Bekhorot 28

Kapitel 28

א נפדין תמימים או אין נפדין תמימין

1 Dürfen sie fehlerfrei ausgelöst werden oder dürfen sie fehlerfrei nicht ausgelöst werden? –

ב תא שמע המתפיס בעלי מומין קבועין לגבי מזבח וילדו ימכרו ואין צריכין מום שאין קדושה חלה עליהן שלא יהא טפל חמור מן העיקר

2 Komm und höre: Wenn man mit bleibendem Fehler behaftete [Tiere] für den Altar erfassen ließ und sie geworfen haben, so sind [die Jungen] fehlerfrei zu verkaufen, denn die Heiligkeit erstreckt sich nicht auf diese, weil es bei der Nebensachenicht strenger sein darf als bei der Hauptsache.

ג טעמא שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מסייע ליה לרבא דאמר רבא הקדיש זכר לדמים קדוש קדושת הגוף:

3 Nur aus dem Grunde, weil es bei der Nebensache nicht strenger sein darf als bei der Hauptsache, hat man aber ein Männchen wegen seines Geldwertesgeweiht, ist es sachlich heilig. Dies ist somit eine Stütze für Raba, denn Raba sagte, wenn man ein Männchen wegen seines Geldwertes geweiht hat, sei es selbst heilig.

ד והשוחטן בחוץ פטור: רבי אלעזר מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיד

4 WER SIE AUSSERHALB SCHLACHTET, IST FREI. R. Elea͑zar lehrte: schuldig, und er bezieht es auf eine Privatanhöhe.

ה דאמר רבי אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר (דברים יז, א) לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב (ויקרא כב, כב) עורת או שבור וגו' תנהו ענין לבמת יחיד

5 R. Elea͑zar sagte nämlich: Woher, daß, wer zur Zeit, wo die Anhöhen erlaubt sind, ein fehlerbehaftetes Vieh auf einer Privatanhöhe schlachtet, ein Verbot übertrete? Es heißt:du sollst dem Herrn, deinem Gott, kein Rind oder Schaf schlachten, und da dies nicht auf eine öffentliche Anhöhezu beziehen ist, denn es heißt:ein blindes oder gebrochenes &c., so beziehe man es auf eine Privatanhöhe. –

ו אימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור סד"א הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי כשהוא בעל מום קמ"ל דלא

6 Vielleicht aber: da es nicht auf Geheiligtes zu beziehen ist, so beziehe man es auf das Erstgeborene!? Man könnte glauben, daß es, da es fehlerbehaftet heilig ist, auch fehlerbehaftet dargebracht werde, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist. –

ז אמרי בכור בהדיא כתיב ביה (דברים טו, כא) פסח או עור לא תזבחנו

7 Ich will dir sagen, vom Erstgeborenen heißt es ausdrücklich:lahm oder blind darfst du es nicht schlachten. –

ח ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין למעשר דסד"א הואיל וקדוש במומו דכתיב (ויקרא כז, לג) לא יבקר בין טוב לרע [ובין רע] נקרב נמי במומיה קמ"ל דלא

8 Vielleicht aber: da es nicht auf Geheiligtes zu beziehen ist, so beziehe man es auf den Zehnten!? Man könnte nämlich glauben, daß es, da es fehlerbehaftet heilig ist, denn es heißt:er soll zwischen gut und schlecht nicht untersuchen, auch fehlerbehaftet dargebracht werde, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist. –

ט אמרי מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור

9 Ich will dir sagen, hinsichtlich des Zehnten ist es ebenfalls durch [den Ausdruck] vorüberziehenvom Erstgeborenen zu folgern. –

י אימא תנהו ענין לתמורת קדשים דס"ד אמינא הואיל וקדושה כשהיא בעלת מום דכתיב (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' קריבה נמי כשהיא בעלת מום קמ"ל דלא

10 Vielleicht aber beziehe man es auf das Eingetauschte des Geheiligten!? Man könnte nämlich glauben, daß es, da es fehlerbehaftet heilig ist, denn es heißt:er darf es nicht vertauschen und nicht einwechseln &c., auch fehlerbehaftet dargebracht werde, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist. –

יא אמר קרא (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא

11 Die Schrift sagt:so sei es und das Eingetauschte heilig, man vergleiche das Eingetauschte mit ihm; wie es selbst nicht fehlerbehaftet, ebenso das Eingetauschte nicht fehlerbehaftet.

יב מתקיף לה ר' זירא אימא תנהו ענין לולדות קדשים דסד"א הואיל וקדושין כשהן בעלי מומין אגב אמן כשהן בעלי מומין נמי קרבי קמ"ל דלא

12 R. Zee͑ra wandte ein: Vielleicht beziehe man es auf die Jungen des Geheiligten!? Man könnte nämlich glauben, da sie fehlerbehaftet durch ihre Mutter heilig sind, seien sie auch fehlerbehaftet darzubringen, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist.

יג אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא:

13 Raba erwiderte: Dies hat bereits der Autor der Schule R. Jišma͑éls entschieden, denn in der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt:Nur deine Heiligtümer, die du haben wirst, und deine Gelübde. Nur deine Heiligtümer, das sind die Eingetauschten; die du haben wirst, das sind die Jungen; und deine Gelübde, die Schrift hat sie mit dem Gelobten verglichen: wie das Gelobte nicht fehlerbehaftet, ebenso auch diese nicht fehlerbehaftet.

יד ואין עושין תמורה: מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה:

14 SIE ÜBERTRAGEN NICHT [DIE HEILIGKEIT] AUF DAS EINGETAUSCHTE. Aus welchem Grunde? – Die Schrift sagt: er soll es nicht vertauschen und nicht einwechseln &c.; wenn du sagst, nicht ein schlechtes auf ein gutes, um wieviel weniger ein gutes auf ein schlechtes!? Vielmehr: was vorher gut war, erfaßt das Eingetauschte, was vorher schlecht war, erfaßt das Eingetauschte nicht.

טו אם מתו יפדו: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי רבי שמעון דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה

15 WENN SIE VERENDEN, SIND SIE AUSZULÖSEN. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Dies ist die Ansicht des R. Šimo͑n, welcher sagt, Heiliges des Altars war einbegriffen hinsichtlich des Hinstellens und Schätzens, Heiliges des Tempelreparaturfonds’ war nicht einbegriffen hinsichtlich des Hinstellens und Schätzens.

טז דתנן רבי שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו ומודה ר' שמעון בבעל מום מעיקרו שנפדה מאי טעמא דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרא

16 Wir haben nämlich gelernt: R. Šimo͑n sagte: Heiliges des Tempelreparaturfonds’ ist, wenn es verendet, auszulösen. Jedoch pflichtet R. Šimo͑n bei, daß es, wenn es von vornherein fehlerbehaftet war, auszulösensei. Aus welchem Grunde? – Die Schrift sagt:es, das es schließt das von vornherein fehlerbehaftete aus.

יז אבל חכ"א אם מתו יקברו מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתנא דבי לוי הכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו

17 Die Weisen aber sagen, wenn es verendet, sei es zu begraben. – Wer sind die Weisen? – Es ist der Autor aus der Schule Levis, denn in der Schule Levis wurde gelehrt: Alle waren einbegriffen hinsichtlich des Hinstellens und Schätzens, auch das von vornherein fehlerbehaftete.

יח וכן תנא דבי לוי במתניתיה אפילו חיה אפי' עוף והכתיב אותה אותה לתנא דבי לוי קשיא

18 Ebenso lehrte Levi in seiner Barajtha: selbst das Wild und selbst das Geflügel. – Es heißt ja es!? – Das es ist nach dem Autor der Schule Levis nicht zu erklären. –

יט אבל רבנן דפליגי עליה דר"ש מאי הכי נמי דאם מתו יפדו אי הכי

19 Nach den Rabbanan aber, die gegen R. Šimo͑n streiten, ist es also, wenn es verendet, auszulösen, demnach sollte es ja heißen:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel