Menachot 216

Kapitel 216

א <big>גמ׳</big> והא אמרת רישא שור במנה והביא שנים במנה לא יצא

1 GEMARA. Du sagtest ja in der ersten Lehre, wer ‘einen Ochsen für eine Mine’ [gesagt] und zwei im Werte einer Mine gebracht hat, habe seiner Pflicht nicht genügt!? –

ב שור זה ונסתאב שאני:

2 Anders ist es, wenn er ‘dieses Rind’ gesagt und es ein Gebrechen bekommen hat.

ג שני שוורין אלו עולה ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד ורבי אוסר: מאי טעמא

3 WENN [ER GESAGT HAT:] DIESE BEIDEN OCHSEN SOLLEN BRANDOPFER SEIN, UND SIE GEBRECHEN BEKOMMEN HABEN, SO KANN ER, WENN ER WILL, FÜR DEN ERLÖS EINEN BRINGEN; RABBI VERBIETET DIES. Aus welchem Grunde? –

ד משום דהוה ליה גדול והביא קטן ואף על גב דנסתאב לכתחילה לא שרי רבי

4 Dies ist ebenso, als würde er ‘einen großen’ [gesagt] und einen kleinen gebracht haben. Und obgleich er ein Gebrechen bekommenhat, so erlaubt Rabbi es dennoch nicht von vornherein. –

ה ולפלוג נמי ברישא

5 Sollte er auch über den ersten Fallstreiten!? –

ו רבי אכולה מילתא פליג ונטר להו לרבנן עד דמסקי מילתייהו והדר מיפליג עלייהו

6 Rabbi bezieht sich auf die ganze Lehre; er wartete bis die Rabbanan ihre Worte zuende führen, sodann streitet er gegen sie.

ז תדע דקתני איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש כבש זה לעולה ונסתאב רצה יביא בדמיו איל ורבי אוסר שמע מינה:

7 Dies ist auch zu beweisen, denn er lehrt auch: wenn [er gesagt hat:] dieser Widder sei ein Brandopfer, und er ein Gebrechen bekommen hat, so kann er, wenn er will, für den Erlös ein Lamm bringen; wenn [er gesagt hat:] dieses Lamm sei ein Brandopfer, und es ein Gebrechen bekommen hat, so kann er, wenn er will, für den Erlös einen Widder bringen; Rabbi verbietet dies. Schließe hieraus.

ח איבעיא להו ממינא למינא מאי

8 Sie fragten: Wie verhält es sich bei einer Art für eine andereArt? –

ט תא שמע שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו שני אילים ורבי אוסר לפי שאין בילה שמע מינה

9 Komm und höre: Wenn [jemand gesagt hat:] dieser Ochs sei ein Brandopfer, und er ein Gebrechen bekommen hat, so darf er für den Erlös keinen Widder bringen, wohl aber darf er für den Erlös zwei Widder bringen. Rabbi verbietet dies, weil es keine Vermischunggibt. Schließe hieraus. –

י אי הכי מאי איריא תרי אפילו חד נמי דהא בנסתאב לרבנן לא שני להו בין גדול לקטן

10 Wieso gilt dies demnachnur von zwei, dies sollte ja auch von einem gelten, denn in einem Falle, wenn es ein Gebrechen bekommen hat, unterscheiden ja die Rabbanan nicht zwischen einem großenund einem kleinen!? –

יא תרי תנאי ואליבא דרבנן:

11 Zwei Tannaím streiten über die Ansicht der Rabbanan.

יב רבי אוסר לפי שאין בילה: טעמא דאין בילה הא יש בילה שרי

12 «Rabbi verbietet dies, weil es keine Vermischung gibt.» Also nur aus dem Grunde, weil es keine Vermischung gibt, sonst aber wäre dies erlaubt,

יג והתנן איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש כבש זה עולה ונסתאב יביא בדמיו איל ורבי אוסר

13 und dem widersprechend haben wir gelernt: Wenn [er gesagt hat:] dieser Widder sei ein Brandopfer, und er ein Gebrechen bekommen hat, so kann er, wenn er will, für den Erlös ein Lamm bringen; wenn [er gesagt hat:] dieses Lamm sei ein Brandopfer, und es ein Gebrechen bekommen hat, so kann er, wenn er will, für den Erlös einen Widder bringen; Rabbi verbietet dies. –

יד תרי תנאי ואליבא דרבי

14 Zwei Tannaím streiten über die Ansicht Rabbis.

טו ובטהורים עגל והביא פר כבש והביא איל יצא סתמא כרבנן:

15 Hat er von tauglichen [Tieren]statt eines Kalbes einen Farren, oder statt eines Lammes einen Widder gebracht, so hat er seiner Pflicht genügt. Eine anonyme Lehre nach den Rabbanan.

טז רצה יביא בדמיו ב' [כו']: אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב לא שנו אלא דאמר שור זה עולה אבל אמר שור זה עלי עולה הוקבע

16 SO KANN ER, WENN ER WILL, FÜR DEN ERLÖS ZWEI BRINGEN &C. R. Menasja b. Zebid sagte im Namen Rabhs: Dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn er gesagt hat: dieser Ochs sei ein Brandopfer, wenn er aber gesagt hat: ich nehme auf mich, diesen Ochsen als Brandopfer zu bringen, so ist esbestimmt worden. –

יז ודלמא עלי להביאו קאמר

17 Vielleicht wollte er sagen, er nehme die Darbringungauf sich!? –

יח אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב לא שנו אלא דאמר שור זה עולה אי נמי אמר שור זה עלי עולה אבל אמר שור זה ודמיו עלי עולה הוקבע:

18 Vielmehr, ist dies gelehrt worden, so wird es wie folgt lauten: R. Menasja b. Zebid sagte im Namen Rabhs: Dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn er gesagt hat: dieser Ochs sei ein Brandopfer, oder: ich nehme auf mich, diesen Ochsen als Brandopfer zu bringen, wenn er aber gesagt hat: ich nehme auf mich, diesen Ochsen oder seinen Wertals Brandopfer zu bringen, so ist es bestimmt worden.

יט <big>מתני׳</big> האומר אחד מכבשי הקדש ואחד משורי הקדש והיו לו שנים הגדול שבהן הקדש שלשה בינוני שבהם הקדש פירשתי ואיני יודע מה שפירשתי או שאמר לי אבא ואיני יודע מה הגדול שבהן הקדש:

19 WENN JEMAND GESAGT HAT: EINES VON MEINEN LÄMMERN SEI HEILIG, ODER EINER VON MEINEN OCHSEN SEI HEILIG, SO IST, WENN ER ZWEI HAT, DAS GRÖSSERE, UND WENN DREI, DAS MITTLERE UNTER IHNEN HEILIG. [SAGT ER:] ICH HABE EINES GENANNT, WEISS ABER NICHT, WELCHES ICH GENANNT HABE, ODER: MEIN VATERHAT MIR EINES GENANNT, WEISS ABER NICHT, WELCHES, SO IST DAS GRÖSSTE UNTER IHNEN HEILIG.

כ <big>גמ׳</big> אלמא מקדיש בעין יפה מקדיש אימא סיפא בינוני שבהן הקדש אלמא מקדיש בעין רעה מקדיש

20 GEMARA. Der Weihende tut dies somitmit gönnendem Auge; wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: [so ist] das mittlere unter ihnen heilig; demnachtut dies ja der Weihende mit mißgönnendem Auge!?

כא אמר שמואל חוששין אף לבינוני דלגבי קטן עין יפה הוא

21 Šemuél erwiderte: Man berücksichtige auchdas mittlere, denn dem kleinsten gegenüber heißt dies mit gönnendem Auge. –

כב היכי עביד אמר רבי חייא בר רב ממתין לו עד שיומם ומחיל ליה לקדושתיה בגדול

22 Wie macheer es? R. Ḥija b. Rabh erwiderte: Er warte, bis es ein Gebrechen bekommt, sodann übertrage er seine Heiligkeit auf das größte.

כג אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא דאמר אחד משוורי הקדש אבל אמר שור בשוורי הקדש הגדול שבהן הקדש תורא בתוראי קאמר

23 R. Naḥman sagte im Namen des Rabba b. Abuha: Dies lehrten sie nur von dem Falle, wenn er gesagt hat: einer von meinen Ochsen sei heilig, wenn er aber gesagt hat: ein Ochs unter meinen Ochsen sei heilig, so ist der größte unter ihnen heilig, denn er meinte den [bedeutendsten] Ochsen unter seinen Ochsen. –

כד איני והאמר רב הונא אמר ר' חייא משמיה דעולא האומר לחבירו בית בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה לאו משום דגריע לא מעולה שבבתים:

24 Dem ist aber nicht so, R. Hona sagte ja im Namen R. Ḥijas im Namen U͑las, wer zu seinem Nächsten gesagt hat, er verkaufe ihm einen Raum in seinem Hause, zeige ihm einen Söller; doch wohl, weil er das schlechtesteist!? – Nein, das beste im Hause.

כה מיתיבי שור בשוורי הקדש וכן שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצרכי עולות ודמיהן חולין

25 Man wandte ein: [Wenn jemand gesagt hat:] ein Ochs unter meinen Ochsen sei heilig, und ebenso wenn ein Ochs des Heiligtums mit anderen vermischt worden ist, so ist der größte unter ihnen heilig, und alle übrigen sind als Brandopfer zu verkaufen, während der Erlös profan ist!? –

כו תרגומא אשור של הקדש שנתערב באחרים והא וכן קאמר תרגומא אגדול:

26 Diesist auf den Fall zu beziehen, wenn ein Ochs des Heiligtums mit anderen vermischt worden ist. – Es heißt ja: und ebenso!? – Dies bezieht sich auf den größten.

כז מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפול עבד בעבדיי אני מוכר לך ומת מראהו מת

27 Man wandte ein: Wenn [er zu ihm gesagt hat,] er verkaufe ihm ein Haus unter seinen Häusern, und eines eingestürzt ist, so zeige er ihmdas eingestürzte; er verkaufe ihm einen Sklaven unter seinen Sklaven, und einer gestorben ist, so zeige er ihm den toten.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel