –

ו ת"ש דא"ר חסדא בהמת שביעית אין פודין בה את הודאי אבל פודין בה את הספק

6 Komm und höre: R. Ḥisda sagte. Durch das für den Ertrag des Siebentjahres [gekaufte] Vieh darf man das zweifellose nicht auslösen, wohl aber darf man dadurch das zweifelhafte auslösen.

ז ואמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות

7 Ferner sagte R. Ḥisda, ein für den Erlös des Siebentjahres [gekauftes] Vieh ist nicht erstgeburtspflichtig, jedoch zu den Priestergaben pflichtig.

ח פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וחייבת במתנות דלאכלה קרינא בה

8 Es ist nicht erstgeburtspflichtig, denn der Allbarmherzige sagt: zum Essen, nicht aber zum Verbrennen; zu den Priestergaben pflichtig, denn hiervon heißt es: zum Essen.

ט מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה

9 Man wandte ein: Wer vom Teige des Siebentjahres ißt bevor die Teighebe davon abgehoben worden ist, ist des Todes schuldig.

י ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה

10 Weshalb denn, wenn es unrein wird, ist es ja zu verbrennen, und der Allbarmherzige sagt: zum Essen, nicht aber zum Verbrennen!? –

יא שאני הכא דכתיב לדורותיכם

11 Anders ist es hierbei, denn es heißt:für eure Geschlechter.

יב תנ"ה מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה שנאמר לדורותיכם

12 Ebenso wird gelehrt: Woher, daß, wenn jemand vom Teige des Siebentjahres ißt bevor die Teighebe abgehoben worden ist, er des Todes schuldig ist? Es heißt: für eure Geschlechter. –

יג ולגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה:

13 Sollte man doch hieraus folgern!? – Da ist es hauptsächlich zum Essenbestimmt, hierbei aber hauptsächlich zum Verbrennen.

יד נתנו לכהן כו': תנינא להא דת"ר ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו ואמר לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו הרי זה לא יתנו לו אא"כ פדאו בפניו

14 HAT MAN ES EINEM PRIESTER GEGEBEN &C. Wir lernen hier, was die Rabbanan gelehrt haben: Wenn ein Jisraélit einen Eselserstling im Hause hat und der Priester zu ihm sagt: gib ihn mir, ich will ihn auslösen, so gebe er ihn ihm nicht eher, als bis er ihn in seiner Gegenwart auslöst.

טו א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו הכהנים על פטרי חמורים פשיטא מהו דתימא ה"מ היכא דמחזק לן דמיקרי אבל בסתמא לא קמ"ל דמורה בה היתירא:

15 R. Naḥman sagte im Namen des Rabba b. Abuha: Dies besagt, daß Priester hinsichtlich der Eselserstlinge verdächtig sind. – Selbstverständlich!? – Man könnte glauben, nur wenn es bekannt ist, daß diesvorgekommen ist, sonst aber nicht, so lehrt er uns, daß er sich dies erlauben könnte.

טז <big>מתני׳</big> המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן וחכ"א אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני

16 WENN JEMAND DIE LÖSUNG EINES ESELSEKSTLINGS ABGESONDERT HAT UND SIE VERENDET IST, SO IST ER, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, ERSATZPFLICHTIG, WIE FÜR DIE FÜNF SELA͑ FÜR EINEN SOHN, UND DIE WEISEN SAGEN, ER SEI DAFÜR NICHT ERSATZPFLICHTIG, WIE BEI DER LÖSUNG DES ZWEITEN ZEHNTEN.

יז העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום מת פטר חמור ר"א אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה וחכ"א א"צ להקבר וטלה לכהן:

17 R, JEHOŠUA͑ UND R. ÇADOQ BEKUNDETEN, DASS, WENN DIE LÖSUNG DES ESELSERSTLINGS VERENDET IST, DER PRIESTER NICHTS ZU BEANSPRUCHEN HABE. VERENDET DEH ESELSERSTLING, SO IST ER, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, ZU BEGRABEN, UND DIE NUTZNIESSUNG DES LAMMES IST ERLAUBT; DIE WEISEN SAGEN, ER BRAUCHE NICHT BEGRABEN ZU WERDEN, UND DAS LAMM GEHÖRE DEM PRIESTER.

יח <big>גמ׳</big> אמר רב יוסף מ"ט דר' אליעזר דכתיב (במדבר יח, טו) אך פדה תפדה וגו' מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו

18 GEMARA. R. Joseph sagte: Folgendes ist der Grund R. Elie͑zers. Es heißt:jedoch sollst du auslösen &c.; wie man für den Erstgeborenen eines Menschen ersatzpflichtig ist, ebenso ist man für das Erstgeborene eines unreinen Viehs ersatzpflichtig.

יט א"ל אביי אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר וכי תימא ה"נ והתנן מת פטר חמור רבי אליעזר אומר יקבר מאי יקבר לאו דאסור בהנאה

19 Abajje sprach zu ihm: Demnach sollte doch, wie der Erstgeborene eines Menschen zur Nutznießung erlaubt ist, auch das Erstgeborene eines unreinen Viehs [zur Nutznießung] erlaubt sein!? Wolltest du sagen, dem sei auch so, so haben wir ja gelernt, wenn der Eselserstling verendet ist, sei er, wie R. Elie͑zer sagt, zu begraben. Unter begraben ist wohl zu verstehen, er sei zur Nutznießung verboten. –

כ לא יקבר כבכור אדם אלא אדם בכור הוא דבעי קבורה פשוט לא בעי קבורה

20 Nein, er ist zu begraben, wie der Erstgeborene eines Menschen. – Demnach ist vom Menschen nur der Erstgeborene zu begraben, nicht aber der Nichterstgeborene!?

כא ועוד תניא מודה ר' אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו שמפריש טלה עליו והוא שלו

21 Ferner wird gelehrt: R. Elie͑zer pflichtet bei, daß, wenn ein Jisraélit einen zweifelhaften Eselserstling im Hause hat, er dafür ein Lamm absondere, und es gehöre ihm!? –

כב אלא אמר רבא אמר קרא אך פדה תפדה לפדייה הקשיתיו ולא לדבר אחר

22 Vielmehr, erwiderte Raba, die Schrift sagt: jedoch auslösen sollst du; ich habe ihn hinsichtlich des Auslösens verglichen, nicht aber hinsichtlich einer anderen Sache.

כג תנן התם הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום פדיון פטר חמור לאלתר

23 Dort haben wir gelernt: Schätzgelübde, wie zur Zeit, die Auslösung des Sohnes nach dreißig Tagen, die Lösung des Eselserstlings sofort. –

כד ופדיון פטר חמור לאלתר ורמינהי אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים

24 Ist denn die Lösung des Eselserstlings sofort [zu entrichten], ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Beim Schätzgelübde, bei der Auslösung des Sohnes, beim Nazirateund beim Eselserstling sind es nicht weniger als dreißig Tage,

כה ומוסיפין עד עולם

25 und hinzufügen kann man unbeschränkt!?

כו אר"נ לומר שאם פדאו פדוי מכלל דבנו אם פדאו אינו פדוי והאיתמר הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי

26 R. Naḥman erwiderte: Dies besagt, daß, wenn er ausgelöst hat, die Auslösung gültigist. – Demnach ist sein Sohn, wenn er ihn ausgelösthat, nicht ausgelöst, und dem widersprechend wurde gelehrt, wenn jemand seinen Sohn innerhalb von dreißig Tagen auslöst, sei er ausgelöst!? –

כז לאו איתמר עלה אמר רבא דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי

27 Hierzu wurde ja gelehrt: Raba sagte: Alle stimmen überein, daß, wenn er ‘sofort’ [gesagt] hat, sein Sohn nicht ausgelöstsei.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel