Niddah 56

Kapitel 56

א תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס .

1 Weib sollt ihr hinausschicken, nur sicher Mann und sicher Weib, nicht aber Geschlechtslosen und Zwitter.

ב לימא מסייע ליה טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש ואין שורפין עליהם את התרומה ראו לובן ואודם כאחת אין חייבין על ביאת מקדש אבל שורפין עליהם את התרומה

2 Ihm wäre eine Stütze zu erbringen: Wenn ein Geschlechtsloser oder ein Zwitter weißen oder roten [Fluß] wahrgenommen haben, so sind sie nicht schuldig wegen Eintretens in das Heiligtum, und man verbrenne ihrethalben keine Hebe; haben sie weißen und roten gleichzeitig wahrgenommen, so sind sie nicht schuldig wegen. Eintretens in das Heiligtum, jedoch verbrenne man ihrethalben Hebe.

ג מ"ט לאו משום שנאמר (במדבר ה, ג) מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס אמר עולא לא הא מני ר' אליעזר היא

3 Doch wohl aus dem Grunde, weil es heißt: von Mann bis Weib sollt ihr hinausschicken, nur sicher Mann und sicher Weib, nicht aber Geschlechtslosen und Zwitter. U͑la erwiderte: Nein, hier ist R. Elie͑zer vertreten,

ד דתנן רבי אליעזר אומר השרץ (ויקרא ה, ב) ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש

4 denn wir haben gelernt: R. Elie͑zer sagte: [Es heißt:]das Kriechtier &c. und es ihm entfällt, er ist schuldig beim Entfallen des Kriechtieres, nicht aber ist er schuldig beim Entfallen des Heiligtums.

ה רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש

5 R. A͑qiba sagte: [Es heißt:] und es ihm entfällt, und er ist unrein, er ist schuldig beim Entfallen der Unreinheit, nicht aber ist er schuldig beim Entfallen des Heiligtums.

ו ואמרינן מאי בינייהו ואמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי ור' עקיבא סבר לא בעינן

6 Und auf unsere Frage, welchen Unterschied es zwischen ihnen gebe, erwiderte Ḥizqija, ein Unterschied bestehe zwischen ihnen bei [einem Zweifel, ob] durch ein Kriechtieroder durch Aas. R. Elie͑zer ist der Ansicht, es sei erforderlich, daß er wisse, ob er sich an einem Kriechtiere oder an einem Aas verunreinigt hat, und R. A͑qiba ist der Ansicht, dies sei nicht erforderlich.

ז לאו אמר רבי אליעזר התם בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי הכא נמי בעינן דידע אי בלובן איטמי אי באודם איטמי

7 R. Elie͑zer ist da der Ansicht, es sei erforderlich, daß er wisse, ob er sich an einem Kriechtiere oder an einem Aase verunreinigt hat, ebenso ist es auch hierbei erforderlich, daß er wisse, ob er durch weißen oder durch roten [Fluß] unrein ist.

ח אבל לרבי עקיבא דאמר משום טומאה מיחייב הכא נמי משום טומאה מיחייב

8 Nach R. A͑qiba aber, welcher sagt, er sei wegen der Unreinheit schlechthin schuldig, ist er auch hierbei wegen der Unreinheit schlechthin schuldig. —

ט ורב מאי שנא ביאת מקדש דלא דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס

9 Nach Rabh ist er wegen Eintretens in das Heiligtum wohl deshalb nicht schuldig, weil es heißt: von Mann bis Weib sollt ihr hinausschicken, nur sicher Mann und sicher Weib, nicht aber Geschlechtslosen und Zwitter,

י אי הכי תרומה נמי לא נשרוף דכתיב (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס

10 somit sollte man ihrethalben auch keine Hebe verbrennen, denn es heißt:der seinen Fluß hat, ob Mann oder Weib, nur sicher Mann und sicher Weib, nicht aber Geschlechtsloser und Zwitter!? —

יא ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר רבי יצחק לזכר לרבות את המצורע למעינותיו ולנקבה לרבות את המצורעת למעינותיה

11 Dies ist wegen einer Lehre des R. Jiçḥaq nötig, denn R. Jiçḥaq sagte: Ob Mann, dies schließt den Aussätzigen ein hinsichtlich seiner Quellen; oder Weib, dies schließt die Aussätzige ein hinsichtlich ihrer Quellen. —

יב האי נמי מבעי ליה במי שיש לו טהרה במקוה פרט לכלי חרס דברי רבי יוסי

12 Aber auch jenerist ja nötig: nur was Reinheit durch ein Tauchbad erlangt, ausgenommen ein Tongefäß — so R. Jose!? —

יג אם כן נכתוב רחמנא אדם

13 Demnach sollte doch der Allbarmherzige ‘Mensch’ geschrieben haben.

יד וכי תימא אי כתב רחמנא אדם הוה אמינא כלי מתכות לא מכל טמא לנפש נפקא זכר ונקבה למה לי לכדרב

14 Wolltest du erwidern, wenn der Allbarmherzige ‘Mensch’ geschrieben hätte, so könnte man glauben, auch nicht Metallgefäße, so ist es ja hinsichtlich dieser aus [den Worlen]jeden Leichenunreinen zu entnehmen. Somit deuten [die Worte] von Mann bis Weib auf die Lehre Rabhs. —

טו ואימא כוליה לכדרב הוא דאתא אם כן נכתוב זכר ונקבה מאי מזכר ועד נקבה עד כל דבר שיש לו טהרה במקוה

15 Vielleicht deutet es nur auf die Lehre Rabhs!? — Demnach sollte es doch heißen: Mann und Weib, wenn es aber heißt von Mann bis Weib, so bedeutet dies: alles was Reinheit durch das Tauchbad erlangt. —

טז אי הכי כי איטמי בשאר טומאות לא לישלחו אמר קרא מזכר מטומאה הפורשת מן הזכר

16 Demnach sollten sienicht hinausgeschicktwerden, auch wenn sie durch eine andere Unreinheit unrein geworden sind!? — Die Schrift sagt von Mann, wenn die Unreinheit aus dem Manne kommt. —

יז וכל היכא דכתיב מזכר עד נקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הוא דאתא והא גבי ערכין דכתיב {ויקרא כז } הזכר

17 Sind denn überall, wo es von Mann bis Weib heißt, Geschlechtsloser und Zwitter ausgeschlossen, auch beim Schätzgelübdeheißt es jader Mann,

יח ותניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה תלמוד לומר הזכר ואם נקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס

18 und es wird gelehrt: Der Mann, nicht aber ein Geschlechtsloser und ein Zwitter; man könnte glauben, sie seien nicht einbegriffen bei der Wertschätzung eines Mannes, wohl aber bei der Wertschätzung eines Weibes, so heißt es: der Mann,und wenn ein Weib, nur sicher Mann oder sicher Weib, nicht aber Geschlechtsloser und Zwitter.

יט טעמא דכתיב הזכר ואם נקבה הא מזכר ונקבה לא ממעט ההוא מבעי ליה

19 Also nur weil es heißt: der Mann, und wenn ein Weib, durch [die Worte] Mann oder Weib wären sie aber nicht auszuschließen!? —

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel