Niddah 91

Kapitel 91

א וטעמא דלאחר זמן הוא דגמר' לה למילתיה הא תוך זמן כלפני זמן

1 und dennoch nur nach diesem Zeitpunkte, wo er vollständig [erwachsen]ist, diese Zeitdauer aber gleicht dem Zeitpunkte vorher.

ב ועוד מתיב רבי זירא (במדבר ו ) איש כי יפליא לנדור נדר מה ת"ל איש לרבות בן י"ג שנה ויום אחד שאע"פ שאינו יודע להפליא נדריו קיימין

2 Ferner wandte R. Zera ein: Wenn ein Mann &c. wenn er ausspricht, ein Gelübde zu geloben; wozu heißt es Mann? Um einen im Alter von dreizehn Jahren und einem Tage einzuschließen, daß seine Gelübde, auch wenn er sie nicht zu präzisieren versteht, gültig sind.

ג ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות וטעמא דבן י"ג ויום אחד הוא דהוה ליה איש הא תוך זמן כלפני זמן תיובתא

3 In welchem Falle: hat er keine zwei Haare, so ist er ja minderjährig, doch wohl, wenn er zwei Haare hat, und nur mit dreizehn Jahren und einem Tage heißt er Mann. Diese Zeitdauer gleicht also dem Zeitpunkte vorher. – Eine Widerlegung.

ד אמר ר"נ כתנאי בן ט' שנים שהביא ב' שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא רבי יוסי ברבי יהודה אומר סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן

4 R. Naḥman sagte: Hierüber [streiten] Tannaím. Wenn ein Knabe von neun Jahren zwei Haare bekommen hat, so ist es ein Mal. Wenn von neun bis zu zwölf Jahren und einem Tage, so ist es ein Mal; R. Jose b. R. Jehuda sagt, ein Pubertätszeichen. Von dreizehn Jahren und einem Tage ab ist es nach aller Ansicht ein Pubertätszeichen.

ה הא גופא קשיא אמרת מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד שומא הא י"ג שנה גופא סימן והדר תני בן י"ג שנה ויום אחד סימן הא י"ג שנה גופא שומא

5 Dies widerspricht sich ja selbst; zuerst sagst du, von neun Jahren bis zu zwölf Jahren und einem Tage sei es ein Mal, wonach es im dreizehnten Jahre selbst ein Pubertätszeichen ist, und darauf lehrt er, von dreizehn Jahren und einem Tage ab sei es ein Pubertätszeichen, wonach es im dreizehnten Jahre selbst ein Mal ist.

ו מאי לאו תנאי היא דמר סבר תוך זמן כלאחר זמן ומר סבר תוך זמן כלפני זמן

6 Wahrscheinlich [streiten] hierüber Tannaím, einer ist der Ansicht, innerhalb dieser Zeit sei es wie nach dieser Zeit, und einer ist der Ansicht, innerhalb dieser Zeit sei es wie vor dieser Zeit. –

ז לא דכ"ע תוך זמן כלפני זמן ואידי ואידי בתינוקת ורישא רבי וסיפא ר"ש בן אלעזר

7 Nein, alle sind der Ansicht, innerhalb dieser Zeit sei es wie vor dieser Zeit, und beide sprechen von einem Mädchen, jedoch der Anfangsatz nach Rabbiund der Schlußsatz nach R. Šimo͑n b. Elea͑zar.

ח ואיבעית אימא הא והא בתינוק ורישא ר"ש בן אלעזר וסיפא רבי

8 Wenn du willst, sage ich: beide sprechen von einem Knaben, der Anfangsatz nach R. Šimo͑n b. Elea͑zar und der Schlußsatz nach Rabbi.

ט ואיבעית אימא הא והא רבי הא בתינוק הא בתינוקת ואב"א הא והא ר"ש בן אלעזר הא בתינוק הא בתינוקת

9 Wenn du willst, sage ich: beide nach Rabbi, nur spricht einer von einem Knaben und einer von einem Mädchen. Wenn du aber willst, sage ich: beide nach R. Šimo͑n b. Elea͑zar, nur spricht einer von einem Knaben und einer von einem Mädchen.

י רבי יוסי ברבי יהודה אומר סימן א"ר כרוספדאי בריה דרבי שבתאי והוא שעודן בו

10 «R. Jose b. R. Jehuda sagt, ein Pubertätszeichen.» R. Keruspedaj, Sohn des R. Šabthaj, sagte: Nur wenn er sie nochhat.

יא תניא נמי הכי בן ט' שנים ויום אחד שהביא ב' שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן

11 Ebenso wird auch gelehrt: Wenn ein Knabe von neun Jahren und einem Tage zwei Haare bekommen hat, so ist es ein Mal. Wenn von neun bis zwölf Jahren und einem Tage, und er sie noch hat, so ist es ein Mal; R. Jose b. R. Jehuda sagt, ein Pubertätszeichen.

יב אמר רבא הילכתא תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא דרבא בהאי לישנא אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת

12 Raba sagte: Die Halakha ist: innerhalb dieser Zeitdauer ist es wie vor der Zeit. R. Šemuél b. Zuṭra lehrte die Lehre Rabas in folgender Fassung. Raba sagte: Eine Minderjährige kann die ganzen zwölf Jahre die Weigerung erklären und fortgehen, von dann ab nicht die Weigerung erklären und nicht die Ḥaliça vollziehen. –

יג הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא אי גדולה היא תחלוץ

13 Dies widerspricht sich ja selbst: du sagst, sie könne die Weigerung nicht erklären, wonach sie eine Erwachsene ist, und wenn sie eine Erwachsene ist, sollte sie doch die Ḥaliça vollziehen können!?

יד וכי תימא מספקא ליה ומי מספקא ליה והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין

14 Wolltest du erwidern, dies sei ihm zweifelhaft, so ist dies ja nicht der Fall, denn Raba sagte, eine Minderjährige, die das Alter erlangt hat, brauche nicht untersucht zu werden, denn es besteht die Annahme, sie habe die Pubertätszeichen!? –

טו ה"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא

15 Dies nur dann, wenn man es nicht weiß, nicht aber, wenn man sie untersucht und nicht gefunden hat. –

טז אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו

16 Demnach sollte sie doch die Weigerung erklären können!? –

יז הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מאי איכא למימר דאיתמר רב פפא אמר אין חוששין שמא נשרו רב פפי אמר חוששין הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חוששין

17 Es ist zu berücksichtigen, sie können ausgefallen sein. – Allerdings nach demjenigen, welcher sagt, es sei zu berücksichtigen, wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, es sei nicht zu berücksichtigen!? Es wurde nämlich gelehrt: R. Papa sagt, es sei nicht zu berücksichtigen, sie können ausgefallen sein, und R. Papi sagt, dies sei zu berücksichtigen. – Dies nur hinsichtlich der Ḥaliça, hinsichtlich der Weigerungserklärung aber ist es zu berücksichtigen. –

יח מכלל דמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר

18 Demnach kann sie nach demjenigen, welcher sagt, es sei zu berücksichtigen, die Ḥaliça vollziehen, aber er sagt ja nur, es sei zu berücksichtigen!? –

יט אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה

19 Vielmehr, talsächlich, wenn man sie nicht untersucht hat, nur ist bei der Ḥaliça zu berücksichtigen, was Raba aber sagt, es bestehe die Annahme, gilt nur für die Weigerungserklärung, für die Ḥaliça aber ist eine Untersuchung erforderlich.

כ אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו

20 R. Dimi aus Nehardea͑ sagte: Die Halakha ist, man berücksichtige, sie können ausgefallen sein,

כא והני מילי היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא

21 jedoch nur dann, wenn er sie sich innerhalb dieser Zeit angetrautund ihr nach der Zeit beigewohnt hat, wo ein Zweifel über ein Gesetz der Torabesteht, nicht aber von vornherein.

כב אמר רב הונא הקדיש ואכל לוקה

22 R. Hona sagte: Wenn eretwas dem Heiligtume geweiht und es gegessen hat, so ist er zu geißeln,

כג שנאמר (במדבר ו׳:ב׳ ) איש כי יפליא לנדור (במדבר ל, ג) ולא יחל דברו כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל וכל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל

23 denn es heißt:wenn ein Mann &c. Ausspricht, zu geloben,er soll sein Wort nicht entweihen; für den das Gesetz vom Aussprechengilt, gilt das Verbot des Entweihens, und für den das Gesetz vom Aussprechen nicht gilt, gilt auch nicht das Verbot des Entweihens.

כד מתיב רב הונא בר יהודה (לרבא) לסיועי לרב הונא

24 R. Hona b. R. Jehuda richtete an Rabaeinen Einwand, als Stütze für R. Jehuda:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel