Berakhot 107

Kapitel 107

א מתני׳ <big>הרואה</big> מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו

1 WENN JEMAND EINEN ORT SIEHT, AN DEM JISRAÉL WUNDER GESCHEHEN SIND, SO SPRECHE ER: ‘GEPRIESEN SEI ER, DER UNSEREN VÄTERN AN DIESEM ORTE WUNDER ERWIESEN HAT’; WENN EINEN ORT, AN DEM GÖTZENDIENST AUSGEROTTET WURDE, SO SPRECHE ER: ‘GEPRIESEN SEI ER, DER DEN GÖTZENDIENST AUS UNSEREM LANDE AUSGEROTTET HAT’.

ב על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים

2 ÜBER KOMETEN, BEBEN, DONNER, ORKANE UND BLITZE SPRECHE MAN: ‘GEPRIESEN SEI ER, DESSEN KRAFT UND DESSEN MACHT DIE GANZE WELT VOLL IST’. ÜBER BERGE, HÜGEL, MEERE, FLÜSSE UND WÜSTEN SPRECHE MAN: ‘GEPRIESEN SEI ER, DER DAS SCHÖPFUNGSWERK VOLLBRACHT HAT’. R. JEHUDA SAGT, WER DAS GROSSE MEER SIEHT, SPRECHE: ‘GEPRIESEN SEI ER, DER DAS GROSSE MEER ERSCHAFFEN HAT’ DIES NUR, WENN ER ES ZEITWEISE SIEHT.

ג על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה

3 ÜBER DEN REGEN UND ÜBER GUTE NACHRICHTEN SPRECHE MAN: ‘GEPRIESEN SEI DER GUTE UND GÜTIGE’. ÜBER SCHLECHTE NACHRICHTEN SPRECHE MAN: ‘GEPRIESEN SEI DER RICHTER DER WAHRHEIT’. WER EIN NEUES HAUS GEBAUT ODER NEUE SACHEN GEKAUFT HAT, SPRECHE: ‘GEPRIESEN SEI ER, DER UNS LEBEN, BESTEHEN UND ZU DIESER ZEIT HERANREICHEN LIESS’. MAN PREISE FÜR DAS SCHLECHTE, DAS MIT GUTEM VERBUNDEN IST, UND FÜR DAS GUTE, DAS MIT SCHLECHTEM VERBUNDEN IST.

ד והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא

4 FLEHT JEMAND ÜBER GESCHEHENES, SO IST DIES EIN VERGEBLICHES GEBET. WENN SEINE FRAU SCHWANGER IST, UND ER SPRICHT: MÖGE ES [GOTT] WOHLGEFÄLLIG SEIN, DASS MEINE FRAU EINEN KNABEN GEBÄRE, SO IST DIES EIN VERGEBLICHES GEBET. WENN ER SICH AUF DER REISE BEFINDET UND GESCHREI AUS DER STADT HÖRT UND SPRICHT: MÖGE ES [GOTT] WOHLGEFÄLLIG SEIN, DASS DIES NICHT IN MEINEM HAUSE SEI, SO IST DIES EIN VERGEBLICHES GEBET.

ה הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד

5 WER IN EINE GROSSSTADT KOMMT, SPRECHE ZWEI GEBETE, EINES BEI SEINEM EINZUGE UND EINES BEI SEINEM AUSZUGE; BEN A͑ZAJ SAGT, VIER, ZWEI BEI SEINEM EINZUGE, EINES BEI SEINEM AUSZUGE, EINEN DANK FÜR DAS VERGANGENE UND EIN GEBET FÜR DAS KOMMENDE.

ו חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך ד"א בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו

6 DER MENSCH MUSS FÜR DAS SCHLECHTE EBENSO PREISEN, WIE ER FÜR DAS GUTE PREIST, DENN ES HEISST: du sollst den Herrn, deinen Gott, lieben, mit deinem ganzen Herzen &c. Mit deinem ganzen Herzen: MIT DEINEN BEIDEN TRIEBEN, MIT DEM GUTEN TRIEB UND MIT DEM BÖSEN TRIEB; mit deiner ganzen Seele: SELBST WENN ER DIR DEINE SEELE NIMMT; mit deinem ganzen Vermögen: MIT DEINER GANZEN HABE. EINE ANDERE ERKLÄRUNG: mit deinem ganzen Vermögen: DANKE IHM FÜR JEDES MASS, MIT DEM ER DIR MISST.

ז לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר

7 DER MENSCH BENEHME SICH NICHT LEICHTFERTIG VOR DEM OSTTORE [DES TEMPELS], WEIL ES SICH GENAU GEGENÜBER DEM ALLERHEILIGSTEN BEFINDET. MAN GEHE NICHT AUF DEM TEMPELBERG MIT STOCK, SCHUHEN, GELDGÜRTEL UND STAUB AUF DEN FÜSSEN. MAN BENUTZE IHN FERNER NICHT ALS DURCHGANG, UND WAS VOM LEICHTEREN AUF DAS SCHWERERE [ZU SCHLIESSEN], ZUM AUSSPUCKEN.

ח כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם

8 ALLE, DIE IM TEMPEL DEN SEGEN BEENDIGTEN, PFLEGTEN ZU SAGEN: ‘BIS IN DIE EWIGKEIT’; ALS ABER DIE MINÄER AUSARTETEN UND SAGTEN, ES GÄBE NUR EINE WELT, ORDNETEN SIE AN, DASS MAN SAGE: ‘VON EWIGKEIT ZU EWIGKEIT’.

ט והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר (רות ב, ד) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואומר (שופטים ו, יב) ה' עמך גבור החיל ואומר (משלי כג, כב) אל תבוז כי זקנה אמך ואומר (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה':

9 SIE ORDNETEN AUCH AN, DASS MAN SEINEN NÄCHSTEN MIT DEM GOTTESNAMEN GRÜSSE, WIE ES HEISST: und siehe, Boa͑z kam aus Beth-Leḥem und sprach zu den Schnittern: Der Herr sei mit euch. Da erwiderten sie: Der Herr segne dich. FERNER HEISST ES: der Herr sei mit dir, tapferer Held. FERNER HEISST ES: verachte nicht deine Mutter, daß sie alt geworden ist. FERNER HEISST ES: da es galt für den Herrn zu wirken, brachen sie deine Lehre. R. NATHAN SAGTE: SIE BRACHEN DEINE LEHRE, WEIL ES GALT, FÜR DEN HERRN ZU WIRKEN.

י <big>גמ׳</big> מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא (שמות יח, י) ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'

10 GEMARA. Woher dies? R.Joḥanan erwiderte: Weil es heißt: und Jithro sprach: Gepriesen sei der Herr, der errettet hat &c. –

יא אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה

11 Aber preist man denn nur für ein Wunder, das Vielen geschieht, und nicht auch für ein Wunder, das einem Einzelnen geschieht!? Es ereignete sich ja, daß ein Mann in E͑ber Jamina ging, und als ein Löwe über ihn herfiel, geschah ihm ein Wunder, und er wurde errettet. Hierauf kam er vor Raba, und dieser sprach zu ihm: Sooft du dort vorübergehst, sprich: Gepriesen sei er, der mir an dieser Stelle ein Wunder tat.

יב מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי

12 Ebenso ging Mar, der Sohn Rabinas, im Tale A͑raboth und lechzte nach Wasser; da geschah ihm ein Wunder, und eine Wasserquelle ward ihm erschaffen, aus der er trank.

יג ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא איתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות אמרי אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי

13 Ein anderes Mal ging er in der Umgebung von Maḥoza, und ein tolles Kamel fiel ihn an; da öffnete sich ihm eine Mauer, und er flüchtete sich darin. Sooft er nach A͑raboth kam, sprach er: ‘Gepriesen sei er, der mir in A͑raboth und mit dem Kamele ein Wunder tat’. Und sooft er nach der Umgebung von Maḥoza kam, sprach er: ‘Gepriesen sei er, der mir mit dem Kamel und in A͑raboth ein Wunder tat’. – Ich will dir sagen, über ein Wunder, das Vielen geschah, sind alle einen Segen zu sprechen verpflichtet, über ein Wunder, das einem Einzelnen geschah, ist nur er allein einen Segen zu sprechen verpflichtet.

יד תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום

14 Die Rabbanan lehrten: Wer die Furt des Meeres, die Furt des Jarden, die Furt der Arnonbäche, die Elgabiš-Steine am Abhange zu Beth Horon, den Stein, den O͑g, König von Bašan, auf Moše werfen wollte, den Stein, auf dem Moše saß, als Jehošua͑ gegen A͑maleq kämpfte, die Frau Loṭs, die Mauer von Jeriḥo, die an ihrem Orte versunken ist, sieht, muß für jedes Dank und Lob vor Gott abstatten. –

טו בשלמא מעברות הים דכתיב (שמות יד, טז) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה מעברות הירדן דכתיב (יהושע ג, יז) ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן

15 Erklärlich ist es von der Furt des Meeres, denn es heißt: die Kinder Jisraéls gingen inmitten des Meeres auf dem Trockenen; ebenso von der Furt des Jarden, denn es heißt: und die Priester, die die Lade des Herrn trugen, standen bereit inmitten des Jarden im Trockenen und ganz Jisraél zog im Trockenen hinüber, bis das ganze Volk über den Jarden gezogen war;

טז אלא מעברות נחלי ארנון מנלן דכתיב (במדבר כא, יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' תנא את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי

16 welches Bewenden hat es aber mit der Furt der Arnonbäche? – Es heißt: daher heißt es im Buche der Kriege des Herrn: Eth und Heb am Ende, und hierzu wird gelehrt: Eth und Heb am Ende, dies waren zwei Aussätzige, die am Ende des jisraélitischen Zuges gingen. Als nämlich die Jisraéliten vorüberzogen, kamen die Emoriter

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel