Menachot 4

Kapitel 4

א ונדבה מי שרי לשנויי בה
1 und auch bei einer freiwilligen Gabe darf nicht falsch verfahren werden.
ב לימא מתני' דלא כר' שמעון דתניא ר' שמעון אומר כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה
2 Es wäre anzunehmen, daß unsere Mišna nicht die Ansicht R. Šimo͑ns vertritt, denn es wird gelehrt: R. Šimo͑n sagte: Alle Speisopfer sind, wenn der Haufe auf einen anderen Namen abgehoben worden ist, tauglich, und sie werden dem Eigentümer als Pflichtopfer angerechnet,
ג שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת חריבה לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה
3 weil Speisopfer nicht den Schlachtopfern gleichen: hebt man den Haufen ab von einem Pfannenopfer auf den Namen eines Tiegelopfers, so beweist die Zubereitung, daß es ein Pfannenopfer ist, wenn ein trockenes auf den Namen eines umgerührten, so beweist die Zubereitung, daß es ein trockenes ist;
ד אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת לכולן וזריקה אחת לכולן וקבלה אחת לכולן
4 anders aber verhält es sich bei den Schlachtopfern: bei allen erfolgt das Schlachten gleichmäßig, bei allen erfolgt das Sprengen gleichmäßig und bei allen erfolgt die [Blut]aufnähme gleichmäßig.
ה הניחא לרב אשי דאמר כאן בקומץ מחבת לשום מרחשת כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת מרחשת
5 Allerdings kann nach R. Aši, welcher sagt, einesgelte von dem Falle, wenn man den Haufen von einer Pfanne auf den Namen eines Tiegelsabhebt, und einesgelte von dem Falle, wenn man den Haufen von einem Pfannenopfer auf den Namen eines Tiegelopfersabhebt,
ו מתניתין מנחה לשום מנחה היא אלא לרבה ורבא מאי איכא למימר
6 unsere Mišna von einem Opfer auf den Namen eines Opferssprechen, wie ist es aber nach Rabbaund Raba zu erklären?
ז וכי תימא כדקא משני רבה כאן בשינוי קדש כאן בשינוי בעלים
7 Wollte man erwidern, nach der Erklärung Rabbas, eines gelte von der Verwechselung des Opfers und eines gelte von der Verwechselung des Eigentümers,
ח הא מתניתין שינוי קודש הוא דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן לשום מנחת חוטא ולשום מנחת נדבה
8 so spricht ja unsere Mišna von der Verwechselung des Opfers, denn er lehrt: auf seinen Namen und auf einen anderen Namen, zum Beispiel: auf den Namen eines Sünd-Speisopfers und eines freiwilligen Speisopfers!?
ט ואי נמי כדקא משני רבא כאן בקומץ מנחה לשום מנחה כאן בקומץ מנחה לשום זבח
9 Und wollte man erwidern, nach der Erklärung Rabas, eines, wenn man den Haufen von einem Speisopfer auf den Namen eines Speisopfers abhebt, und eines, wenn man den Haufen von einem Speisopfer auf den Namen eines Schlachtopfers abhebt,
י הא מתניתין מנחה לשום מנחה היא דקתני שלא לשמן ולשמן לשם מנחת נדבה לשם מנחת חוטא אלא לרבה ורבא מחוורתא מתני' דלא כר"ש
10 so spricht ja unsere Mišna von einem Speisopfer auf den Namen eines Speisopfers, denn er lehrt: auf einen anderen Namen und auf seinen Namen: auf den Namen eines freiwilligen Speisopfers und eines Sünd-Speisopfers!? – Am richtigsten ist es vielmehr, daß nach Rabba und Raba unsere Mišna nicht die Ansicht R. Šimo͑ns vertritt.
יא ורמי דר"ש אדר"ש דתניא ר' שמעון אומר קדש קדשים היא כחטאת וכאשם יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם
11 Ich will auf einen Widerspruch hinweisen, in dem R. Šimo͑n sich befindet. Es wird gelehrt: R. Šimo͑n sagte:<i>Es ist hochheilig, gleich dem Sündopfer und dem Schuldopfer</i>; manchesgleicht dem Sündopfer und manches gleicht dem Schuldopfer;
יב מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה כחטאת מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא לשמה כשירה
12 das Sünd-Speisopfer gleicht dem Sündopfer, daher ist es, wenn der Haufe auf einen anderen Namen abgehoben worden ist, gleich dem Sündopfer untauglich, und das freiwillige Speisopfer gleicht dem Schuldopfer, daher ist es, wenn der Haufe auf einen anderen Namen abgehoben worden ist, gleich dem Schuldopfertauglich;
יג וכאשם מה אשם כשר ואינו מרצה אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה
13 und wie ferner das Schuldopfertauglich ist und nicht wohlgefälligmacht, ebenso ist auch das freiwillige Speisopfertauglich und macht nicht wohlgefällig.
יד אמר רבה לא קשיא כאן בשינוי קודש כאן בשינוי בעלים
14 Rabba erwiderte: Das ist kein Widerspruch; eines gilt von der Verwechslung des Opfers und eines gilt von der Verwechslung des Eigentümers.
טו אמר ליה אביי מכדי מחשבה דפסל רחמנא הקישא היא מה לי שינוי קודש מ"ל שינוי בעלים
15 Abajje sprach zu ihm: Merke, der Allbarmherzige hat es ja wegen der Absicht als untauglich erklärt, was durch Vergleichunggefolgert wird, welchen Unterschied gibt es nun zwischen der Verwechslung des Opfers und der Verwechslung des Eigentümers!?
טז א"ל מעשיה מוכיחין דקאמר ר"ש סברא היא דר"ש דריש טעמא דקרא
16 Dieser erwiderte: Das, was R. Šimo͑n sagt, die Zubereitung beweise es, hat einen Vernunftgrund, denn R. Šimo͑n pflegt den Grund der Schrift zu berücksichtigen.
יז מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא
17 Ist die Absicht nicht kenntlich, so hat der Allbarmherzige es als untauglicherklärt, ist aber die Absicht kenntlich, so hat der Allbarmherzige es nicht als untauglich erklärt. –
יח (סי' עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים קדשים קלים)
18 Demnach sollte das Geflügel-Brandopfer, dem man oberhalbauf den Namen eines Geflügel-Sündopfers den Kopf abgekniffen hat, wohlgefällig machen,
יט אלא מעתה עולת העוף שמלקה למעלה משום חטאת העוף תרצה מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא דאי חטאת העוף היא למטה הוי עביד לה
19 da aus der Zubereitung zu ersehen ist, daß es ein Geflügel-Brandopfer ist, denn wäre es ein Sündopfer, so müßte es unterhalbhergerichtetwerden!? –
כ אטו חטאת העוף למעלה מי ליתא האמר מר מליקה בכל מקום במזבח כשרה
20 Kann denn das Geflügel-Sündopfer nicht auch oberhalb hergerichtet werden, der Meister sagte ja, wenn man den Kopf an irgend einer Stelle des Altars abgekniffen hat, sei es tauglich. –
כא עולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף תרצה מעשיה מוכיחין עליה דעולת העוף היא דאי חטאת העוף היא למטה הוה עביד לה הזאה
21 Das Geflügel-Brandopfer, dessen Blut man oberhalb auf den Namen eines Geflügel-Sündopfers ausgepreßt hat, sollte ja wohlgefällig machen, da aus der Herrichtung zu ersehen ist, daß es ein Geflügel-Brandopfer ist, denn wenn es ein Sündopfer wäre, so müßte es unterhalb hergerichtet und [das Blut] gesprengtwerden!? –
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel