Menachot 199

Kapitel 199

א בתוכה ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה תלמוד לומר (ישעיהו ל, לג) העמיק הרחיב

1 Aus der Mündung der Enge; aus dem Fegefeuer, dessen Mündung eng ist, damit der Rauch sich darin ansammle.

ב ושמא תאמר למלך לא הוכנה תלמוד לאמר (ישעיהו ל, לג) גם היא למלך הוכן ושמא תאמר אין בה עצים תלמוד לאמר (ישעיהו ל, לג) מדורתה אש ועצים הרבה ושמא תאמר זה הוא שכרה תלמוד לומר (איוב לו, טז) ונחת שולחנך מלא דשן:

2 Vielleicht glaubst du, wie seine Mündung eng ist, sei auch sein Inneres eng, so heißt es: tief und weit. Vielleicht glaubst du, für einen König sei es nicht da, so heißt es: auch für den König ist es bereitet. Vielleicht glaubst du, da sei kein Holz da, so heißt es:sein Scheiterhaufe hat Feuer und Holz in Fülle. Vielleicht glaubst du, [nur] diessei ihrLohn, so heißt es:die Besetzung deines Tisches ist reich an Fett.

ג חל יום הכיפורים להיות בשבת [וכו']: אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את בבליים קורין אותם על שם בבליים

3 FIEL DER VERSÖHNUNGSTAG AUF EINEN ŠABBATH &C. Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: Es waren nicht Babylonier, sondern Alexandriner, und nur weil siedie Babylonier hassen, belegen sie jene mit dem Namen Babylonier.

ד תניא נמי הכי ר' יוסי אומר לא בבליים הם אלא אלכסנדריים הם ומתוך ששונאין את בבליים קוראין אותן על שם בבליים אמר לו ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי:

4 Ebenso wird auch gelehrt: R. Jose sagte: Es waren nicht Babylonier, sondern Alexandriner, und nur weil sie die Babylonier hassen, belegen sie jene mit dem Namen Babylonier. R. Jehuda sprach zu ihm: Finde Befriedigung, wie du mich befriedigt hast.

ה <big>מתני׳</big> סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא

5 HAT MAN DAS BROT AM ŠABBATH AUFGESCHICHTET, DIE SCHALEN [WEIHRAUCH] NACH DEM ŠABBATH, UND AM [FOLGENDEN] ŠABBATH DIE SCHALEN AUFGERÄUCHERT, SO IST ESUNTAUGLICH, UND MAN IST WEGEN DIESES NICHT SCHULDIGWEGEN VERWERFLICHEM, ÜBRIGGEBLIEBENEM UND UNREINHEIT.

ו סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסולה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא

6 HAT MAN DAS BROT UND DIE SCHALEN AM ŠABBATH AUFGESCHICHTET UND DIE SCHALEN NACH DEM ŠABBATHAUFGERÄUCHERT, SO IST ES UNTAUGLICH, UND MAN IST WEGEN DIESES NICHT SCHULDIG WEGEN VERWERFLICHEM, ÜBRIGGEBLIEBENEM UND UNREINHEIT.

ז סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום:

7 WAS MACHE MAN, WENN MAN DAS BROT UND DIE SCHALEN NACH DEM ŠABBATH AUFGESCHICHTET UND DIE SCHALEN AM ŠABBATH AUFGERÄUCHERT HAT? MAN LASSEES FÜR DEN FOLGENDEN ŠABBATH, DENN AUCH WENN ES SICH VIELE TAGE AUF DEM TISCHE BEFINDET, IST NICHTS DABEI.

ח <big>גמ׳</big> תנן התם אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי מתתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הן

8 GEMARA. Dort haben wir gelernt: Der Beamte sprach zu ihnen: Geht und schauet, ob die Zeit zum Schlachtenherangereicht ist. Sobald sie herangereicht war, so sprach der Beobachtende: Ein Lichtschein! Hierauf fragte Mathjab. Šemuél: Ist die ganze Ostseite hell? Bis Ḥebron? Und dieser erwiderte: Jawohl.

ט ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח שחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה

9 Wozu war dies alles nötig? Weil sie einmal, als das Mondlicht aufgegangen war, glaubten, das [Morgen]licht sei im Osten aufgegangen, und sie schlachteten das beständige Opfer, das sie [nachher]in den Verbrennungsraum brachten.

י והורידו כהן גדול לבית הטבילה זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים

10 Hierauf führte man den Hochpriester zum Tauchbade hinunter. Folgende Bestimmung war im Tempel eingeführt: wer seine Notdurft verrichtet, muß ein Tauchbad nehmen, wer Wasser läßt, muß Hände und Füße waschen.

יא תני אבוה דר' אבין לא זו בלבד אלא אפילו עולת העוף שנמלקה בלילה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה

11 Der Vater R. Abins lehrte: Nicht nur dieses, auch ein Geflügel-Brandopfer, dem nachts [der Kopf] abgekniffen, und ein Speisopfer, von dem nachts der Haufe abgehoben wurde, kommt in den Verbrennungsraum. –

יב בשלמא עולת העוף משום דלא אפשר לאהדורה אלא מנחה אפשר דמהדר קומץ לדוכתיה וקמיץ ביממא

12 Einleuchtend ist dies vom Geflügel-Brandopfer, weil man es nicht mehr rückgängig machen kann, beim Speisopfer aber kann man ja den Haufen zurücklegen und ihn am Tage abheben!?

יג הוא תני לה והוא אמר לה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן

13 Er lehrte dies und er selbst erklärte es auch: Die Dienstgefäße heiligenauch außerhalb der Zeit.

יד מיתיבי כל הקרב ביום קדוש ביום בלילה קדוש בלילה בין ביום ובין בלילה קדוש בין ביום ובין בלילה

14 Man wandte ein: Was am Tage dargebracht wird, wird am Tage heilig, was nachts, wird nachts heilig, was sowohl am Tage als auch nachts, wird sowohl am Tage als auch nachts heilig.

טו כל הקרב ביום קדוש ביום ביום אין בלילה לא אינו קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל

15 ‘Was am Tage dargebracht wird, wird am Tage heilig’, also nur am Tage, nachts aber nicht!? – Nicht heilig, um dargebracht zu werden, wohl aber heilig, um untauglich zu werden.

טז מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום

16 R. Zera wandte ein: Was mache man, wenn man das Brot und die Schalen nach dem Šabbath aufgeschichtet und die Schalen am Šabbath aufgeräuchert hat? Man lasse es für den folgenden Šabbath, denn auch wenn es sich viele Tage auf dem Tische befindet, ist nichts dabei.

יז ואי סלקא דעתך כלי שרת מקדשין שלא בזמנן (ליפסל) ליקדוש וליפסול

17 Wenn man nun sagen wollte, Dienstgefäße heiligen auch außerhalb der Zeit, so sollte es ja heilig und untauglich werden!?

יח אמר רבה מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב אבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר קסבר לילה אין מחוסר זמן הא ימים מחוסרין זמן

18 Rabba erwiderte: Wer diesen Einwand erhob, hat Recht, aber der Vater R. Abins lehrt eine Barajtha. Er ist der Ansicht, nachts gebe es kein Fehlender Frist, wohl aber gibt es am Tage ein Fehlen der Frist. –

יט סוף סוף

19 Sobald

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel