Keritot 34

Kapitel 34

א אין בו

1 ODER NICHT,

ב שומן וחלב לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג שבת ויום חול ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה מביא אשם תלוי

2 WENN FETT UND TALG VOR IHM WAREN UND ER EINES VON IHNEN GEGESSEN HAT, UND NICHT WEISS, WELCHES VON IHNEN ER GEGESSEN HAT, WENN SEINE FRAU UND SEINE SCHWESTER MIT IHM IM HAUSE WAREN, UND ER SICH AN EINE VON IHNEN VERIRRT HAT, UND NICHT WEISS, AN WELCHE VON IHNEN ER SICH VERIRRT HAT, WENN ER VON ŠABBATH UND WOCHENTAG AN EINEM VON IHNEN EINE ARBEIT VERRICHTET HAT, UND NICHT WEISS, AN WELCHEM VON IHNEN ER SIE VERRICHTET HAT, SO BRINGE ER EIN SCHWEBE-SCHULDOPFER.

ג כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כן על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי אחד

3 WIE MAN NUR EIN SÜNDOPFER SCHULDIG IST, WENN MAN BEI EINEM ENTFALLEN TALG UND TALG GEGESSEN HAT, EBENSO BRINGE MAN WEGEN DIESER BEI UNGEWISSHEIT NUR EIN SCHWEBE-SCHULDOPFER.

ד אם היתה ידיעה בינתים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת

4 IST DAZWISCHEN EIN BEWUSSTWERDEN ERFOLGT, SO MUSS MAN, WIE MAN WEGEN JEDES BESONDERS EIN SÜNDOPFER BRINGEN MUSS, AUCH WEGEN JEDES BESONDERS EIN SCHWEBE-SCHULDOPFER BRINGEN.

ה כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת:

5 WIE MAN, WENN MAN TALG, BLUT, VERWERFLICHES UND ÜBRIGGEBLIEBENES BEI EINEM ENTFALLEN GEGESSEN HAT, WEGEN JEDES BESONDERS SCHULDIG IST, EBENSO MUSS MAN BEI UNGEWISSHEIT WEGEN JEDES BESONDERS EIN SCHWEBE-SCHULDOPFER BRINGEN.

ו <big>גמ׳</big> איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו ספק של חלב ספק של שומן חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכות שנינו

6 GEMARA. Es wurde gelehrt: R. Asi sagt, unsere Lehre spreche von einem Stücke, von dem es zweifelhaft ist, ob es Talg oder Fett war; Ḥija b. Rabh sagt, sie spreche von einem von zwei Stücken. –

ז במאי קא מיפלגי רב אסי סבר יש אם למסורת (ויקרא ה, יז) מצות כתיב

7 Worin besteht ihr Streit? – R. Asi ist der Ansicht, die überlieferte [Schreibweise] sei maßgebend, und diese lautet Gebot,

ח וחייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינן

8 und Ḥija b. Rabh ist der Ansicht, die Lesart sei maßgebend, und wir lesen Gebote.

ט איתיביה רב הונא לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן מאי לאו מדסיפא שתי חתיכות רישא נמי שתי חתיכות

9 R. Hona wandte gegen R. Asi ein, und manche sagen, Ḥija b. Rabh gegen R. Asi: Wenn Talg und Fett vor ihm waren und er eines von ihnen gegessen hat. Wenn nun der Schlußsatz von zwei Stücken spricht, so spricht ja auch der Anfangsatz von zwei Stücken!?

י אמר להו רב לא תיזלא בתר איפכא דיכול לשנויי לכו סיפא בשתי חתיכות רישא בחתיכה אחת אי הכי יש לומר חתיכה אחת מחייב שתי חתיכות צריכא למימר זו ואין צריך למימר זו

10 Da sprach Rabh zu ihnen: Kommt nicht mit Einwendungen; er kann euch erwidern: der Schlußsatz spreche von zwei Stücken und der Anfangsatz spreche von einem Stücke. – Demnach ist ja einzuwenden: wenn man bei einem Stücke schuldig ist, so braucht dies ja nicht von zwei Stücken gelehrt zu werden!? – Eines, und umso mehr das andere. –

יא ולחייא בר רב דאמר מדסיפא בשתי חתיכות רישא נמי בשתי חתיכות מיתנא תרתי למה לי פרושי קא מפרש ספק אכל ספק לא אכל חלב מביא אשם תלוי כיצד כגון שהיה חלב ושומן לפניו

11 Wozu braucht er nach Ḥija b. Rabh, welcher sagt, wenn der Schlußsatz von zwei Stücken spricht, spreche auch der Anfangsatz von zwei Stücken, es zweimal zu lehren!? – Dies ist eine Erklärung: ist er im Zweifel, ob er Talg gegessen hat, oder nicht gegessen hat, so bringe er ein Schwebe-Schuldopfer, und zwar, wenn Talg und Fett vor ihm waren.

יב אמר רב יהודה אמר רב היו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל חייב חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלה פטור

12 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Wenn zwei Stücke vor ihm waren, eines Fett und eines Talg, und er eines von ihnen gegessen hat und nicht weiß, welches von ihnen er gegessen hat, so ist er schuldig; wenn aber ein Stück, von dem es zweifelhaft ist, ob es Talg oder Fett war, und er es gegessen hat, so ist er frei.

יג אמר רבא מאי טעמא דרב דאמר קרא (ויקרא ד, כב) ועשה אחת מכל מצות ה' בשגגה עד שישגוג בשתים מצות כתיב מצוות קרינן

13 Raba sprach: Folgendes ist der Grund Rabhs: Die Schrift sagt: und er eines von all den Geboten des Herrn versehentlich übertritt, nur wenn er sich bei zweien versehentlich vergangen hat, denn die Schreibweise ist Gebot und wir lesen Gebote.

יד איתיביה אביי רבי אליעזר אומר כוי חייבין עליו אשם תלוי

14 Abajje wandte gegen ihn ein: R. Elie͑zer sagte: Wegen [des Talges von] einem Koj ist man ein Schwebe-Schuldopfer schuldig.

טו אמר לו ר' אליעזר סבר יש אם למסורת מצות כתיב

15 Dieser erwiderte ihm: R. Elie͑zer ist der Ansicht, die überlieferte [Schreibweise] sei maßgebend, und diese lautet Gebot.

טז איתיביה ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר

16 Er wandte ferner gegen ihn ein: Ist es zweifelhaft, ob [das Kind] ein neunmonatliches vom ersten [Manne] oder ein siebenmonatliches vom zweiten ist, so muß er sie entfernen und das Kind ist legitim;

יז וחייב באשם תלוי הא מני רבי אליעזר היא

17 sie sind aber ein Schwebe-Schuldopfer schuldig!? – Hier ist die Ansicht R. Elie͑zers vertreten.

יח איתיביה נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן

18 Er wandte ferner gegen ihn ein: Findet essich auf seinem, so sind sie unrein, und sie sind ein Opfer schuldig;

יט על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ותני עלה חייב משום אשם תלוי הא מני רבי אליעזר היא

19 wenn auf ihrem unmittelbar nach [der Beiwohnung], so sind sie unrein, und sie sind ein Opfer schuldig; wenn auf ihrem nach einer Zeit, so sind sie des Zweifels wegen unrein und von einem Opfer frei. Und hierzu wird gelehrt: Jedoch sind sie ein Schwebe-Schuldopfer schuldig!? – Hier ist die Ansicht R. Elie͑zers vertreten.

כ א"ר חייא אמר רב היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב חתיכה ספק של שומן ספק של חלב ואכלה פטור

20 R. Ḥija sagte im Namen Rabhs: Wenn zwei Stücke vor ihm waren, eines Talg und eines Fett, und er eines von ihnen gegessen hat und nicht weiß, welches von ihnen er gegessen hat, so ist er schuldig; wenn aber ein Stück, von dem es zweifelhaft ist, ob es Fett oder Talg war, und er es gegessen hat, so ist er frei.

כא א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו

21 R. Zera sprach: Folgendes ist der Grund Rabhs. Er ist der Ansicht, bei zwei Stücken läßt sich das Verbot herausfinden, bei einem Stücke läßt sich das Verbot nicht herausfinden. –

כב מאי איכא בין טעמא דרבא לטעמא דרבי זירא איכא בינייהו כזית ומחצה

22 Welchen Unterschied gibt es zwischen der Begründung Rabas und der Begründung R. Zeras!? – Ein Unterschied besteht zwischen ihnen bei einem Quantum von anderthalb Oliven;

כג לרבא ליכא מצוות ופטור לרבי זירא אפשר לברר איסורו

23 nach [der Erklärung] Rabas ist er frei, da hierbei [die Mehrzahl] Gebote nicht anwendbarist, und nach R. Zera [ist er schuldig, weil] das Verbot sich herausfinden läßt.

כד איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא רבי אליעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי אמר ליה רבי אליעזר סבר לא בעינן לברר איסורו

24 R. Jirmeja wandte gegen R. Zera ein: R. Elie͑zer sagte: Wegen des Talges von einem Koj ist man ein Schwebe-Schuldopfer schuldig!? Dieser erwiderte: R. Elie͑zer ist der Ansicht, das Verbot brauche nicht festgestellt werden zu können.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel