Menachot 105

Kapitel 105

א (ויקרא ו, ז) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל אמר ליה מצוה לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי לעכב

1 dies ist das Gesetz des Speisopfers; die Söhne Ahrons sollen es darbringen vor dem Herrn an der Vorderseite des Altars, und was davon zurückbleibt, sollen Ahron und seine Söhne essen, ungesäuert soll es gegessen werden. Jener entgegnete: Ich frage nicht hinsichtlich des Gebotes, ich frage nur hinsichtlich der Unerläßlichkeit.

ב אמר ליה לעכב נמי כתיב (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ אלא מצה

2 Dieser erwiderte: Auch hinsichtlich der Unerläßlichkeit heißt es: es soll nicht gesäuert gebacken werden, nur ungesäuert.

ג מתקיף לה רב חסדא ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור

3 R. Ḥisda wandte ein: Vielleicht: es soll nicht gesäuert gebacken werden, jedoch halbgesäuert!? –

ד שיאור דמאן אי דר"מ לר' יהודה מצה מעליא היא אי דרבי יהודה לר"מ חמץ מעליא הוא

4 Welches Halbgesäuerte: das des R. Meírist ja nach R. Jehuda richtiges Ungesäuertes, das des R. Jehudaist ja nach R. Meír richtiges Gesäuertes,

ה אי דר"מ לר"מ מדלקי עליה חמץ הוא אלא דר' יהודה לר' יהודה

5 und das des R. Meír nach R. Meír ist ja, da dieserhalb zu geißeln ist, ebenfalls Gesäuertes? Vielmehr, das des R. Jehuda nach R. Jehuda.

ו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא לא תאפה חמץ אלא חלוט חלוט מאי ניהו רביכה אי דאיכא רביכה כתיב בה רביכה והא לא כתיב בה רביכה

6 R. Naḥman b. Jiçḥaq wandte ein: Vielleicht: es soll nicht gesäuert gebacken werden, nur gebrüht!? – Gebrüht ist ja eingerührt, bei manchen heißt es ‘eingerührt’ und bei manchen nicht. –

ז ואימא דכתיב בה רביכה מצוה ברביכה ודלא כתיב בה רביכה אי בעי רביכה לייתי אי בעי מצה לייתי

7 Vielleicht ist bei solchen, wo es ‘eingerührt’ heißt, das Einrühren erforderlich, und solche, bei denen es nicht ‘eingerührt’ heißt, können nach Belieben sowohl eingerührt als auch ungesäuert sein!?

ח מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא

8 Rabina wandte ein: Vielleicht besagen [die Worte:] es soll nicht gesäuert gebacken werden, daß man dadurch ein Verbot begehe, untauglich ist es aber nicht!?

ט אלא מנלן כדתניא מצה יכול מצוה תלמוד לומר תהיה הכתוב קבעה חובה

9 Woher wissen wir dies nun? – Es wird gelehrt:Ungesäuert, man könnte glauben, nur als Gebot, so heißt es:soll es sein, die Schrift hat dies zur Pflicht gemacht.

י בעא מינה ר' פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות

10 R. Perida fragte R. Ami: Woher, daß man alle Speisopfer mit lauwarmem [Wasser] knete und darauf achte, daß sie nicht säuern: ist dies vom Pesaḥ[gebote] zu folgern, wobei es heißt:ihr sollt auf die ungesäuerten Brote achten?

יא אמר ליה בגופה כתיב (ויקרא ב, ה) מצה תהיה החייה

11 Dieser erwiderte: Von diesen selbst heißt es:Ungesäuertes soll es sein, erhalte es dabei. – Hieraus wird ja die Unerläßlichkeit entnommen!? – Es könnte ja heißen: Ungesäuertes ist es,

יב והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב קרא מצה היא מאי תהיה שמעת מינה תרתי

12 wenn es aber heißt: soll es sein, so ist hieraus beides zu entnehmen.

יג אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר מאי כולי האי

13 Die Jünger sprachen zu R. Perida: R. E͑zra, der Enkel des R. Autilos, zehntes Glied des R. Elea͑zar b. A͑zarja, der zehntes Glied E͑zras war, steht an der Tür. Dieser sprach:

יד אי בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי

14 Was soll dies alles; ist er ein Gelehrter, schön, ist er ein Gelehrter und ein Nachkomme bedeutender Vorfahren, schön, und ist er ein Nachkomme bedeutender Vorfahren und kein Gelehrter, so mag das Feuer ihn verzehren. Sie erwiderten ihm: Er ist ein Gelehrter. Da sprach er: So mag er eintreten.

טו חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר (תהלים טז, ב) אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך בעולם

15 Hierauf bemerkte er, daß dieser betrübt war; da begann er und sprach:Ich sprach zum Herrn: Du bist mein Gott, mein Gutes ist nicht bei dir. Die Gemeinde Jisraél sprach vor dem Heiligen, gepriesen sei er: Herr der Welt, laß es mir zugute kommen, daß ich dich auf dieser Welt bekannt gemacht habe!

טז אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם שנאמר (תהלים טז, ג) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם

16 Er erwiderte ihr: Mein Gutes ist nicht bei dir; dies lasse ich nicht dir zugute kommen, sondern Abraham, Jiçḥaq und Ja͑qob, die mich zuerst in der Welt bekannt gemacht haben, wie es heißt:die Heiligen, die schon in der Erde sind, die Starken, an denen all mein Gefallen ist.

יז כיון דשמעיה דקאמר אדיר פתח ואמר יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים

17 Als dieser ihn von den Starken sprechen hörte, begann er und sprach: Es komme der Starke und räche die Starken an den Starken durch das Starke.

יח יבא אדיר זה הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהלים צג, ד) אדיר במרום ה' ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם מאדירים אלו המצרים דכתיב (שמות טו, י) צללו כעופרת במים אדירים באדירים אלו מים שנא' (תהלים צג, ד) מקולות מים רבים אדירים משברי ים

18 Es komme der Starke, das ist der Heilige, gepriesen sei er, wie es heißt:stark ist der Herr in der Höhe. Räche die Starken, das sind die Jisraéliten, wie es heißt: die Starken, an denen all mein Gefallen ist. An den Starken, das sind die Miçrijim, wie es heißt:es sanken wie Blei in das Wasser die Starken. Durch das Starke, das ist das Wasser, wie es heißt:aus dem Brausen starker Wasser, der Meeresbrandung.

יט יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים

19 Es komme der Geliebte, der Sohn des Geliebten, und baue das Geliebte für den Geliebten im Gebiete des Geliebten, damit die Geliebten da Sühne erlangen.

כ יבא ידיד זה שלמה המלך דכתיב (שמואל ב יב, כה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'

20 Es komme der Geliebte, das ist der König Šelomo; wie es heißt:er sandte den Propheten Nathan und ließ seinen Namen Jedidja [Gottlieb] nennen, wegen des Herrn.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel