Keritot 44

Kapitel 44

א <big>גמ׳</big> ת"ר (ויקרא ה, יז) ואם נפש לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דברי ר' עקיבא וחכמים פוטרים

1 GEMARA. Die Rabbanan lehrten:Wenn eine Person, daß man wegen der zweifelhaften Veruntreuung zu einem Schwebe-Schuldopfer verpflichtet ist – so R. A͑qiba; die Weisen befreien davon.

ב לימא בהא קא מיפלגי דר' עקיבא סבר למדין עליון מתחתון ורבנן סברי אין למדין עליון מתחתון

2 Es wäre anzunehmen, daß ihr Streit in folgendem besteht: R. A͑qiba ist der Ansicht, man folgere hinsichtlich des vorangehenden vom folgenden, und die Rabbanan sind der Ansicht, man folgere nicht hinsichtlich des vorangehenden vom folgenden.

ג אמר רב פפא דכולי עלמא למדין עליון מתחתון דאם כן צפון בבן בקר לא משכחת להו

3 R. Papa entgegnete: Alle sind der Ansicht, man folgere hinsichtlich des vorangebenden vom folgenden, denn sonst hätte man [keinen Beleg] dafür, daß ein Rind auf der Nordseite [zu schlachtensei].

ד אלא הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי דגמירי מצות מצות מחטאת

4 Hierbei aber befreien ihn die Rabbanan aus dem Grunde, weil sie es durch [das Wort] Gebotevom Sündopfer folgern:

ה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספיקו אשם תלוי אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל ספקו חטאת ועל שגגתו אשם תלוי

5 wie es da eine Handlung ist, wegen der man sich bei Vorsatz der Ausrottung, bei Versehen eines Sündopfers und bei einem Zweifel eines Schwebe-Schuldopfers schuldig macht, ebenso jede andere Handlung, wegen der man sich bei Vorsatz der Ausrottung, bei einem Zweifel eines Sündopfers und bei Versehen eines Schwebe-Schuldopfers schuldig macht,

ו לאפוקי מעילה דאין חייבין על זדונו כרת דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה

6 ausgenommen die Veruntreuung, wegen der man sich bei Vorsatz nicht der Ausrottung schuldig macht. Es wird nämlich gelehrt: Hat man die Veruntreuung vorsätzlich begangen, so ist dies, wie Rabbi sagt, mit dem Tode, und wie die Weisen sagen, mit einem Verbote belegt. –

ז ור' עקיבא סבר כי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפינן מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה

7 Und R. A͑qiba!? – Er ist der Ansicht, die Folgerung durch [das Wort] Gebote vom Sündopfer wegen Talg[genusses] ist hierfür zu verwenden: wie es da ein festgesetztes [Opfer] ist, ebenso hierbei ein festgesetztes,

ח לאפוקי עולה ויורד דלא

8 ausgenommen das auf- und absteigende[Opfer], bei dem diesnicht gilt. –

ט ורבנן סברי אין גזירה שוה למחצה מכלל דר' עקיבא סבר יש גזירה שוה למחצה אלא דכולי עלמא אין גזירה שוה למחצה

9 Und die Rabbanan!? – Es gibt keine Wortanalogie zur Hälfte. – Demnach ist R. A͑qiba der Ansicht, es gebe eine Wortanalogie zur Hälfte!? – Vielmehr, alle sind der Ansicht, es gebe keine Wortanalogie zur Hälfte,

י אלא היינו טעמא דר"ע דאמר קרא ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון

10 und folgendes ist der Grund R. A͑qibas; die Schrift sagt: und wenn eine Person, das und ist eine Hinzufügung zum vorangehenden, und man folgere hinsichtlich des vorangehenden vom folgenden. –

יא ורבנן סברי תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים

11 Und die Rabbanan!? – Sie sind der Ansicht, dadurch folgere man hinsichtlich des folgenden vom vorangehenden, daß das Schuldopfer für einen Betrag von Šeqalimdarzubringen ist. –

יב ור"ע סבר אין היקש למחצה מכלל דרבנן סברי יש היקש למחצה והא קיימא לן דאין היקש למחצה

12 Und R. A͑qiba!? – Er ist der Ansicht, es gebe keine Vergleichung zur Hälfte. – Demnach sind die Rabbanan der Ansicht, es gebe auch eine Vergleichung zur Hälfte, während uns doch bekannt ist, daß es keine Vergleichung zur Hälfte gibt!? –

יג דכולי עלמא אין היקש למחצה והכא ה"ט דרבנן דגמירי מצות מצות אפקיה מהקישא

13 Alle sind der Ansicht, es gebe keine Vergleichung zur Hälfte, und hierbei ist folgendes der Grund der Rabbanan: die Schlußfolgerung durch [das Wort] Gebote hebt die Vergleichungauf. –

יד ור"ע אשם בכסף שקלים נפקא ליה (ויקרא ז, א) מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות לאשם דבכסף שקלים

14 Woher entnimmt R. A͑qiba, daß das Schuldopfer für einen Betrag vom Šeqalim darzubringen ist? – Er entnimmt dies aus [den Worten]:dies ist das Gesetz vom Schuldopfer, ein Gesetz für alle Schuldopfer; das Schuldopfer ist für einen Betrag von Šeqalim darzubringen. –

טו ורבנן אע"ג דכתיב זאת תורת האשם איצטריך למכתב ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון

15 Und die Rabbanan!? – Obgleich geschrieben steht: dies ist das Gesetz vom Schuldopfer, muß es auch heißen: und wenn eine Person, das und zum vorangehenden hinzufügend, um hinsichtlich des folgenden vom vorangehenden zu folgern.

טז ואי מזאת תורת האשם הוה אמינא כי אמינא תורה אחת לכל אשמות הני מילי בשאר אשמות ודאין

16 Hieße es nur: dies ist das Gesetz vom Schuldopfer, so könnte man glauben, die Bestimmung, ein Gesetz für alle Schuldopfer, gelte nur für zweifellose Schuldopfer,

יז אבל אשם תלוי כיון דעל ספק חלב קאתי אימא לא יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא אהכי כתב רחמנא ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון

17 beim Schwebe-Schuldopfer aber, das wegen des zweifelhaften Talgessens darzubringen ist, sei es bei einem, Zweifel nicht strenger als bei einem zweifellosen [Vergehen], und wie bei einem zweifellosen ein Sündopfer für ein Danqa ausreicht, ebenso auch bei einem Zweifel ein Schuldopfer für ein Danqa, daher schrieb der Allbarmherzige: und wenn eine Person, das und zum vorangehenden hinzufügend. –

יח הא ניחא למאן דדריש זאת תורת האשם אלא למאן דלא דריש זאת תורת האשם מאי איכא למימר יליף בערכך בערכך מאשם מעילה

18 Allerdings nach demjenigen, der [die Worte:] dies ist das Gesetz vom Schuldopfer, auslegt, wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, der [die Worte:] dies ist das Gesetz vom Schuldopfer, nicht auslegt!? – Er folgert dies durch [das Wort] Schätzungswertvom Schuldopfer wegen Veruntreuung. –

יט אשם שפחה חרופה לא כתב בה בערכך ילפינן באיל איל:

19 Beim Schuldopfer wegen der vergebenen Sklavinheißt es ja nicht Schätzungswert!? – Man folgere es durch das [Wort] Widder.

כ מודה ר"ע כו': ואם ספק

20 (R. A͑QIBA PFLICHTET ALSO BEI &C.)

כא מאי קאמר אמר רבא תני אם בספיקו עומד לעולם יהא אשם תלוי שממין שהביא על הודע מביאו על שלא הודע

21 IST ABER &C. ZWEIFELHAFT. Wie ist dies zu verstehen!? Raba erwiderte: Lies: und bleibt der Zweifel für immer bestehen, so sei es ein Schwebe-Schuldopfer. VON DERSELBEN ART NÄMLICH, VON DER ER [DAS OPFER] BRINGT, WENN ER SICH [DER SÜNDE] BEWUSST WIRD, BRINGT ER ES AUCH, WENN ER SICH NICHT BEWUSST WIRD.

כב סוף סוף כי מתידע ליה בעי לאיתויי אשם ודאי

22 Endlich muß er ja, wenn er sich bewußt wird, ein zweifelloses Schuldopferbringen!?

כג אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחלה:

23 Raba erwiderte: Aus den Worten beider lernen wir, daß beim zweifellosen Schuldopfer vorher kein Bewußtwerden erforderlich ist.

כד <big>מתני׳</big> האשה שהביאה חטאת העוף עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשינה ודאי שממין שהיא מביאה על הודע מביאה על לא הודע

24 WENN EINE FRAUDAS VOGEL-SÜNDOPFER GEBRACHTHAT, SO RICHTE SIE ES, WENN SIE VOR DEM KOPFABKNEIFENSICH BEWUSST WIRD, DASS SIE SICHER GEBOREN HAT, ALS ZWEIFELLOSES OPFER HER, DENN VON DERSELBEN ART, VON DER SIE ES BRINGT, WENN SIE SICH BEWUSST WIRD, BRINGT SIE ES AUCH, WENN SIE SICH NICHT BEWUSST WIRD.

כה חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל פטור ר"ע מחייב אשם תלוי אכל את השניה מביא אשם ודאי

25 WER VON EINEM STÜCKE PROFANES UND EINEM STÜCKE HEILIGES EINES VON IHNEN GEGESSEN HAT UND NICHT WEISS, WELCHES VON IHNEN ER GEGESSEN HAT, IST FREI, UND NACH R. A͑QIBA ZU EINEM SCHWEBE-SCHULDOPFER VERPFLICHTET; HAT ER AUCH DAS ANDERE GEGESSEN, SO BRINGE ER EIN ZWEIFELLOSES SCHULDOPFER.

כו אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע ר"ש אומר שניהן מביאין אשם אחד ר' יוסי אומר

26 WENN EINER DAS EINE GEGESSEN HAT UND DARAUF EIN ANDERER GEKOMMEN IST UND DAS ANDERE GEGESSEN HAT, SO BRINGE DIESEREIN SCHWEBE-SCHULDOPFER UND JENER EIN SCHWEBE-SCHULDOPFER – SO R. A͑QIBA. R. ŠIMO͑N SAGT, BEIDE [ZUSAMMEN] BRINGEN EIN SCHULDOPFER. R. JOSE SAGT,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel