Berakhot 64

Kapitel 64

א אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה:

1 R. Elea͑zar sagte: Größer ist das Gebet als gute Taten, denn du hast ja keinen größeren in guten Taten als unseren Meister Moše, dennoch wurde er nur durch das Gebet erhört, wie es heißt: fahre nicht fort, weiter zu mir zu reden, und darauf folgt: steige hinauf auf den Gipfel des Pisga.

ב וא"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה מאי טעמא זה בגופו וזה בממונו:

2 Ferner sagte R. Elea͑zar: Größer ist das Fasten als Almosengaben. Weshalb? — Jenes [übt er] mit seinem Körper, dieses mit seinem Gelde.

ג וא"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנא' (ישעיהו א, יא) למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם

3 Ferner sagte R. Elea͑zar: Größer ist das Gebet als die Opfer, denn es heißt: wozu mir die Menge euerer Schlachtopfer, und es heißt ferner: auch wenn ihr euere Hände ausbreitet.

ד א"ר יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו:

4 (R. Joḥanan sagte: Ein Priester, der einen Menschen erschlagen hat, erhebe seine Hände nicht, denn es heißt: Euere Hände sind voll Blut.)

ה וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג, ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר (תהלים לט, יג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש

5 Ferner sagte R. Elea͑zar: Seit dem Tage, da das Heiligtum zerstört worden ist, sind die Pforten des Gebetes verschlossen, wie es heißt: auch wenn ich schreie und wehklage, verschloß er mein Gebet. Obgleich aber die Pforten des Gebetes verschlossen sind, die Pforten der Tränen sind nicht verschlossen, denn es heißt: erhöre mein Gebet, o Herr, horche auf mein Wehklagen, zu meinen Tränen wirst du ja nicht schweigen.

ו רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנא' (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה:

6 Raba pflegte an einem wolkigen Tage kein Fasten anzuordnen, weil es heißt: du hast dich mit einer Wolke bedeckt, daß kein Gebet durchdringe.

ז וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנא' (יחזקאל ד, ג) ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר:

7 Ferner sagte R. Elea͑zar: Seit dem Tage, da das Heiligtum zerstört worden ist, ist die eiserne Wand zwischen Jisraél und seinem Vater im Himmel durchbrochen, denn es heißt: und du nimm eine eiserne Pfanne und laß sie eine eiserne Wand sein zwischen dir und der Stadt.

ח א"ר חנין א"ר חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט, כו) ואתפלל אל ה' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא

8 R. Ḥanin sagte im Namen R. Ḥaninas: Wer sein Gebet lange ausdehnt, dem kehrt das Gebet nicht unerfüllt zurück. Woher uns dies? — Von unserem Meister Moše, denn es heißt: ich betete zum Herrn, sodann folgt: und der Herr erhörte mich auch diesmal. —

ט איני והא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנא' (משלי יג, יב) ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה

9 Dem ist ja nicht so, R. Ḥija b. Abba sagte ja im Namen R. Joḥanans, wer sein Gebet lange ausdehnt und [auf Erfüllung] sinnt, bekomme endlich Herzweh, denn es heißt: hingezogenes Hoffen macht das Herz weh. — Weiches Mittel gibt es für ihn? — Er befasse sich mit der Tora, denn es heißt: aber ein Baum des Lebens ist der erfüllte Wunsch, und nichts anderes ist ein Baum des Lebens als die Tora, denn es heißt: ein Baum des Lebens ist sie denen, die an ihr festhalten. — Das ist kein Widerspruch; dieses, wenn er es lange ausdehnt und [auf Erfüllung] sinnt, jenes, wenn er es lange ausdehnt und nicht darauf sinnt.

י א"ר חמא בר' חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה':

10 R. Ḥama b. R. Ḥanina sagte: Wenn jemand sieht, daß er gebetet und nicht erhört worden ist, so wiederhole er und bete nochmals, denn es heißt: hoffe auf den Herrn, sei stark, dein Herz fasse Mut, und hoffe auf den Herrn.

יא ת"ר ארבעה צריכין חזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ

11 Die Rabbanan lehrten: Vier Dinge benötigen der Stärkung, und zwar: die Tora, die guten Werke, das Gebet und die Berufstätigkeit.

יב תורה ומעשים טובים מנין שנא' (יהושע א, ז) רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה חזק בתורה ואמץ במעשים טובים

12 Woher dies von der Tora und den guten Werken? —Es heißt: nur sei stark und sehr fest, zu beobachten und zu üben, wie die ganze Tora; stark: in der Tora, fest: in den guten Werken.

יג תפלה מנין שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'

13 Woher dies vom Gebete? — Es heißt: hoffe auf den Herrn, sei stark, dein Herz fasse Mut, und hoffe auf den Herrn. —

יד דרך ארץ מנין שנא' (שמואל ב י, יב) חזק ונתחזק בעד עמנו וגו':

14 Woher dies von der Berufstätigkeit? — Es heißt: sei stark und laß uns stark sein für unser Volk &c.

טו (ישעיהו מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני

15 Und Çijon sprach: Verlassen hat mich der Herr, der Herr hat mich vergessen! Verlassen ist ja dasselbe, was vergessen!? Reš Laqiš erklärte: Die Gemeinschaft Jisraél sprach vor dem Heiligen, gepriesen sei er: Herr der Welt, wenn ein Mann ein Weib nach seinem ersten Weibe heiratet, so gedenkt er der Taten seines ersten Weibes, du aber hast mich verlassen und vergessen: Vergißt ein Weib ihren Säugling?

טז אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני

16 Der Heilige, gepriesen sei er, sprach sodann zu ihr: Meine Tochter, zwölf Sternbilder erschuf ich an der Himmelswölbung; jedem Sternbilde erschuf ich dreißig Heere, jedem Heere erschuf ich dreißig Legionen, jeder Legion erschuf ich dreißig Rotten, jeder Rotte erschuf ich dreißig Cohorten, jeder Cohorte erschuf ich dreißig Castren und jedem Castrum habe ich dreihundertfünfundsechzigtausend Myriaden Sterne angehängt, entsprechend den Tagen des Sonnenjahres; sie alle erschuf ich nur deinetwegen, und du sagst: verlassen hast du mich und vergessen!

יז (ישעיהו מט, טו) התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה (ישעיהו מט, טו) גם אלה תשכחנה

17 Vergißt ein Weib ihren Säugling? Der Heilige, gepriesen sei er, sprach: Kann ich denn die Brandopfer, Widder und Erstgeborenen vergessen, die du mir in der Wüste dargebracht hast!? Sie sprach dann zu ihm: Herr der Welt, da es keine Vergessenheit vor dem Throne deiner Herrlichkeit gibt, so vergißt du mir vielleicht auch das Ereignis mit dem Kalb nicht? Er erwiderte ihr: auch diese werden vergessen.

יח אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה (ישעיהו מט, טו) ואנכי לא אשכחך

18 Sie sprach dann vor ihm: Herr der Welt, wenn es eine Vergessenheit vor dem Throne deiner Herrlichkeit gibt, so vergißt du mir vielleicht auch das Ereignis am Sinaj? Er erwiderte ihr: Ich aber vergesse deiner nicht.

יט והיינו דא"ר אלעזר א"ר אושעיא מאי דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני:

19 Das ist es, was R. Elea͑zar im Namen R. Oša͑jas sagte: Es heißt: auch diese werden vergessen; dies bezieht sich auf das Ereignis mit dem Kalb; ich aber vergesse deiner nicht, dies bezieht sich auf das Ereignis am Sinaj.

כ חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת:

20 DIE FRÜHEREN FROMMEN PFLEGTEN EINE STUNDE ZU VERWEILEN.

כא מנא הני מילי א"ר יהושע ב"ל אמר קרא (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך

21 Woher dies? R. Jehošua͑ b. Levi erwiderte: Die Schrift sagt: Heil denen, die in deinem Hause weilen.

כב ואמר ר' יהושע ב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנא' (תהלים קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך

22 Ferner sagte R. Jehošua͑ b. Levi: Der Betende soll eine Stunde nach seinem Gebete verweilen, denn es heißt: wahrlich, die Gerechten werden deinem Namen danken, und die Redlichen werden vor deinem Angesichte weilen.

כג תניא נמי הכי המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין שנא' אשרי יושבי ביתך לאחר תפלתו מנין דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך

23 Desgleichen wird gelehrt: Der Betende soll eine Stunde vor seinem Gebete und eine Stunde nach seinem Gebete verweilen. — Woher, daß vor seinem Gebete? — Es heißt: Heil denen, die in deinem Hause weilen. — Woher, daß nach seinem Gebete? — Es heißt: wahrlich, die Gerechten werden deinem Namen danken und die Redlichen werden vor deinem Angesichte weilen.

כד תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית

24 Die Rabbanan lehrten: Die früheren Frommen pflegten eine Stunde zu verweilen, eine Stunde zu beten, dann wiederum eine Stunde zu verweilen. Wenn sie aber neun Stunden täglich mit ihrem Gebete verbrachten, wieso wurde ihr Studium bewahrt, und wie wurde ihre Arbeit verrichtet!? —

כה אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת:

25 Doch, da sie Fromme waren, wurde ihr Studium bewahrt und ihre Arbeit gesegnet.

כו אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו:

26 SELBST WENN EINEN DER KÖNIG GRÜSST, ERWIDERE MAN IHM NICHT.

כז אמר רב יוסף לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי עכו"ם פוסק

27 R. Joseph sagte: Dies haben sie nur in Bezug auf Könige Jisraéls gelehrt, bei Königen der weltlichen Völker unterbreche man wohl.

כח מיתיבי המתפלל וראה אנס בא כנגדו ראה קרון בא כנגדו לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה

28 Man wandte ein: Wenn jemand betet und einen Gewalttäter auf sich zukommen sieht, einen Wagen auf sich zukommen sieht, so unterbreche er nicht, sondern kürze ab und gehe weiter!? —

כט לא קשיא הא דאפשר לקצר (יקצר ואם לאו פוסק)

29 Das ist kein Widerspruch, wenn man kürzen kann, kürze man, wenn nicht, unterbreche man.

ל ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי

30 Die Rabbanan lehrten: Einst ereignete es sich mit einem Frommen, daß er auf der Reise betete, und als ein Hegemon herankam und ihn grüßte, erwiderte er ihm den Gruß nicht. Dieser wartete, bis er sein Gebet beendete, und nachdem er sein Gebet beendet hatte, sprach er zu ihm: Wicht, heißt es nicht in euerer Tora: nur hüte dich und bewahre deine Seele; ferner heißt es: hütet euch sehr für euere Seelen!? Warum hast du, nachdem ich dich gegrüßt, mir den Gruß nicht erwidert? Wenn ich dein Haupt mit einem Schwerte abschlagen würde, wer würde dein Blut von meiner Hand fordern!?

לא א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית

31 Jener erwiderte: Warte etwas, ich will dich mit Worten besänftigen. Er sprach zu ihm: Wenn du vor einem König von Fleisch und Blut stündest und dein Freund käme und dich grüßte, würdest du

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel