Chagigah 23

Kapitel 23

א השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי

1 Wozu ist, wo du es folgerst aus [dem Verse]: von einem Ende des Himmels bis zum anderen, [der Vers:] seit dem Tage, wo Gott den Menschen auf der Erde erschaffen hat, nötig? –

ב כדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך

2 Wegen einer Lehre R. Elea͑zars, denn R. Elea͑zar sagte: Adam der Urmensch war von der Erde bis zum Himmel, denn es heißt: seit dem Tage, wo Gott den Menschen auf der Erde erschaffen hat. Nachdem er gesündigt hatte, legte der Heilige, gepriesen sei er, seine Hand auf ihn und verminderte ihn, denn es heißt: hinten und vorn hast du mich geschaffen und legtest auf mich deine Hand.

ג אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך

3 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Adam der Urmensch war von einem Ende der Welt bis zum anderen, denn es heißt: seit dem Tage, wo Gott den Menschen auf der Erde erschaffen hat, von einem Ende des Himmels bis zum anderen. Nachdem er aber gesündigt hatte, legte der Heilige, gepriesen sei er, seine Hand auf ihn und verminderte ihn, denn es heißt: du legtest auf mich deine Hand. –

ד אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא

4 Die Verse widersprechen ja einander!? – Beide bezeichnen die gleiche Größe.

ה ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה

5 Ferner sagte R. Jehuda im Namen Rabhs: Zehn Dinge sind am ersten Tage erschaffen worden, und zwar: Himmel und Erde, Öde und Leere, Licht und Finsternis, Luft und Wasser, das Wesen des Tages und das Wesen der Nacht.

ו שמים וארץ דכתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ תהו ובהו דכתיב (בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א, ב) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור רוח ומים דכתיב (בראשית א, ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד

6 Himmel und Erde, denn es heißt: am Anfang schuf Gott den Himmel und die Erde. Öde und Leere, denn es heißt: die Erde war öde und leer. Licht und Finsternis; von der Finsternis heißt es: Finsternis lag auf dem Abgrunde, und vom Lichte heißt es: da sprach Gott: Es werde Licht. Luft und Wasser, denn es heißt: und der Geist Gottes schwebte über dem Wasser. Das Wesen des Tages und das Wesen der Nacht, denn es heißt: und es wurde Abend, und es wurde Morgen, ein Tag.

ז תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חשך שנאמר (תהלים יח, יב) ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר (ישעיהו לד, יא) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו

7 Es wird gelehrt: Die Öde ist ein grüner Streifen, der die ganze Welt umspannt, von dem die Finsternis ausgeht, denn es heißt: er machte Finsternis zu seiner Hülle, ringsum. Die Leere besteht aus schlammigen Steinen, die im Abgrunde versenkt sind, aus denen das Wasser hervorkommt, denn es heißt: und er wird darüber ausspannen eine Schnur der Öde und Steine der Leere. –

ח ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי

8 Ist denn das Licht am ersten Tage erschaffen worden, es heißt ja: und Gott setzte sie an die Veste des Himmels, und darauf folgt: und es wurde Abend und es wurde Morgen, der vierte Tag!? –

ט כדר' אלעזר דא"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר (איוב לח, טו) וימנע מרשעים אורם

9 Dies nach R. Elea͑zar, denn R. Elea͑zar sagte: Mit dem Lichte, das der Heilige, gepriesen sei er, am ersten Tage erschaffen hatte, konnte man von einem Ende der Welt bis zum anderen sehen; als aber der Heilige, gepriesen sei er, auf das Zeitalter der Sintflut und der Teilung schaute und ihre schlechten Taten sah, versteckte er es vor ihnen, denn es heißt: und den Frevlern wird ihr Licht entzogen. –

י ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב

10 Für wen verwahrte er es? – Für die Frommen in der zukünftigen Welt, denn es heißt: und Gott sah, daß das Licht gut war, und unter ‘gut’ ist der Fromme zu verstehen, denn es heißt: saget den Frommen, daß sie es gut haben.

יא כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט) אור צדיקים ישמח

11 Als er nun das Licht betrachtete, das er für die Frommen verwahrte, freute er sich, denn es heißt: über das Licht der Frommen freut er sich.

יב כתנאי אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב וחכ"א הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי

12 [Hierüber streiten] Tannaím: Mit dem Lichte, das der Heilige, gepriesen sei er, am ersten Tage erschaffen hatte, konnte man von einem Ende der Welt bis zum anderen sehen – so R. Ja͑qob; die Weisen sagen, dieses sei mit den Leuchten identisch; sie wurden am ersten Tage erschaffen, aber erst am vierten [an die Himmelsveste] gesetzt.

יג אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים

13 R. Zuṭra b. Ṭobija sagte im Namen Rabhs: Durch zehn Dinge wurde die Welt geschaffen: durch Weisheit, durch Einsicht, durch Erkenntnis, durch Kraft, durch Anschreien, durch Stärke, durch Gerechtigkeit, durch Recht, durch Gnade und durch Barmherzigkeit.

יד בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב (משלי ג, כ) בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה, ז) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב (איוב כו, יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה

14 Durch Weisheit und Einsicht, denn es heißt: der Herr hat die Erde durch Weisheit gegründet, durch Einsicht die Himmel festgestellt. Durch Erkenntnis, denn es heißt: Durch Erkenntnis haben sich die Fluten gespalten. Durch Kraft und Stärke, denn es heißt: der durch seine Kraft die Berge feststellt, mit Stärke gegürtet ist. Durch Anschreien, denn es heißt: des Himmels Säulen werden ins Wanken gebracht und entsetzen sich vor seinem Schrei. Durch Gerechtigkeit und Recht, denn es heißt: Gerechtigkeit und Recht ist die Grundlage deines Thrones. Durch Gnade und Barmherzigkeit, denn es heißt: Gedenke deiner Barmherzigkeit, Herr, und deiner Gnade, denn von Ewigkeit her sind sie.

טו ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב (בראשית לה, יא) אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די אמר ר"ל בשעה שברא הקב"ה את הים היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב"ה ויבשו שנאמר (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב

15 Ferner sagte R. Jehuda im Namen Rabhs: Als der Heilige, gepriesen sei er, die Welt erschuf, erweiterte sie sich unaufhörlich, wie die zwei Knäuel des Webeaufzuges, bis der Heilige, gepriesen sei er, sie anschrie und sie zum Stehen brachte, denn es heißt: des Himmels Säulen werden ins Wanken gebracht und entsetzen sich vor seinem Schrei. Das ist es, was Reš Laqiš sagte: Ich bin Gott, der Allmächtige [Šaddaj], ich bin es, der der Welt zurief: Genug [daj]! Reš Laqiš sagte: Als der Heilige, gepriesen sei er, das Meer erschuf, erweiterte es sich unaufhörlich, bis der Heilige, gepriesen sei er, es anschrie, und es trocknete aus, denn es heißt: er schreit das Meer an und trocknet es aus, und alle Ströme läßt er versiegen.

טז ת"ר ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים שנאמר (בראשית ב, ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

16 Die Rabbanan lehrten: Die Schule Šammajs sagt, der Himmel sei zuerst erschaffen worden, und nachher die Erde, denn es heißt: am Anfang schuf Gott den Himmel und die Erde, und die Schule Hillels sagt, die Erde sei zuerst erschaffen worden und nachher der Himmel, denn es heißt: am Tage, als Gott der Herr Erde und Himmel erschuf.

יז אמר להם ב"ה לב"ש לדבריכם אדם בונה עלייה ואח"כ בונה בית שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה אמר להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכ"א זה וזה כאחת נבראו שנאמר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו

17 Die Schule Hillels sprach zu der Schule Šammajs: Nach eurer Ansicht baut jemand also zuerst den Söller und nachher das Erdgeschoß!? Es heißt nämlich: der im Himmel seinen Söller gebaut und sein Gewölbe auf die Erde gegründet hat. Darauf sprach die Schule Šammajs zu der Schule Hillels: Nach eurer Ansicht fertigt jemand also zuerst den Schemel und nachher den Stuhl!? Es heißt nämlich:so spricht der Herr: Der Himmel ist mein Stuhl und die Erde meiner Füße Schemel. Die Weisen sagen, beide seien zu gleicher Zeit erschaffen worden, denn es heißt: hat doch meine Hand die Erde gegründet, und meine Rechte den Himmel ausgespannt. Ich rufe ihnen zu: zusammen stehen sie da. –

יח ואידך מאי יחדו דלא משתלפי מהדדי קשו קראי אהדדי אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואח"כ ברא הארץ וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים

18 Und jene!? – Unter ‘zusammen’ ist zu verstehen, sie lösen sich nicht von einander. Die Schriftverse widersprechen ja einander!? Reš Laqiš erwiderte: Als sie erschaffen wurden, erschuf er zuerst den Himmel und nachher die Erde, als er sie ausspannte, spannte er zuerst die Erde aus und nachher den Himmel. –

יט מאי שמים א"ר יוסי בר חנינא ששם מים במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע

19 Was heißt Šamajim [Himmel]? R. Jose b. Ḥanina erwiderte: Dort ist Wasser [šam majim]. In einer Barajtha wird gelehrt: Feuer und Wasser [eš umajim]; dies lehrt, daß der Heilige, gepriesen sei er, sie verrührt und aus ihnen den Himmel gemacht hat.

כ שאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש

20 R. Jišma͑él fragte R. A͑qiba, als sie sich zusammen auf der Reise befanden: Du hast ja zweiundzwanzig Jahre famuliert bei Naḥum aus Gamzu, der [die Partikel] eth in der ganzen Tora deutete, was deutete er aus: den [eth] Himmel und die [eth] Erde? Dieser erwiderte: Würde es geheißen haben: Himmel und Erde, so könnte man glauben, dies sei der Name des Heiligen, gepriesen sei er, wenn es aber heißt: den [eth] Himmel und die [eth] Erde, so weiß man, daß šamajim wirklich der Himmel und ereç wirklich die Erde ist. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel