Chullin 247

Kapitel 247

א עד שיהא בארץ רבי מאיר אומר אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים

1 bis er auf der Erde liegt. R. Meír sagt, weder brauche man die Verkleidung abzukratzen noch brauche er auf der Erde zu liegen, vielmehr vermindere man ihn, bis er innen keine vier Handbreiten hat.

ב כי ממעט לה מד' מיהא טהור אמאי לימא הא חלים וקאי

2 Hat man ihn aber auf weniger als vier Handbreiten vermindert, so ist er rein; weshalb denn, man sollte ja sagen, er sei haltbar!?

ג אמר ליה רבא ואימא מדרבנן גורר את הטפילה עד שיהא בארץ

3 Raba erwiderte ihm: Ebensogut ist ja von der Ansicht der Rabbanan, daß man die Verkleidung abkratze, bis er auf der Erde liegt, [ein Beweis zu erbringen]!?

ד אלא אמר רבא הכי קאמר תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו דברי הכל חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ

4 Vielmehr, erklärte Raba, ist dies wie folgt zu verstehen. Wie mache man einen unreinen Ofen rein? Nach aller Ansicht teile man ihn in drei Teile und kratze die Verkleidung ab, bis er auf der Erde liegt.

ה והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה כיצד הוא עושה חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ רבי מאיר אומר אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים

5 Wie verfahre man, wenn man wünscht, daß ein Ofen nicht unrein werde? Man teile ihn in drei Teile und kratze die Verkleidung ab, bis er auf der Erde liegt R. Meír sagt, weder brauche man die Verkleidung abzukratzen noch brauche er auf der Erde zu liegen, vielmehr vermindere man ihn, bis er innen keine vier Handbreiten hat.

ו אמר מר חולקו לשלשה

6 Der Meister sagte: Man teile ihn in drei Teile.

ז ורמינהו תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר

7 Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Ein Ofen, wenn er von Anfang an vier [Handbreiten] hat oder die Reste vier haben – so R. Meír.

ח וחכמים אומרים במה דברים אמורים בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו שיריו ברובו

8 Die Weisen sagen: Dies gilt nur von einem großen, ein kleiner aber, in jeder Größe, sobald er fertig ist, und von den Resten die größere Hälfte.

ט וכמה כל שהוא אמרי דבי רבי ינאי טפח שכן עושים תנורים בנות טפח

9 Und auf unsere Frage, wieviel unter ‘jede Größe’ zu verstehen sei, erklärten sie in der Schule R. Jannajs, eine Handbreite, denn man pflegt Öfen von einer Handbreite zu fertigen.

י טעמא דאיכא שיריו ד' הא ליכא שיריו ד' טהור

10 Nur wenn vier [Handbreiten] Zurückbleiben, wenn aber keine vier Zurückbleiben, ist er rein!? –

יא אמרי התם דצלקיה מצלק הכא דעבדיה גיסטרא

11 Ich will dir sagen, dies von dem Falle, wenn man ihn zerschlagen hat, da aber, wenn man ihn gespalten hat.

יב אמר מר שיריו ברובו רובו דטפח למאי הוי

12 Der Meister sagte: Von den Resten die größere Hälfte. Wofür ist die größere Hälfte einer Handbreite verwendbar!?

יג אמר אביי שירי גדול ברובו והאמרי רבנן ארבעה לא קשיא הא בתנורא בר תשעה הא בתנורא בר שבעה

13 Abajje erwiderte: Von den Resten eines großen die größere Hälfte. – Die Rabbanan sagen ja vier [Handbreiten]!? – Das ist kein Einwand; eines gilt von einem Ofen von neun und eines gilt von einem Ofen von sieben [Handbreiten].

יד ל"א אמרי לה אמר רב הונא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי ואפילו שייר בה כדי מעפורת

14 Eine andere Lesart lautet wie folgt: R. Hona sagte im Namen des R. Jišma͑él b. R. Jose: Selbst wenn daran soviel zurückbleibt, wie bei einem Überwurfe.

טו אמר ריש לקיש לא שנו אלא טלית אבל עור חשיב ורבי יוחנן אמר אפילו עור נמי לא חשיב

15 Reš Laqiš sagte: Dies gilt nur von einem Gewände, Haut aber ist geschätzter. R. Joḥanan aber sagte, auch Haut sei nicht geschätzter.

טז איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש עור טמא מדרס חישב עליו לרצועה וסנדלין כיון שנתן בו איזמל טהור דברי רבי יהודה וחכמים אומרים עד שימעיטנו מחמשה טפחים

16 R. Joḥanan wandte gegen Reš Laqiš ein: Wenn man hinsichtlich einer durch Auftreten unreinen Haut beabsichtigt hat, daraus Riemen oder Sandalen zu machen, so ist sie, sobald man daran das Messer gesetzt hat, rein so R. Jehuda; die Weisen sagen, erst wenn man sie auf weniger als fünf Handbreiten verkleinert hat.

יז כי ממעט מיהא טהור אמאי לימא חשיב הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה למושב זב:

17 Hat man sie aber verkleinert, so ist sie rein; weshalb denn, man sollte ja sagen, sie sei geschätzter!? – Hier handelt es sich um den Fall, wenn man sie zu einem Lehnsessel verwendet.

יח <big>מתני׳</big> עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא

18 IST AN DER HAUT EINE OLIVE FLEISCH, SO IST, WER EINE HERVORSTEHENDE FASER ODER EIN GEGENÜBER BEFINDLICHES HAAR BERÜHRT, UNREIN.

יט היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן:

19 SIND DARAN ZWEI HALBE OLIVEN, SO IST SIE VERUNREINIGEND DURCH TRAGEN, NICHT ABER DURCH BERÜHREN – SO R. JIŠMA͑ÉL; R. A͑QIBA SAGT, WEDER DURCH BERÜHREN NOCH DURCH TRAGEN. R. A͑QIBA PFLICHTET JEDOCH BEI, DASS MAN, WENN MAN ZWEI HALBE OLIVEN MIT EINEM SPANE ZUSAMMENGESTOCHEN UND SIE GESCHÜTTELT HAT, UNREIN SEI. NACH R. A͑QIBA SIND SIE AN DER HAUT DESHALB REIN, WEIL SIE SICH DURCH DIE HAUT VERLIEREN.

כ <big>גמ׳</big> אמר עולא אמר רבי יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל

20 GEMARA. U͑la sagte im Namen R. Joḥanans: Dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn ein Tier es abgetrennt hat, hat aber das Messer es abgetrennt, so verliert es sich wohl.

כא אמר ליה רב נחמן לעולא אמר רבי יוחנן אפילו כתרטא אמר ליה אין ואפילו כנפיא א"ל אין א"ל האלהים אם אמר לי רבי יוחנן מפומיה לא צייתנא ליה

21 R. Naḥman sprach zu U͑la: Sagte es R. Joḥanan auch von der Größe eines Trita? Dieser erwiderte: Jawohl. – Auch von der eines Siebes? Dieser erwiderte: Jawohl. Jener sprach: Bei Gott, auch wenn R. Joḥanan es mir mit seinem Munde gesagt hätte, würde ich auf ihn nicht gehört haben.

כב כי סליק רב אושעיא אשכחיה ליה לרבי אמי אמרה לשמעתיה קמיה הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן א"ל ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן

22 Als R. Oša͑ja hinaufkam, traf er R. Ami und trug ihm dies vor. Das sagte U͑la und dies erwiderte ihm jener. Da sprach dieser: Wenn R. Naḥman auch ein Schwiegersohn des Fürsten ist, darf er deshalb eine Lehre R. Joḥanans geringschätzen!?

כג זמנין אשכחיה דיתיב וקאמר לה אסיפא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאים במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לא במגע ולא במשא

23 Ein anderes Mal traf er ihn sitzen und dies auf den Schlußsatz vortragen: Befinden sich daran zwei halbe Oliven, so ist sie verunreinigend durch Tragen, nicht aber durch Berühren – so R. Jišma͑él; R. A͑qiba sagt, weder durch Berühren noch durch Tragen.

כד א"ר יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל

24 R. Joḥanan sagte: Dies gilt nur von dem Falle, wenn ein Tier sie abgetrennt hat, hat aber das Messer sie abgetrennt, so verlieren sie sich wohl.

כה א"ל מר אסיפא מתני לה א"ל אין ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו א"ל אין א"ל האלהים אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה

25 Da sprach er zu ihm: Der Meister bezieht dies auf den Schlußsatz! Dieser erwiderte: Jawohl; bezog U͑la es euch auf den Anfangsatz? Jener erwiderte: Jawohl. Da sprach dieser: Bei Gott, auch wenn Jehošua͑, der Sohn Nuns, es mir aus seinem Munde gesagt hätte, würde ich auf ihn nicht gehört haben.

כו כי אתא רבין וכל נחותי אמרוה ארישא ואלא קשיא כדאמר רב פפא

26 Als Rabin und alle Reisenden kamen, bezogen sie es auf den Anfangsatz. – Demnach ist ja dagegen ein Einwand zu erheben!? – Wie R. Papa erklärt hat,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel