Ketubot 187

Kapitel 187

א כגון שנמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי
1 Wenn es sich herausstellt, daß eines der Feldernicht ihmgehörte, und sie streiten über den Fall, wenn ein späterer Gläubiger zuvorgekommen ist und eingeforderthat:
ב ת"ק סבר מה שגבה לא גבה
2 der erste Autor ist der Ansicht, die Einforderung sei nichtigund
ג ובן ננס סבר מה שגבה גבה
3 Ben Nannos ist der Ansicht, die Einforderung sei gültig.
ד (אמר) ר"נ אמר רבה בר אבוה דכולי עלמא מה שגבה לא גבה והכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי
4 R. Naḥman erwiderte im Namen des Rabba b. Abuha: Alle sind der Ansicht, die Einforderung sei nichtig, und hierbei streiten sie, ob zu berücksichtigen sei, siekönnte [das Feld] verwahrlosen:
ה מר סבר חיישינן שמא תכסיף ומר סבר לא חיישינן שמא תכסיף
5 einer ist der Ansicht, man berücksichtige, sie könnte es verwahrlosen, und einer ist der Ansicht, man berücksichtige nicht, sie könnte es verwahrlosen.
ו אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו דתני אביי קשישא יתומים שאמרו גדולים ואין צ"ל קטנים
6 Abajje erwiderte: Ihr Streit besteht in einer Lehre Abajje des Älteren, denn Abajje der Ältere lehrte: Unter Waisen, von denen siesprechen, sind Erwachsene zu verstehen, und um so mehr gilt dies von Minderjährigen.
ז ת"ק לית ליה דאביי קשישא ובן ננס אית ליה דאביי קשישא
7 Der erste Autor hält nichts von der Lehre Abajje des Älteren, und Ben Nannos hält wohl von der Lehre Abajje des Älteren.
ח אמר רב הונא הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה עבד
8 R. Hona sagte: Wenn zwei Brüder oder zwei Gesellschafter mit jemandem einen Prozeß haben, und einer von ihnen mit ihm vor Gericht erscheint, so kann der anderenicht sagen: du bist nicht mein Prozeßgegner; vielmehr handelte jener in seiner Vertretung.
ט אקלע ר"נ לסורא שיילוהי כי האי גוונא מאי
9 Einst traf R. Naḥman in Sura ein, und man fragte ihn, wie es sich in einem solchen Falleverhalte.
י אמר להו מתני' היא הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ואילו ראשונה לשלישית לא קתני מאי טעמא לאו משום דשליחותה עבדה
10 Er erwiderte ihnen: Dies ist der Fall der Mišna: die erste schwöre der zweiten, die zweite der dritten und die dritte der vierten. Nicht aber die erste der dritten, wohl deshalb, weil [die zweite] in ihrer Vertretung handelte. –
יא מי דמי התם שבועה לאחד ושבועה למאה הכא אמר אילו אנא הואי טעיננא טפי
11 Ist es denn gleich: hierbei gilt der einer geleistete Eid auch für hundert, da aber kann er ja sagen: wäre ich zugegen, würde ich mehr vorgebracht haben!?
יב ולא אמרן אלא דלא איתיה במתא אבל איתיה במתא איבעי ליה למיתי:
12 Dies jedoch nur dann, wenn er nicht in der Stadt war, war er aber in der Stadt, so sollte er hingehen.
יג אתמר ב' שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני
13 Es wurde gelehrt: Wenn zwei Urkunden am selben Tage ausgestellt worden sind, so teilen sie, wie Rabh sagt; Šemuél sagt, nach Ermessender Richter.
יד לימא רב דאמר כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי
14 Es wäre anzunehmen, daß Rabh der Ansicht R. Meírs ist, welcher sagt, die Trennungerfolge durch die Zeugen der Unterschrift,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel