Bekhorot 52

Kapitel 52

א דעיקר לאו לכפרה אתי משהי לה או דלמא כיון דעולה נמי מכפרא אעשה לא משהי לה

1 es zu halten, da es nicht eigentlich zur Sühne dargebracht wird, oder aber hält man es nicht, da auch ein Brandopfer sühnt, nämlich [die Übertretung] eines Gebotes. –

ב ת"ש התולש צמר מבכור תם אע"פ שנולד בו מום שחטו אסור טעמא דתולש הא נתלש שרי וכל שכן עולה דלא משהי לה

2 Komm und höre: Hat jemand von einem fehlerfreien Erstgeborenen Wolle ausgerupft, so ist es, auch wenn es einen Fehler bekommen und man es geschlachtet hat, verboten. Nur wenn ausgerupft, ist es aber von selbst erfolgt, so ist es erlaubt, und um so mehr gilt dies von einem Brandopfer, das man nicht hält. –

ג הוא הדין אפילו נתלש נמי אסור והאי דקתני תולש להודיעך כחו דעקביא דבבעל מום אפילו בתולש נמי שרי

3 Auch wenn es von selbst erfolgt, ist es verboten, nur lehrt er deshalb ‘ausgerupft’, um dir die weitgehendere Ansicht A͑qabjas hervorzuheben, daß es bei einem fehlerbehafteten erlaubt ist, auch wenn man sie ausgerupft hat. –

ד והאנן נשר תנן תנא נשר להודיעך כחן דרבנן תנא תולש להודיעך כחו דעקביא:

4 Wir haben ja aber ‘ausgefallen’ gelernt!? – Er lehrt ‘ausgefallen’, um die weitgehendere Ansicht der Rabbanan hervorzuheben, und er lehrt ‘ausgerupft’, um die weitgehendere Ansicht A͑qabjas hervorzuheben.

ה צמר המדולדל כו': היכי דמי אינו נראה עם הגיזה אמר רבי אלעזר אמר ריש לקיש כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו רב נתן בר אושעיא אמר כל שאינו מתמעך עם הגיזה

5 DIE GELOCKERTE WOLLE &C. Was heißt: nicht [einheitlich] mit der Schurwolle erscheint? R. Elea͑zar erwiderte im Namen des Reš Laqiš: Wenn die Wurzel nach der Spitze gewendet ist. R. Nathan b. Oša͑ja erwiderte: Was sich nicht mit der Schurwolle lockt. –

ו וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב נתן בר אושעיא אמר רבי אילעא קסבר ריש לקיש לפי שאי אפשר לגיזה בלא נימין המדולדלות:

6 Weshalb erklärt Reš Laqiš nicht wie R. Nathan b. Oša͑ja? R. Ilea erwiderte: Reš Laqiš ist der Ansicht, es gebe keine Schurwolle ohne gelockerte Härchen.

ז <big>הדרן עלך הלוקח בהמה</big>

ח מתני׳ <big>עד</big> כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתננו לו ואם בעל מום הוא ואמר לו תנהו לי שאוכלנו מותר ובשעת המקדש אם היה תמים אמר לו תן ואקרבנו מותר

8 WIE LANGE MUSS DER JISRAÉLIT SICH MIT DEM ERSTGEBORENEN BEFASSEN? BEIM KLEINVIEH DREISSIG TAGE, BEIM GROSSVIEH FÜNFZIG TAGE. R. JOSE SAGT, BEIM KLEINVIEH DREI MONATE. SAGTE DER PRIESTER ZU IHM INNERHALB DIESER ZEIT, DASS ER ES IHM GEBE, SO DARF ER ES IHM NICHT GEBEN; WENN ES ABER FEHLERBEHAFTET IST UND ER ZU IHM SAGT, DASS ER ES IHM GEBE, UM ES ZU ESSEN, SO IST ES ERLAUBT. WENN ER ZUR ZEIT, WENN DER TEMPEL BESTEHT, ZU IHM SAGT, DASS ER ES IHM GEBE, ER WOLLE ES DARBRINGEN, UND ES FEHLERFREI IST, SO IST ES ERLAUBT.

ט הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום שנאמר (דברים טו, כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש לאחר י"ב חדש אינו רשאי לקיימו אלא ל' יום:

9 DAS ERSTGEBORENE IST JAHR FÜR JAHR ZU ESSEN, EINERLEI OB FEHLERFREI ODER FEHLERBEHAFTET, DENN ES HEISST: vor dem Herrn, deinem Gott, sollst du es essen Jahr für Jahr. HAT ES INNERHALB DES JAHRES EINEN LEIBESFEHLER BEKOMMEN, SO DARF MAN ES VOLLE ZWÖLF MONATE HALTEN; WENN NACH ZWÖLF MONATEN, SO DARF MAN ES NUR DREISSIG TAGE HALTEN.

י <big>גמ׳</big> מנה"מ אמר רב כהנא דאמר קרא (שמות כב, כח) בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך

10 GEMARA. Woher dies? R. Kahana erwiderte: Die Schrift sagt: die Erstgeborenen deiner Söhne sollst da mir geben; also tue mit deinem Schafe;

יא מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך

11 mit deinem Getreide und deinem Moste sollst du nicht zögern; also tue mit deinem Rinde. –

יב איפוך אנא מסתברא דמקדם למקדם דמאחר לדמאחר אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה

12 Vielleicht umgekehrt? – Es ist einleuchtend, daß das Erstere mit dem Ersteren und das Folgende mit dem Folgenden [zu vergleichen] ist. – Im Gegenteil, das Nebenstehende mit dem Nebenstehenden!?

יג אלא אמר רבא אמר קרא תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך

13 Raba erwiderte: Die Schrift sagt tue, damit hat die Schrift beim Rinde ein zweites Tun hinzugefügt. –

יד ואימא שיתין לא מסרך הכתוב אלא לחכמים:

14 Vielleicht sechzig!? – Die Schrift hat dies nur den Weisen überlassen.

טו תניא נמי הכי בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך יכול אף לשורך תלמוד לומר תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך לא מסרך הכתוב אלא לחכמים

15 Ebenso wird auch gelehrt: Die Erstgeborenen deiner Söhne sollst du mir geben; also tue auch mit deinem Schafe. Man könnte glauben, auch mit deinem Rinde, so heißt es tue, die Schrift hat dir beim Rinde ein zweites Tun hinzugefügt, und die Schrift hat dies nur den Weisen überlassen.

טז מכאן אמרו עד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום בגסה חמשים יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטפולה מרובה תנא מפני ששיניה דקות:

16 Hieraus folgerten sie: Wie lange muß der Jisraélit sich mit dem Erstgeborenen befassen? Beim Kleinvieh dreißig Tage und beim Großvieh fünfzig Tage. R. Jose sagt, beim Kleinvieh drei Monate, weil bei diesem die Mühewaltung größer ist. Es wird gelehrt: Weil es zarte Zähne hat.

יז אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן לו: מאי טעמא אמר רב ששת מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות

17 SAGT DER PRIESTER ZU IHM INNERHALB DIESER ZEIT, DASS ER ES IHM GEBE, SO DARF ER ES IHM NICHT GEBEN. Aus welchem Grunde? R. Šešeth erwiderte: Weil es den Anschein hat, als ob ein Priester auf der Tenne Hilfe leistet.

יח תנו רבנן הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עושין כן חיללו ועליהן הכתוב אומר (מלאכי ב, ח) שחתם ברית הלוי ואומר (במדבר יח, לב) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו

18 Die Rabbanan lehrten: Priestern, Leviten und Armen, die bei den Hirten, auf den Tennen und in den Schlachthäusernhelfen, darf man nicht Hebe und Zehnten als Lohn geben. Tut man dies, so haben sie sie entweiht. Über sie spricht die Schrift:ihr habt den Band des Leviten verletzt. Ferner heißt es:ihr sollt die Heiligtümer der Kinder Jisraél nicht entweihen, daß ihr nicht sterbet. –

יט מאי ואומר וכי תימא מיתה לא ת"ש ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו

19 Wozu ist das ‘ferner’nötig? – Man könnte glauben, sterben nicht, so heißt es: ihr sollt die Heiligtümer der Kinder Jisraél nicht entweihen, daß ihr nicht sterbet.

כ ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן תרומה משלם ומפני מה לא קנסום דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב

20 Die Weisen wollten siemaßregeln, daß man sie hierfür Hebe vom ihrigen absondern lasse, jedoch haben sie sie nicht gemaßregelt, weil man dadurch dazu kommen könnte, von Freiemfür das Pflichtige abzusondern.

כא ובכולן יש בהן

21 Bei allem aber

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel