Menachot 212

Kapitel 212

א ודלמא כולה חובה היא וכל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו

1 denn es ist vielleicht vollständig Pflichtiges, und das, wovon [die Opferteile] auf das Altarfeuer gekommen sind, darf nicht aufgeräuchert werden!?

ב אמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי דמסיק להו לשום עצים וכרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר (ויקרא ב, יב) לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשום עצים

2 R. Jehuda, Sohn des R.Šimo͑n b. Pazi, erwiderte: Man betrachte esals Brennholz. Dies nach R. Elie͑zer, denn es wird gelehrt: R. Elie͑zer sagte:Zum angenehmen Geruche, als solches darfst du es nicht hinauflegen, wohl aber darfst du es als Brennholz hinauflegen.

ג אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא דכולי עלמא מותר לערב חובה בנדבה והכא בדרבי אליעזר קא מיפלגי דרבנן אית להו דרבי אליעזר ורבי לית ליה דרבי אליעזר

3 R. Aḥa, der Sohn Rabas, sprach zu R. Aši: Vielleicht sind alle der Ansicht, man dürfe Pflichtiges mit Freiwilligem mischen, und sie streiten über die Lehre R. Elie͑zers; die Rabbanan halten von der Lehre R. Elie͑zers und Rabbi hält nichts von der LehreR. Elie͑zers?

ד אמר ליה אי סלקא דעתך לרבי מותר לערב חובה בנדבה ודרבי אליעזר לית ליה אפשר דמייתי שיתין בחד מנא וחד בחד מנא ומגע להו וקמיץ

4 Dieser erwiderte: Wenn man sagen wollte, nach Rabbi dürfe man Pflichtiges mit Freiwilligem mischen, nur halte er nichts von der Lehre R. Elie͑zers, so kann er ja ein Gefäß mit sechzig [I͑saron] und eines mit einem an einander rücken und abheben.

ה רבא אמר דכולי עלמא מותר לערב חובה בנדבה ודכולי עלמא אית להו דרבי אליעזר והכא בפלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן קא מיפלגי

5 Raba erklärte: Alle sind der Ansicht, man dürfe Pflichtiges mit Freiwilligem mischen, auch halten alle von der Lehre R. Elie͑zers, und sie führen denselben Streit wie R. Elie͑zer b. Ja͑qob und die Rabbanan.

ו דתנן אפילו מנחה של שישים עשרון נותן לה שישים לוג רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר (ויקרא יד, כא) למנחה ולוג שמן

6 Wir haben nämlich gelernt: Wenn es ein Speisopfer von sechzig I͑saron ist, tue man sechzig Log [Öl] hinein; R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, selbst zu einem Speisopfer von sechzig I͑saron gehöre nur ein Log, denn es heißt: zum Speisopfer, und ein Log Öl.

ז רבנן סברי [כרבנן] דאמרי שישים לוג וכל חד וחד עשרון לוגה קא שקיל

7 Die Rabbanan sind der Ansicht, er habeauch sechzig Log gelobt, denn zu jedem I͑saron ist ein Logerforderlich, und

ח ורבי סבר כר' אליעזר בן יעקב דאמר אין לה אלא לוגה ולא ידעינן אי חדא מנחה היא דסגי לה בחד לוג אי שתי מנחות נינהו דבעינן שני לוגין

8 Rabbi ist der Ansicht des R. Elie͑zer b. Ja͑qob, welcher sagt, es sei nur ein Logerforderlich, somit weiß man nicht, ob es ein Speisopfer ist, für das ein Log ausreicht, oder es zwei Speisopfersind, für die zwei Log erforderlich sind.

ט רב אשי אמר בקטן והביא גדול קמיפלגי רבנן סברי קטן והביא גדול יצא ורבי סבר לא יצא

9 R. Aši erklärte: Sie streiten über den Fall, wenn jemand ein kleines [Opfer gelobt] und ein großes gebracht hat; die Rabbanan sind der Ansicht, wenn man ein kleines [gelobt] und ein großes gebracht hat, habe man seiner Pflicht genügt, und Rabbi ist der Ansicht, man habe seiner Pflicht nicht genügt. –

י והא איפלגו בה חדא זמנא דתנן קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא

10 Darüber streiten sie ja bereits einmal!? Wir haben nämlich gelernt: Wer ein kleines [gelobt] und ein großes gebracht hat, hat seiner Pflicht genügt; Rabbi sagt, er habe seiner Pflicht nicht genügt. –

יא צריכא דאי איתמר בהא בהא קא אמרי רבנן משום דאידי ואידי קומץ הוא אבל התם דקא נפישי אימורין אימא מודו ליה לרבי

11 Beide [Lehren] sind nötig. Würde er nur die einegelehrt haben, so könnte man glauben, die Rabbanan seien dieser Ansicht nur in diesem Falle, weil es ob so oder soein Haufe ist, in jenem Falle aber, wo esmehr Opferteile sind, pflichten sie Rabbi bei.

יב ואי איתמר בההיא בההיא קאמר רבי אבל בהא אימא מודי להו לרבנן צריכא

12 Und würde er nur die andere gelehrt haben, so könnte man glauben, Rabbi sei dieser Ansicht nur in diesem Falle, in jenem Falle aber pflichte er den Rabbanan bei. Daher sind beide nötig.

יג (סימן עצי"ם זה"ב יי"ן עול"ה תוד"ה שו"ר):

יד <big>מתני׳</big> הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ

14 SAGTE JEMAND,] ER SPENDE HOLZ, SO SIND ES MINDESTENS ZWEI SCHEITE; WENN WEIHRAUCH, MINDESTENS EIN HAUFEN.

טו חמשה קמצים הם האומר עלי לבונה לא יפחות מקומץ המנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה המעלה את הקומץ בחוץ חייב שני בזיכין טעונין שני קמצים

15 ES GIBT FÜNF HAUFEN. SAGTE JEMAND, ER SPENDE WEIHRAUCH, SO IST ES MINDESTENS EIN HAUFEN; WER EIN SPEISOPFER SPENDET, BRINGE DAMIT DEN HAUFEN WEIHRAUCH; WER AUSSERHALBEINEN HAUFEN DARBRINGT, IST SCHULDIG; DIE ZWEI SCHALENBENÖTIGEN ZWEIER HAUFEN.

טז הרי עלי זהב לא יפחות מדינר זהב כסף לא יפחות מדינר כסף נחשת לא יפחות ממעה כסף פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יהא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:

16 [SAGTE JEMAND,] ER SPENDE GOLD, SO IST ES MINDESTENS EIN GOLDDENAR; WENN SILBER, MINDESTENS EIN SILBERDENAR; WENN KUPFER, MINDESTENS [IM WERTE] EINER SILBERMAA͑. [SAGT ER:] ICH HABE [EINE SUMME] GENANNT, WEISS ABER NICHT, WELCHE ICH GENANNT HABE, SO GEBE ER SOVIEL, BIS ER SAGEN KANN, SOVIEL HABE ER NICHT BEABSICHTIGT.

יז <big>גמ׳</big> תנו רבנן (ויקרא ב, א) קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר (נחמיה י, לה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים רבי אומר עצים קרבן הם טעונין מלח וטעונין הגשה

17 GEMARA. Die Rabbanan lehrten:Opfer, dies lehrt, daß man Holz spenden könne. Wieviel? Zwei Scheite. Ebensoheißt es:und wir warfen das Los wegen der Opferung des Holzes. Rabbi sagt, die Holz[spende] gilt als Opfer und benötigt des Salzes und des Heranbringens.

יח אמר רבא ולדברי רבי עצים טעונין קמיצה אמר רב פפא לדברי רבי עצים צריכין עצים:

18 Raba sagte: Nach Rabbi benötigt das Holz des Abhebens des Haufens. R. Papa sagte: Nach Rabbi benötigt das Holz des Holzes.

יט לבונה לא יפחות מן הקומץ: מנלן דכתיב (ויקרא ו, ח) והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה נמי קומץ:

19 WENN WEIHRAUCH, MINDESTENS EIN HAUFEN. Woher dies? – Es heißt: er hebe davon einen Haufen ab, vom Feinmehl des Speisopfers und von seinem Öl und den ganzen Weihrauch. Er vergleicht den Weihrauch mit der Abhebung vom Speisopfer; wie die Abhebung vom Speisopfer ein Haufen, ebenso auch der Weihrauch ein Haufen.

כ תנו רבנן הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח אלא לבונה פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא מכל דבר שקרב למזבח

20 Die Rabbanan lehrten: [Sagte jemand,] er spende etwas für den Altar, so bringe er Weihrauch, denn außer dem Weihrauch hast du nichts, das [vollständig] auf dem Altar dargebracht wird. [Sagt er:] ich habe etwas genannt, weiß aber nicht, was ich genannt habe, so bringe er von allem, was auf dem Altar dargebracht wird. –

כא ותו ליכא והא איכא עולה איכא עורה לכהנים

21 Gibt es denn weiter nichts mehr, es gibt ja noch das Brandopfer!? – Davon gehört die Haut den Priestern. –

כב והא איכא עולת העוף איכא

22 Es gibt ja noch das Geflügel-Brandopfer!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel