Makkot 10

Kapitel 10

א אי איסטטית היא זו אפי' כת ראשונה נמי לא אמר ר' אבהו שקדמו והרגו

1 Wenn dies eine Verabredung ist, so sollte auch die erste Zeugenpartie nicht [hingerichtet werden]!? R. Abahu erwiderte: Wenn sie bereits hingerichtet worden ist. –

ב מאי דהוה הוה אלא אמר רבא הכי קאמר אם אינה אלא כת אחת נהרגת אי איכא טפי אין נהרגין הא בלבד קאמר קשיא

2 Was geschehen, ist ja geschehen!? Vielmehr, erklärte Raba, er meint es wie folgt: ist es eine Zeugenpartie, so wird sie hingerichtet, sind es mehrere, so werden sie nicht hingerichtet. – Es heißt ja aber: nur!? – Ein Einwand.

ג ההיא איתתא דאתאי סהדי ואישתקור אייתי סהדי ואישתקור אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אישתקור אמר ריש לקיש הוחזקה זו א"ל ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו

3 Einst brachte eine Frau Zeugen und sie erwiesen sich als lügenhaft; hierauf brachte sie andere Zeugen und sie erwiesen sich ebenfalls als lügenhaft. Als sie später andere Zeugen brachte, die sich nicht als lügenhaft erwiesen, sprach Reš Laqiš: Bei dieser ist es schon feststehend. R. Elie͑zer entgegnete ihm: Ist es denn, weil es bei ihr feststehend ist, auch bei ganz Jisrael feststehend!?

ד זימנין הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן אתא כי האי מעשה לקמייהו אמר ריש לקיש הוחזקה זו א"ל רבי יוחנן אם הוחזקה זו כל ישראל מי הוחזקו הדר חזיה לרבי אלעזר בישות אמר ליה שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה

4 Ein anderes Mal saßen sie vor R. Joḥanan, und eine ähnliche Sache kam vor sie; da sprach Reš Laqiš: Bei dieser ist es schon feststehend. R. Joḥanan entgegnete ihm: Ist es denn, weil es bei dieser feststehend ist, auch bei ganz Jisraél feststehend!? Hierauf sah [Reš Laqiš] R. Elie͑zer schief an und sprach zu ihm: Du hast etwas vom Schmiedesohngehört und es mir nicht in seinem Namen gesagt!

ה לימא ריש לקיש דאמר כרבי יהודה ורבי יוחנן דאמר כרבנן

5 Reš Laqiš wäre also der Ansicht R. Jehudas und R. Joḥanan der der Rabbanan –

ו אמר לך ריש לקיש אנא דאמרי לך אפי' לרבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן התם דליכא דקא מהדר אבל הכא איכא הא דקא מהדרא

6 Reš Laqiš kann dir erwidern: meine Ansicht gilt auch nach den Rabbanan, denn die Rabbanan sind dieser Ansicht nur in jenem Falle, wo niemand [die Zeugen] anstiftet, hierbei aber ist jemand da, der sie anstiftet.

ז ורבי יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם דאמרינן אטו כולי עלמא גבי הני הוו קיימי אבל הכא הני ידעי בסהדותא והני לא ידעי בסהדותא:

7 Und auch R. Joḥanan kann dir erwidern: meine Ansicht gilt auch nach R. Jehuda, denn R. Jehuda ist dieser Ansicht nur in jenem Falle, denn wir sagen, die ganze Welt könne ja nicht mit ihnen zusammen gewesen sein, hierbei aber konnten diese es bekunden, jene aber konnten es nicht bekunden.

ח <big>מתני׳</big> אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר (שמות כא, כג) נפש תחת נפש

8 DIE FALSCHZEUGEN WERDEN NUR DANN HINGERICHTET, WENN AUF IHRE [AUSSAGE HIN] DAS URTEIL BEREITS GEFÄLLT WORDEN IST. DIE SADUZÄER SAGTEN, NUR DANN, WENN [DER BESCHULDIGTE] HINGERICHTET WORDEN IST, DENN ES HEISST:Leben um Leben.

ט אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:

9 DIE WEISEN ENTGEGNETEN IHNEN: ES HEISST: so sollt ihr mit ihm das tun, was er mit seinem Bruder zu tun gedacht hat, WENN SEIN BRUDER NOCH LEBT. WESHALB ABER HEISST ES: Leben um Leben? MAN KÖNNTE NÄMLICH GLAUBEN, SIE SEIEN HINZURICHTEN, SOBALD IHR ZEUGNIS ANGENOMMEN WORDEN IST, SO HEISST ES: Leben um Leben, SIE SIND NUR DANN HINZURICHTEN, WENN DAS URTEIL BEREITS GEFÄLLT WORDEN IST.

י <big>גמ׳</big> תנא בריבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר אביו בני לאו קל וחומר הוא

10 GEMARA. Es wird gelehrt: Berrabi sagte: Haben sie die Hinrichtung nicht [herbeigeführt], so werden sie hingerichtet, haben sie die Hinrichtung [herbeigeführt], so werden sie nicht hingerichtet. Da sprach sein Vater zu ihm: Mein Sohn, ist etwa nicht [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere [das Entgegengesetzte zu folgern]!?

יא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא (ויקרא כ, יז) איש אשר יקח [את] אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אמו ובת אביו מנין ת"ל ערות אחותו גילה

11 Jener erwiderte: Du hast uns gelehrt, Meister, daß man nicht eine Bestrafung durch einen Schluß folgere. Es wird nämlich gelehrt:Wenn einer seine Schwester nimmt, die Tochter seines Vaters oder die Tochter seiner Mutier; ich weiß dies also von der Tochter des Vaters, die nicht die Tochter der Mutter ist, und von der Tochter der Mutter, die nicht die Tochter des Vaters ist, woher dies von der Tochter der Mutter und des Vaters? Es heißt:die Scham seiner Schwester hat er entblößt.

יב עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין עונשין מן הדין

12 Es ist also nicht überlassen worden, dies durch einen Schluß zu folgern: wenn man wegen der Tochter des Vaters, die nicht die Tochter der Mutter ist, und der Tochter der Mutter, die nicht die Tochter des Vaters ist, strafbar ist, um wieviel mehr wegen der Tochter des Vaters und der Mutter. Du lernst nun, daß man nicht eine Bestrafung durch einen Schluß folgere.

יג עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר (ויקרא יח, ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין תלמוד לומר (ויקרא יח, יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא

13 Wir wissen dies nur von der Bestrafung, woher dies von der Verwarnung? Es heißt:die Scham deiner Schwester, der Tochter deines Vaters oder der Tochter deiner Mutter; ich weiß dies also von der Tochter des Vaters, die nicht die Tochter der Mutter ist, und von der Tochter der Mutter, die nicht die Tochter des Vaters ist, woher dies von der Tochter des Vaters und der Mutter? Es heißt:die Scham der Tochter der Frau deines Vaters, die dein Vater erzeugt hat, sie ist deine Schwester.

יד עד שלא יאמר יש לי מן הדין מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין מזהירין מן הדין

14 Es ist also nicht überlassen worden, dies durch einen Schluß zu folgern: wenn die Tochter der Mutter, die nicht die Tochter des Vaters ist, und die Tochter des Vaters, die nicht die Tochter der Mutter ist, verboten ist, um wieviel mehr die Tochter des Vaters und der Mutter. Du lernst nun, daß man nicht eine Verwarnung durch einen Schluß folgere. –

טו חייבי מלקיות מנין תלמוד לומר רשע רשע

15 Woher dies von der Geißelung? Es heißt [bei beiden]Schuldiger. –

טז חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח

16 Woher dies von der Verbannung? – Es heißt [bei beide]Totschläger.

יז תניא אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון

17 Es wird gelehrt: R. Jehuda b. Ṭabaj sagte: Ich soll [keinen]Trost sehen, wenn ich nicht einen Falschzeugen hinrichten ließ, als Kundgebung gegen die Saduzäer, welche sagen, überführte Falschzeugen werden nur dann hingerichtet, wenn [durch ihre Aussage] der Angeklagte bereits hingerichtet worden ist.

יח אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם

18 Da sprach Šimo͑n b. Šaṭaḥ zu ihm: Ich soll [keinen] Trost sehen, wenn du nicht unschuldiges Blut vergossen hast. Die Weisen sagten nämlich, Falschzeugen werden nur dann hingerichtet, wenn beide als solche überführt worden sind, werden nur dann gegeißelt, wenn beide als solche überführt worden sind.

יט מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד והיה קולו נשמע וכסבורין העם לומר קולו של הרוג אמר קולי שלי הוא תדעו למחר הוא מת אין קולו נשמע

19 Hierauf nahm R. Jehuda b. Ṭabaj auf sich, nur in Gegenwart des Šimo͑n b. Šaṭaḥ Rechtsfragen zu entscheiden. Während seines ganzen Lebens pflegte R. Jehuda b. Ṭabaj sich auf das Grab jenes Zeugen niederzuwerfen. Das Volk hörte dann eine Stimme und glaubte, es sei die Stimme des Hingerichteten; da sprach er zu ihnen: Es ist meine Stimme; morgen sollt ihr sehen, daß er tot ist, indem ihr seine Stimme nicht mehr hören werdet.

כ אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה:

20 R. Aḥa, Sohn des Raba, sprach zu R. Aši: Vielleicht lud er ihn vor Gericht, oder er bat ihn um Verzeihung.

כא <big>מתני׳</big> (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש (שלשה לשנים) מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו את הג' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים

21 Auf die Aussage zweier Zeugen oder dreier Zeugen hin soll der Beschuldigte getötet werden. WENN DAS ZEUGNIS DURCH ZWEI BESTÄTIGT WIRD, WOZU SPRICHT DIE sCHRIFT VON DREI? dASS MAN ZWEI DREIEN GLEICHSTELLE: WIE DREI ZWEI ALS FALSCHZEUGEN ÜBERFÜHREN KÖNNEN, EBENSO KÖNNEN AUCH ZWEI DREI ALS FALSCHZEUGEN ÜBERFÜHREN. UND WOHER, DASS AUCH HUNDERT? ES HEISST: Zeugen.

כב ר' שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפי' מאה ת"ל עדים

22 R. ŠIMO͑N SAGTE: WIE ZWEI NUR DANN HINZURICHTEN SIND, WENN BEIDE ALS FALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WORDEN SIND, EBENSO SIND AUCH DREI NUR DANN HINZURICHTEN, WENN ALLE DREI ALS FALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WORDEN SIND. UND WOHER, DASS AUCH HUNDERT? ES HEISST: Zeugen.

כג רבי עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו

23 R. A͑QIBA SAGTE: VOM DRITTEN IST NUR DESHALB DIE REDE, AUF DASS MAN MIT IHM EBENSO STRENG VERFAHRE WIE MIT DEN ANDEREN.

כד ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה

24 WENN NUN DIE SCHRIFT DEN SICH ÜBELTÄTERN ANSCHLIESSENDEN EBENSO BESTRAFT, WIE DIE ÜBELTÄTER SELBST, UM WIEVIEL MEHR WIRD SIE DEN SICH ÜBENDEN GOTTGEFÄLLIGER HANDLUNGEN ANSCHLIESSENDEN EBENSO BELOHNEN, WIE DIE ÜBENDEN GOTTGEFÄLLIGER HANDLUNGEN SELBST.

כה ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה מנין אפי' מאה ת"ל עדים

25 WIE FERNER DAS ZEUGNIS UNGÜLTIG IST, WENN VON ZWEIEN EINER ALS VERWANDT ODER ALS ZEUGE UNZULÄSSIGBEFUNDEN WIRD, EBENSO IST DAS ZEUGNIS UNGÜLTIG, WENN VON DREIEN EINER ALS VERWANDT ODER ALS ZEUGE UNZULÄSSIG BEFUNDEN WIRD. WOHER, DASS DIES AUCH VON HUNDERT GILT? ES HEISST: Zeugen.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel