Keritot 53

Kapitel 53

א סיפא קרי ליה למעילתו איל אשם
1 und im Schlußsatze nennt er Veruntreuung den Schuldopfer-Widder!? –
ב רישא דהוה ליה איל רובן קרן וחומשו קרו ליה למעילתו גזילו סיפא דלא הוי איל רובן קרן וחומש קרי ליה איל אשם מעילתו ויביא עמה סלע וחומשה
2 Im Anfangsatze, wo der gekaufteWidder dem Grundbetrage mit dem Fünftel entspricht, nennt er das Geraubte Veruntreuung, im Schlußsatze, wo der gekaufte Widdernicht dem Grundbetrage mit dem Fünftelentspricht, nennt er den Schuldopfer-Widder Veruntreuung, und dazu bringe er einen Sela͑ mit dem Fünftel.
ג בעי רב מנשיא בר גדא בכינוס חומשין מהו שיתכפר
3 R. Menasja b. Gada fragte: Kann man Sühne erlangen mit einer Vereinigungvon Fünfteln?
ד מי אמרינן אם תימצי לומר אדם מתכפר בשבח הקדש משום דקטרח קמיה אבל הכא דלא קטרח לא מתכפר
4 Sagen wir: wenn du auch sagst, man könne Sühne erlangen mit dem Zuwachs des Heiligen, so gilt dies vielleicht nur deshalb, weilman sich damit bemüht hat, hierbei aber, wo man sich damit nicht bemüht hat, erlangt man keine Sühne;
ה או דלמא אם תימצי לומר אין אדם מתכפר בשבח הקדש משום דלא אפרשיה אבל הדין כינוס חומשין דאפרשיה איכא למימר מתכפר דאיבעי להו מתכפר בשבח הקדש או לא
5 oder aber: wenn du auch sagst, man könne keine Sühne erlangen mit dem Zuwachs des Heiligen, so gilt dies vielleicht nur deshalb, weil man [den Zuwachs] nicht reservierthat, bei der Vereinigung von Fünfteln aberhat man ihn reserviert, und man erlangt damit Sühne. Sie fragten nämlich, ob man mit dem Zuwachs des Heiligen Sühne erlange oder nicht. –
ו ת"ש המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה
6 Komm und höre: Wenn jemand zwei Sela͑ für ein Schuldopfer reserviert und dafür zwei Widder zu Schuldopfern gekauft hat, so ist, wenn einer von ihnen zwei Sela͑ wert ist, dieser als sein Schuldopfer darzubringen, und der andere ist weiden zu lassen, bis er ein Gebrechen bekommt, und zu verkaufen, und das Geld fällt der freiwilligen Spendenkasse zu.
ז מאי לאו דזבן בארבע איל ושבח דשוי תמניא ושמע מינה אדם מתכפר בשבח הקדש לא הכא במאי עסקינן דאוזיל רועה גביה
7 Doch wohl, wenn er einen Widder für vier [Zuz] gekauft hat, und er an Wert zugenommen hat und acht wert ist. Hieraus ist somit zu entnehmen, daß man mit dem Zuwachs des Heiligen Sühne erlange. – Nein, dies gilt von dem Falle, wenn der Hirt ihm billiger verkauft hat. –
ח ת"ש לקח איל בסלע ופטמו והעמידו על שתים כשר ש"מ אדם מתכפר בשבח הקדש לא פטמו שאני דהא חסר ליה תמניא
8 Komm und höre: Hat er einen Widder um einen Sela͑ gekauft und ihn gemästet und auf zwei gebracht, so ist er tauglich. Hieraus ist somit zu entnehmen, daß man mit dem Zuwachs des Heiligen Sühne erlange. – Nein, anders ist es, wenn er ihn gemästet hat, denn er hat ja acht [Zuz] aufgewendet. –
ט ת"ש לקח איל בסלע והרי הוא בשתים כשר הכא נמי כשפטמו
9 Komm und höre: Wenn er einen Widder um einen Sela͑ gekauft hat und er zwei wert ist, so ist er tauglich. – Dies ebenfalls in dem Falle, wenn er ihn gemästet hat. –
י א"ה היינו רישא רישא דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא דחסר ליה תמניא סיפא דזבין איל בארבע ואשבחיה בתלתא ושוי תמניא
10 Demnach ist es ja der Anfangsatz!? – Der Anfangsatz spricht von dem Falle, wenn er ihn um vier gekauft und ihn um weitere vier aufgewertet hat, sodaß er acht aufgewendet hat, und der Schlußsatz spricht von dem Falle, wenn er den Widder um vier gekauft und ihn für drei aufgewertet hat, und er jetzt acht wert ist. –
יא אי הכי אימא סיפא ישלם סלע הא חסר ליה ז' מאי ישלם תשלום דסלע
11 Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: und er ersetze einen Sela͑; er hat ja sieben [Zuz] ausgegeben!? – Unter ersetzen ist zu verstehen die Ergänzung zum Sela͑. –
יב ואי ס"ל דאין אדם מתכפר בשבח הקדש כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי איל בן שתי סלעים בעינן וליכא לעולם קסבר אדם מתכפר בשבח הקדש
12 Wenn er der Ansicht ist, man könnte mit dem Zuwachs des Heiligen keine Sühne erlangen, so nützt es ja nicht, daß er die Ergänzung zum Sela͑ zahlt, es muß ja ein Widder von zwei Sela͑ sein, was hierbei nicht der Fall ist!? – Er ist tatsächlich der Ansicht, man könne Sühne erlangen mit dem Zuwachs des Heiligen. –
יג אי הכי תשלום דסלע לא יתן היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע גזירה שמא יאמרו איל פחות משתי סלעים מכפר
13 Demnach sollte er doch die Ergänzung zum Sela͑ nicht geben müssen!? – Er muß die Ergänzung zum Sela͑ deshalb geben, weil zu berücksichtigen ist, man könnte glauben, ein Widder, der keine zwei Sela͑ wert ist, schaffe Sühne. –
יד מאי הוי עלה תא שמע בשעת הפרשה יפה סלע בשעת כפרה יפה שתי סלעים לא יצא
14 Wie bleibt es damit? – Komm und höre: War er bei der Absonderung einen Sela͑ wert und bei der Sühne zwei Sela͑, so hat man seiner Pflicht nicht genügt.
טו בעי רבי אלעזר אדם מתכפר בשבח הקדש או לא א"ר יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני
15 R. Elea͑zarfragte: Erlangt man Sühne mit dem Zuwachs des Heiligen oder nicht? Da sprach R. Joḥanan: So viele Jahre lebte dieser unter uns, und er hat von mir diese Halakha nicht gehört. –
טז מכלל דא"ר יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן ולד תודה ותמורתה וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אין טעונה לחם
16 Demnach sagte es R. Joḥanan? – Allerdings, und zwar sagte er es in Bezug auf folgende Lehre: Das Junge des Dankopfers, sein Eingetauschtes und das anstelle eines abhandengekommenen Dankopfers wiederum abgesonderte benötigen nicht der Brote.
יז ושלח ר' חנינא משמיה דר' יוחנן לא שנו אלא לאחר כפרה דולד אין טעון לחם
17 Hierzu ließ R. Ḥanina im Namen R. Joḥanans sagen: Dies nur nachder Sühne, nur dann benötigt das Junge nicht der Brote, vor der Sühne aber benötigt es wohl der Brote.
יח אבל לפני כפרה טעון לחם אלמא קסבר מתכפר בשבח הקדש
18 Demnach ist er der Ansicht, man erlange Sühne mit dem Zuwachs des Heiligen.
יט בעי ר' אלעזר בעלי חיים נדחין או לא א"ר יוחנן הרי כמה שנים גדל זה בינינו ולא שמע הלכה זו ממני
19 R. Elea͑zar fragte: Kann Lebendes verdrängtwerden oder nicht? Da sprach R. Joḥanan: So viele Jahre lebte dieser unter uns, und er hat von mir diese Halakha nicht gehört. –
כ מכלל דר' יוחנן אמרה אין דאמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה
20 Demnach sagte es R. Joḥanan? – Allerdings. R. Joḥanan sagte nämlich: Wenn das Vieh zwei Gesellschaftern gehört hatte und einer die Hälfte geweiht hat, dann die andere Hälfte gekauft und sie ebenfalls geweiht hat, so ist es heilig und darf nicht dargebrachtwerden; es kann umgetauscht werden und das Eingetauschte gleicht diesem selber.
כא ש"מ תלת ש"מ בעלי חיים נדחין וש"מ קדושת דמים מדחה וש"מ יש דיחוי בדמים
21 Hieraus ist dreierlei zu entnehmen. – Es ist zu entnehmen, daß Lebendes verdrängt werden kann, denn er lehrt, es sei nicht darzubringen; es ist zu entnehmen, daß die Heiligkeit des Geldwertes verdrängt werden kann, denn er lehrt, das Eingetauschte gleiche diesem selber; und es ist zu entnehmen, daß es beim Geldwerte eine Verdrängung gebe, denn er lehrt, es sei heilig, doch wohl der Geldwert.
כב בעי ר"א הוזלו טלאים בעולם מהו מי אמרינן (דברים יב, יא) מבחר נדריכם בעינן והא איכא או דילמא (ויקרא ה, טו) כסף שקלים בעינן וליכא
22 R. Elea͑zar fragte: Wie ist es, wenn Lämmer billiger geworden sind: sagen wir, [erforderlich sei:]<i>das beste eurer Gelübde</i>, was hierbei der Fall ist, oder aber [erforderlich sei:]<i>im Werte von Šeqalim</i>, was hierbei nicht der Fall ist?
כג א"ר יוחנן כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו ולא והאמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להן תקנה לאכול בקדשים אימא לא לימדנו הלכה זו
23 Da sprach R. Joḥanan: So viele Jahre lebten wir im Lehrhause, und wir haben diese Halakha nicht gehört. – Etwa nicht, R. Joḥanan sagte ja im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Die Tora hat bei [den Opfern] der der Sühne Bedürftigendeshalb keinen Wert festgesetzt, weil, wenn Lämmer billiger werden sollten, es für sie kein Mittel geben würde, Heiliges essen zu dürfen. – Lies: wir haben diese Halakha nicht gelehrt. –
כד והא רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה אימא לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש
24 Aber R. Zera b. Ada wiederholte ja vor ihm alle dreißig Tage sein Studium!? – Lies: nach dieser Halakha wurde bei uns im Lehrhause nicht verlangt.
כה גופא אמר רבי יוחנן משום רשב"י מפני מה לא נתנה קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים
25 Der Text. R. Joḥanan sagte im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Die Tora hat bei [den Opfern] der der Sühne Bedürftigen deshalb keinen Wert festgesetzt, weil, wenn Lämmer billiger werden sollten, es für sie kein Mittel geben würde, Heiliges essen zu dürfen.
כו מתקיף לה אביי אלא מעתה חטאת חלב ינתן לה קצבה דלכפרה אתיא ולאו לאישתרויי באכילת קדשים הוא מתקיף לה רבא אלא מעתה אשם נזיר להוי ליה קצבה דלבטלה הוא דאתי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד קשיא:
26 Abajje wandte ein: Demnach sollte doch für das Sündopfer wegen Talg[genusses]ein Wert festgesetzt worden sein, denn dieses wird ja zur Sühne dargebracht, und nicht um Heiliges essen zu dürfen!? Raba wandte ein: Demnach sollte doch für das Schuldopfer des Naziräers ein Wert festgesetzt worden sein, denn dieses wird zur Aufhebungdargebracht!? R. Joḥanan sagte nämlich im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Du hast nichts, was zur Aufhebung kommt, außer dem Schuldopfer des Naziräers. – Ein Einwand.
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel