Berakhot 10

Kapitel 10

א וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו

1 und wer seine Kinder begräbt, dem vergibt man all seine Sünden.

ב אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (משלי טז, ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (משלי כא, כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר (משלי כג, כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין

2 R. Joḥanan sprach zu ihm: Zugegeben sei dies von der Tora und den Liebeshandlungen, denn es heißt: durch Gnade und Wahrheit wird die Sünde verziehen; ‘Gnade’, das sind Liebeshandlungen, denn es heißt: wer nach Freigiebigkeit und Gnadenerweisung strebt, findet Leben, Recht und Ehre. ‘Wahrheit’, das ist die Tora, denn es heißt: Wahrheit erwirb und verkaufe nicht; woher dies aber von dem, der seine Kinder begräbt?

ג תנא ליה ההוא סבא משום ר' שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיהו לב, יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם.

3 Da lehrte es ein Greis im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Dies folgt aus [dem Worte] Sünde; hier heißt es: durch Liebe und Wahrheit wird die Sünde verziehen, und dort heißt es: er zahlt heim die Sünde der Väter in den Schoß ihrer Kinder.

ד א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה

4 R. Joḥanan sagte: Aussatz und Kinderlosigkeit sind keine Züchtigungen der Liebe. –

ה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה

5 Ist es denn der Aussatz nicht, es wird ja gelehrt, daß wenn einem eine der vier Aussatzerscheinungen anhaftet, dies ein Altar der Sühne sei!?

ו מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו

6 Es ist wohl ein Altar der Sühne, Züchtigungen der Liebe aber nicht.

ז ואב"א הא לן והא להו

7 Wenn du willst, sage ich: dies für uns, jenes für sie.

ח ואי בעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא

8 Wenn du aber willst, sage ich auch: dies bei unsichtbaren und jenes bei sichtbaren.

ט ובנים לא היכי דמי אילימא דהוו להו ומתו והא א"ר יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומתו.

9 Kinderlosigkeit ist es nicht: in welchem Falle, wollte man sagen, wenn er welche hatte und sie gestorben sind, so sagte ja R. Joḥanan: das ist ein Knochen von [meinem] zehnten Sohn!? – Vielmehr, dies, wenn er keine hatte, jenes, wenn er welche hatte, und sie gestorben sind.

י רבי חייא בר אבא חלש על לגביה ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה.

10 R. Ḥija b. Abba erkrankte, und R. Joḥanan besuchte ihn. Da sprach er zu ihm: Sind dir die Züchtigungen lieb? Dieser erwiderte: Weder sie noch ihre Belohnung. Da sprach er zu ihm: Reiche mir deine Hand. Er reichte sie ihm, und jener richtete ihn auf.

יא ר' יוחנן חלש על לגביה ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה

11 R. Joḥanan erkrankte, und R. Ḥanina besuchte ihn. Da sprach er zu ihm: Sind dir die Züchtigungen lieb? Dieser erwiderte: Weder sie noch ihre Belohnung. Da sprach er zu ihm: Reiche mir deine Hand. Er reichte sie ihm, und jener richtete ihn auf.

יב אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה

12 Wozu dies, sollte R. Joḥanan selber sich aufrichten!?

יג אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

13 Ich will dir sagen, der Gefangene kann sich nicht selber aus dem Gefängnis befreien.

יד רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר

14 R. Elie͑zer erkrankte, und R. Joḥanan besuchte ihn. Da fand er ihn in einem dunklen Zimmer liegen und entblößte seinen Arm, aus welchem Licht hervorstrahlte. Als er R. Elie͑zer weinen sah, sprach er zu ihm: Warum weinst du: wenn etwa, weil du dich nicht viel mit der Tora befaßt hast, so haben wir ja gelernt: ob viel oder wenig, wenn man nur seine Gedanken auf den Himmel richtet; wenn etwa wegen Nahrungssorgen, so sind nicht jedem beide Tische beschieden; und wenn wegen der Kinderlosigkeit, so ist hier ein Knochen von meinem zehnten Sohn.

טו א"ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו

15 Dieser erwiderte: Ich weine über diese Schönheit, die einst in der Erde modern soll. Da sprach jener: Darüber weinst du mit Recht. Sie weinten dann beide.

טז אדהכי והכי א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה.

16 Währenddessen fragte er ihn: Sind dir die Züchtigungen lieb? Dieser erwiderte: Weder sie noch ihre Belohnung. Da sprach er zu ihm: Reiche mir deine Hand. Er reichte sie ihm, und jener richtete ihn auf.

יז רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן ואמרו ליה לעיין מר במיליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרו ליה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא

17 R. Hona wurden vierhundert Fässer Wein sauer. Da besuchte ihn R. Jehuda, Bruder R. Sala des Frommen, und die Rabbanan, manche sagen, R. Ada b. Ahaba und die Rabbanan, und sie sprachen zu ihm: Möge der Meister seine Taten prüfen.

יח אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא אמרו ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה

18 Er erwiderte ihnen: Bin ich in eueren Augen verdächtig? Sie entgegneten: Ist denn etwa der Heilige, gepriesen sei er, verdächtig, eine Strafe ohne Recht zu verhängen?

יט אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה

19 Da erwiderte er ihnen: Wenn jemand etwas über mich gehört, so möge er es sagen.

כ אמרו ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא:

20 Da sprachen sie zu ihm: Dies haben wir gehört, der Meister gäbe seinem Gärtner keine Weinranken. Er erwiderte ihnen: Läßt er mir etwa davon etwas übrig, er stiehlt sie mir ja ganz. Da sprachen sie zu ihm: Das ist es, was die Leute sagen: Stiehl vom Diebe, und du empfindest den Geschmack. Hierauf sprach er zu ihnen: Ich nehme auf mich [die Verpflichtung], sie ihm zu geben. Manche sagen, der Essig wurde wieder Wein, und manche sagen, der Essig wurde so teuer, daß er zum Weinpreise verkauft wurde.

כא תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר (ישעיהו לח, ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי

21 Es wird gelehrt: Abba Binjamin sagte: Um zwei Dinge war ich in meinem ganzen Leben besorgt: daß mein Gebet vor meinem Bette verrichtet werde, und daß mein Bett in der Richtung von Norden nach Süden gesetzt werde. «Daß mein Gebet vor meinem Bette verrichtet werde.» Was heißt vor meinem Bette, wollte man sagen, wirklich vor meinem Bette, so sagte ja R. Jehuda im Namen Rabhs, nach anderen, R. Jehošua͑ b. Levi: Woher, daß nichts den Betenden von der Wand trennen darf? – denn es heißt: Ḥizqijahu kehrte sein Gesicht zur Wand und betete!? – Sage nicht: vor meinem Bette, sondern: nahe meinem Bette.

כב ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום

22 «Und daß mein Bett in der Richtung von Norden nach Süden gesetzt werde.»

כג דא"ר חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר (תהלים יז, יד) וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים

23 R. Ḥama b. R. Ḥanina sagte nämlich im Namen R. Jiçḥaqs: Wer sein Bett in der Richtung von Norden nach Süden setzt, bekommt männliche Kinder, denn es heißt: durch deinen Norden machst du voll ihren Leib, sie werden Söhne in Fülle haben.

כד רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם (בראשית כה, כד) וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה:

24 R. Naḥman b. Jiçḥaq sagte: Auch gebärt dessen Frau keine Fehlgeburt; hier heißt es: durch deinen Norden machst du voll ihren Leib, und dort heißt es: und ihre Tage voll zum Gebären, siehe da, Zwillinge in ihrem Leibe.

כה תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר (איוב יח, ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ

25 Es wird gelehrt: Abba Binjamin sagte: Wenn zwei zum Beten eintreten, und einer von ihnen zuerst mit dem Gebete fertig wird und hinausgeht, ohne auf den anderen zu warten, so fetzt man ihm sein Gebet vor seinem Gesicht, denn es heißt: er fetzt seine Seele vor seinem Gesicht; soll um deinetwillen die Erde verlassen werden?

כו ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (איוב יח, ד) ויעתק צור ממקומו ואין צור אלא הקב"ה שנאמר (דברים לב, יח) צור ילדך תשי

26 Und noch mehr, er veranlaßt auch, daß die Göttlichkeit von Jisraél weiche, denn es heißt: es wurde entrückt der Fels von seinem Orte, und unter ‘Fels’ ist kein anderer, als der Heilige, gepriesen sei er, zu verstehen, denn es heißt: den Fels, der dich gezeugt, vergißt du.

כז ואם המתין לו מה שכרו

27 Was ist seine Belohnung, wenn er wartet?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel