Gittin 42

Kapitel 42

א לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה ליקצייה וליתביה לה

1 nicht abgehauen werden, das Horn einer Kuh aber kann er ja abhauen und ihr geben!? –

ב אמר קרא (דברים כד, א) וכתב ונתן לה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

2 Die Schrift sagt er schreibe und er gehe ihr, wenn nur das Schreiben und das Geben zu erfolgen hat, ausgenommen der Fall, wenn das Schreiben, das Abhauen und das Geben zu erfolgen hat.

ג רבי יוסי הגלילי אומר וכו': מ"ט דרבי יוסי הגלילי דתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת"ל ספר מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל

3 R. JOSE DER GALILÄER SAGT &C. Was ist der Grund R. Jose des Galiläers? – Es wird gelehrt: Brief, ich weiß dies nur von einem Briefe, woher, daß auch jede andere Sache einbegriffen ist? Es heißt: er schreibe ihr, auch auf alles andere. Weshalb heißt es demnach Brief? Wie ein Brief eine leblose Sache ist und nicht ißt, ebenso alles andere, was leblos ist und nicht ißt. –

ד ורבנן אי כתיב בספר כדקאמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא

4 Und die Rabbanan!? – Hieße es: auf einen Brief, so würdest du recht haben, es heißt aber nur Brief, und dies besagt nur, daß Worte zu schreiben sind. –

ה ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה מיבעי להו בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ס"ד אמינא אקיש יציאה להויה מה הוייה בכסף אף יציאה נמי בכסף קמ"ל

5 Wofür verwenden die Rabbanan [das Wort] er schreibe? – Hieraus folgern sie, daß sie nur durch ein Schriftstück und nicht durch Geld geschieden wird. Man könnte glauben, das Fortgehen gleiche dem [Frau]werden, wie das [Frau]werden durch Geld erfolgt, ebenso auch das Fortgehen durch Geld, so lehrt er uns. –

ו ואידך נפקא ליה (דברים כד, א) מספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה

6 Und jener!? – Er folgert dies aus [dem Worte] Trennungsbrief, nur der Brief und nichts anderes trennt sie. –

ז ואידך מיבעי ליה דבר הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עד שלשים יום הרי זה כריתות

7 Und die anderen!? – Dies deutet darauf, daß es eine Sache sein muß, die zwischen ihm und ihr [vollständig] trennt. Es wird nämlich gelehrt: [Sagte er:] da hast du deinen Scheidebrief mit der Bedingung, daß du nie Wein trinkest, oder: mit der Bedingung, daß du nie in das Haus deines Vaters gehst, so ist dies keine Trennung; wenn aber: bis nach dreißig Tagen, so ist dies eine Trennung. –

ח ואידך מכרת כריתות

8 Und jener!? – [Dies geht hervor] aus [dem Worte] Trennung, –

ט ואידך כרת כריתות לא דרשי:

9 Und die anderen!? – Sie deuten [das Wort] Trennung nicht.

י <big>מתני׳</big> אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר רבי יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש

10 MAN DARF IHN NICHT AUF EINE AM BODEN HAFTENDE SACHE SCHREIBEN; HAT MAN IHN AUF EINE [AM BODEN] HAFTENDE SACHE GESCHRIEBEN, ABGETRENNT, UNTERSCHRIEBEN UND IHR GEGEBEN, SO IST ER GÜLTIG; NACH R. JEHUDA IST ER UNGÜLTIG; NUR WENN ER BEIM SCHREIBEN UND BEIM UNTERSCHREIBEN ABGETRENNT WAR.

יא ר' יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין:

11 R. JEHUDA B. BETHERA SAGTE: MAN DARF IHN WEDER AUF RADIERTES PAPIER NOCH AUF DIPHTHERA SCHREIBEN, WEIL ER GEFÄLSCHT WERDEN KÖNNTE; DIE WEISEN ERLAUBEN DIES.

יב <big>גמ׳</big> כתבו על המחובר והאמרת רישא אין כותבין אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף

12 GEMARA. HAT MAN IHN AUF EINE HAFTENDE SACHE GESCHRIEBEN. Du sagtest ja aber im Anfangsatze, man dürfe nicht schreiben!?

יג וכן אמר ר' אלעזר א"ר אושעיא והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי

13 R. Jehuda erwiderte im Namen Šemuéls: Wenn man Raum für den Tenor zurückgelassen hat. Ebenso sagte R. Elea͑zar im Namen R. Oša͑jas, wenn man Raum für den Tenor zurückgelassen hat. Ebenso sagte auch Rabba b. Bar Ḥana im Namen R. Joḥanans, wenn man Raum für den Tenor zurückgelassen hat. Dies nach R. Elea͑zar, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Übergabe,

יד וה"ק אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף ונתנו לה כשר

14 und er meint es wie folgt: man darf das Formular nicht schreiben, weil man dazu kommen könnte, auch den Tenor zu schreiben; hat man das Formular geschrieben, ihn abgetrennt, den Tenor geschrieben und ihn ihr gegeben, so ist er gültig.

טו וריש לקיש אמר חתמו שנינו ורבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי

15 Reš Laqiš aber sagte: Es heißt: unterschreiben; hier ist vielmehr die Ansicht R. Meírs vertreten, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Unterschrift,

טז והכי קאמר אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום כתבו לתורף תלשו חתמו ונתנו לה כשר

16 und er meint es wie folgt: man darf den Tenor nicht schreiben, weil man dazu kommen könnte, ihn auch zu unterschreiben; hat man den Tenor geschrieben, abgetrennt, unterschrieben und ihm ihr gegeben, so ist er gültig.

יז כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב ליה ניהלה על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר ורבא אמר פסול אביי אמר כשר

17 Hat man ihn auf die Wand eines durchlochten Pflanzentopfes geschrieben, so ist er gültig, denn man kann ihn nehmen und ihn ihr geben; wenn aber auf ein Blatt in einem durchlochten Pflanzentopfe, so ist er, wie Abajje sagt, gültig, und wie Raba sagt, ungültig. Abajje sagt, er sei gültig,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel