Menachot 42

Kapitel 42

א תנו רבנן מלח שעל גבי האבר מועלין בו שע"ג הכבש ושבראשו של מזבח אין מועלין בו ואמר רב מתנה מאי קראה (יחזקאל מג, כד) והקרבתם לפני ה' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה לה':

1 Die Rabbanan lehrten: Beim Salze, das sich auf einem Opfergliede befindet, gibt es eine Veruntreuung; das sich auf der Altarrampe und auf dem Altarbefindet, gibt es keineVeruntreuung. Hierzu sagte R. Mathna: Hierauf deutet folgender Schriftvers:du sollst sie vor den Herrn bringen, und die Priester sollen Salz auf sie streuen und sie dem Herrn als Brandopfer darbringen.

ב תנן התם על המלח ועל העצים שיהו הכהנים נאותין בהן אמר שמואל לא שנו אלא לקרבנם אבל לאכילה לא

2 Dort haben wir gelernt: Hinsichtlichdes Salzesund des Holzes, daß die Priester davon genießen dürfen. Šemuél sagte: Nur für ihre Opfer, nicht aber zum Essen.

ג קא ס"ד מאי לקרבנם למלוח קרבנם לאכול אכילת קדשים השתא למלוח עורות קדשים יהבינן לאכילת קדשים לא יהבינן

3 Erglaubte, unter Opfer sei das Salzen ihrer Opfer, und unter Essen das Essen von Geheiligtemzu verstehen. Wenn sie davon sogar zum Salzen der Häute von den Opfernerhalten, wie sollten sie davon zum Essen von Geheiligtem nicht erhalten!?

ד דתניא נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח ועל גבי הכבש ובראשו של מזבח בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים על גבי הכבש ששם מולחים את האברים בראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף

4 Es wird nämlich gelehrt: Es ergibt sich also, daß das Salz an drei Stellen verwandt wird: in der Salzkammer, auf der Altarrampe und auf der Höhe des Altars. In der Salzkammer, denn da salzte man die Häute der Opfer; auf der Altarrampe, denn da salzte man die Opferglieder; auf der Höhe des Altars, denn da salzte man den Haufen, den Weihrauch, das Räucherwerk, das Speisopfer der Priester, das Speisopfer des gesalbten Priesters, das Speisopfer der Gußopfer und das Vogel-Brandopfer. –

ה אלא מאי לקרבנם לאכילת קרבנם ומאי לאכילה אכילה דחולין

5 Vielmehr, unter Opfer ist das Essen der Opfer zu verstehen, und unter Essen ist das Essen von Profanem zu verstehen. –

ו חולין פשיטא מאי בעו התם אע"ג דאמר מר יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינן להו

6 Vom Profanen ist es ja selbstverständlich, wie kommt es dahinein!? – Obgleich der Meister erklärt hat:sollen essen, sie dürfen dazuProfanes und Hebe essen, damit sie auch satt werden, so gebe man ihnen hierzu dennoch kein Salz vom Heiligen.

ז אמר ליה רבינא לרב אשי ה"נ מסתברא דאי סלקא דעתך מאי לקרבנם למלוח טעמא דאתני בית דין הא לא אתני בית דין לא השתא לישראל יהבינן לכהנים לא יהבינן

7 Rabina sprach zu R. Aši: Dies ist auch einleuchtend; wenn man sagen wollte, unter Opfer sei das Salzen derselben zu verstehen, so erhalten sie esnur deshalb, weil das Gericht es bestimmt hat, sonst aber nicht; wenn man es aber sogar Jisraéliten verabreicht, wie sollte man es Priestern nicht verabreichen!?

ח דתניא יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה מתוך ביתו ודין הוא נאמר הביא מנחה והביא מלח ונאמר הביא מנחה והביא לבונה מה לבונה מתוך ביתו אף מלח מתוך ביתו

8 Es wird nämlich gelehrt: Man könnte glauben, wer gesagt hat, er gelobe ein Speisopfer, müsse dazu auch das Salz vom Hause bringen, wie er den Weihrauch vom Hausebringt, und zwar wäre dies durch einen Schluß zu folgern: es heißt, daß man das Speisopfer und dazu Salz bringe, und es heißt, daß man das Speisopfer und dazu Weihrauch bringe; wie den Weihrauch vom Hause, ebenso auch das Salz vom Hause.

ט או כלך לדרך זו נאמר הביא מנחה והביא מלח ונאמר הביא מנחה והביא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור

9 Oder aber wie folgt: es heißt, daß man das Speisopfer und dazu Salz bringe, und es heißt, daß man das Speisopfer und dazu Holz bringe; wie das Holz von Gemeindemitteln, ebenso auch das Salz von Gemeindemitteln.

י נראה למי דומה דנין דבר הנוהג בכל הזבחים מדבר הנוהג בכל הזבחים ואל תוכיח לבונה שאינה נוהגת בכל הזבחים

10 Man beachte aber, womit es zu vergleichen ist; man folgere hinsichtlich einer Sache, die zu allen Opfern erforderlichist, von einer Sache, die zu allen Opfern erforderlichist, nicht aber folgere man vom Weihrauch, der nicht zu allen Opfern erforderlich ist.

יא או כלך לדרך זו דנין דבר הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי אחד ואל יוכיחו עצים שאינן באין עמה בכלי אחד

11 Oder aber wie folgt: man folgere hinsichtlich einer Sache, die damit im selben Gefäßedargebracht wird, von einer Sache, die damit im selben Gefäße dargebracht wird, nicht aber folgere man vom Holze, das nicht damit im selben Gefäße dargebracht wird.

יב ת"ל (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם הוא ולהלן הוא אומר (ויקרא כד, ח) מאת בני ישראל ברית עולם מה להלן משל ציבור אף כאן משל ציבור

12 Daher heißt es:ein ewiges Salzbündnis ist es, und dortheißt es: von den Kindern Jisraél, ein ewiges Bündnis; wie dort von Gemeindemitteln, ebenso auch hierbei von Gemeindemitteln.

יג אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי קאמר רב שישא בריה דרב אידי לא נצרכא אלא לבן בוכרי

13 R. Mordekhaj sprach zu R. Aši: R. Šiša, Sohn des R. Idi, sagte, diessei wegen der Lehre des Ben Bokhri nötig,

יד דתנן אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן

14 denn wir haben gelernt: R. Jehuda sagte: Ben Bokhri bekundete in Jabne, daß ein Priester, der den Šeqelentrichtet, kein Sünde begehe. R. Joḥanan b. Zakkaj sprach zu ihm: Nicht so, vielmehr begeht ein Priester, der den Šeqel nicht entrichtet, eine Sünde. Die Priester aber legen folgenden Schriftvers zu ihrem Vorteile aus:

טו (ויקרא ו, טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היא היאך נאכלין

15 Jedes Speisopfer eines Priesters ist ein Ganzopfer, es darf nicht gegessen werden; wieso dürften die Schwingegarbe, die zwei Brote und die Schaubrote, wenn sie unserwären, [von uns] gegessen werden!?

טז ולבן בוכרי כיון דלכתחילה לא מיחייב לאיתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין לעזרה דמייתי ומסר להון לציבור

16 Nach Ben Bokhri sollten sie ja, wenn sie von vornherein zur Entrichtung nicht verpflichtet sind, dadurch eine Sünde begehen, da sie Profanesin den Tempelhof bringen!? Vielmehr, er bringe es und übergebe es der Gemeinde.

יז סלקא דעתך אמינא

17 Man könnte nun glauben,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel