Gittin 48

Kapitel 48

א יתר מיכן היו לו שתי נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה

1 NOCH MEHR: WENN JEMAND ZWEI FRAUEN GLEICHEN NAMENS HAT UND [EINEN SCHEIDEBRIEF] GESCHRIEBEN HAT, UM SICH VON DER GRÖSSEREN SCHEIDEN ZU LASSEN, SO DARF ER SICH DAMIT NICHT VON DER KLEINEREN SCHEIDEN LASSEN.

ב יתר מיכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו:

2 NOCH MEHR: WENN JEMAND ZUM SCHREIBER GESAGT HAT, DASS ER FÜR IHN [EINEN SCHEIDEBRIEF] SCHREIBE, ER WOLLE SICH VON EINER NACH BELIEBEN SCHEIDEN LASSEN, SO IST ER ZUR SCHEIDUNG UNGÜLTIG.

ג <big>גמ׳</big> כתב לגרש את אשתו ונמלך וכו' ואלא רישא במאי

3 GEMARA. JEDER SCHEIDEBRIEF, DER &C. GESCHRIEBEN IST. Wovon spricht der Anfangsatz?

ד אמר רב פפא בסופרין העשויין להתלמד עסקינן אמר רב אשי דיקא נמי דקתני סופרין מקרין ולא קתני סופרין קוראין ש"מ

4 R. Papa erwiderte: Von Schreibern, die es zur Übung tun. R. Aši sagte: Dies ist auch zu beweisen, denn es heißt: Schreiber vorlesen, nicht aber: Schreiber lesen. Schließe hieraus. –

ה מאי יתר מיכן תנא דבי ר' ישמעאל לא זה שנכתב שלא לשום גירושין אלא אף זה שנכתב לשום גירושין פסול

5 Was heißt ‘noch mehr’? – In der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Nicht nur [ein Scheidebrief], der nicht zur Scheidung geschrieben worden ist, sondern auch einer, der zur Scheidung geschrieben worden ist, ist ungültig.

ו ולא זה שנכתב שלא לשום גירושין דידיה אלא אף זה שנכתב לשום גירושין דידיה פסול ולא זה שלא נכתב לשום גירושין הא אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא פסול

6 Und nicht nur einer, der nicht für seine Scheidung geschrieben worden ist, sondern auch einer, der für seine Scheidung geschrieben worden ist, ist ungültig. Und nicht nur einer, der nicht für diese Scheidung geschrieben worden ist, sondern auch einer, der für diese Scheidung geschrieben worden ist, ist ungültig. –

ז מאי טעמא אי כתב ונתן ספר כריתות בידה הוה אמינא למעוטי האיך קמא דלא עביד לשום כריתות אבל כתב לגרש את אשתו ונמלך דעביד לשום כריתות אימא כשר כתב רחמנא (דברים כד, א) וכתב

7 Aus welchem Grunde? – Würde es geheißen haben: er gebe ihr einen Scheidebrief in die Hand, so würde dies nur den ersten Fall ausschließen, wenn [das Schreiben] nicht zur Scheidung erfolgt ist; man könnte aber glauben, daß, wenn jemand einen geschrieben hat, um sich von seiner Frau scheiden zu lassen, und davon abgekommen ist, wobei dies zur Scheidung erfolgt ist, er [für einen anderen] gültig sei, so schrieb der Allbarmherzige: er schreibe,

ח אי כתב רחמנא וכתב הוה אמינא למעוטי האי דלא איהו קא כתיב לה אבל יש לו שתי נשים דאיהו קא כתיב לה אימא כשר כתב רחמנא (דברים כד, א) לה לשמה

8 Und würde der Allbarmherzige nur geschrieben haben: er schreibe, so würde dies auch diesen Fall ausschließen, da nicht er ihn geschrieben hat, man könnte aber glauben, daß, wenn er zwei Frauen hat, wobei er ihn geschrieben hat, dieser [für die andere] gültig sei, so schrieb der Allbarmherzige: ihr, auf ihren Namen. –

ט וסיפא למה לי הא קא משמע לן דאין ברירה:

9 Wozu ist der letzte Fall nötig? – Damit lehrt er uns, daß es keine fiktive Feststellung gebe.

י כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה: קטנה הוא דלא מצי מגרש ביה הא גדולה מצי מגרש ביה

10 UND [EINEN SCHEIDEBRIEF] GESCHRIEBEN HAT, UM SICH VON DER GRÖSSEREN SCHEIDEN ZU LASSEN, SO DARF ER SICH DAMIT NICHT VON DER KLEINEREN SCHEIDEN LASSEN. Nur von der kleineren darf er sich damit nicht scheiden lassen, wohl aber kann er sich damit von der größeren scheiden lassen?

יא אמר רבא זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים

11 Raba sagte: Dies besagt, daß, wenn zwei Leute namens Joseph b. Šimo͑n in einer Stadt wohnen, sie einen Schuldschein auf andere präsentieren können.

יב א"ל אביי אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש בו שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב

12 Abajje sprach zu ihm: Im Anfangsatze lehrt er, daß in einem Falle gleichen Namens [ein anderer] sich damit nicht scheiden lassen dürfe. Nur der andere darf sich damit nicht scheiden lassen, wohl aber darf dies der erstere, während wir doch sagen, daß andere gegen diese keinen Schuldschein präsentieren können!?

יג אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ור' אלעזר היא

13 Du mußt also erklären, [die Scheidung] erfolge durch die Zeugen der Übergabe, nach R. Elea͑zar,

יד הכא נמי בעדי מסירה ור' אלעזר היא

14 ebenso ist auch da zu erklären, durch die Zeugen der Übergabe, nach R. Elea͑zar.

טו אמר רב כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון ושמואל אמר אף ראשון נמי פוסל

15 Rabh sagte: Alle machen [die Frau] für die Priesterschaft untauglich, ausgenommen der erste. Šemuél aber sagte, auch der erste mache sie untauglich.

טז ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל מקום ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל חליצה פסולה פסולה ופוסלתה מן האחין

16 Šemuél vertritt hierbei seine Ansicht, denn Šemuél sagte: Jeder Scheidebrief, von dem die Weisen gelehrt haben, er sei ungültig, ist zwar ungültig, macht aber untauglich; jede Ḥaliça, von der die Weisen gelehrt haben, sie sei ungültig, ist zwar ungültig, macht aber [die Frau] für die Brüder untauglich.

יז במערבא אמרי משמיה דר' אלעזר שמאל ולילה פסולות ופוסלות

17 Im Westen sagten sie im Namen R. Elea͑zars: Ist [die Ḥaliça] am linken [Fuße] oder nachts erfolgt, so ist sie ungültig und macht [die Frau] untauglich;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel