Pesachim 140

Kapitel 140

א במרובה מנא ידעי

1 reichlich darzubringen ist, so kann ja [der Finder] dies nicht wissen!?

ב ואלא שבא בטומאה סוף סוף מנא ידעי

2 Und wenn etwa, falls esin Unreinheit darzubringen ist, so kann er ja auch dies nicht wissen!? –

ג דמית נשיא דמית נשיא אימת אילימא דמית בשלשה עשר סכין למה לי דמטבליה ואלא דמית בארבעה עשר מאי שנא סכין דמטביל ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה

3 Wenn der Fürst gestorbenist. – Wann soll der Fürst gestorben sein: wollte man sagen, wenn er am dreizehnten gestorben ist, so ist ja das Untertauchen nichtnötig, und ist er am vierzehnten gestorben, weshalb sollte er das Schlachtmesser untergetaucht haben und das Hackemesser nicht untergetaucht haben!? –

ד לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל לה

4 In dem Falle, wenn der Fürst am dreizehnten in Agonie gelegen hat und am vierzehnten gestorben ist. Ein Schlachtmesser, hinsichtlich dessen ein Zweifel obwaltet, taucht man unter, ein Hackemesser, hinsichtlich dessen zwei Zweifelobwalten, taucht man nicht unter.

ה תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת

5 Es wird gelehrt: Jehuda b. Durtaj zog sich mit seinem Sohne Durtaj zurück und ließ sich im Südennieder, indem er sprach: Welche Antwort könnten die Jisraéliten Elijahugeben, wenn er kommen und sie fragen würde, weshalb sie das Festopfer am Šabbath nicht dargebracht haben. Ich wundere mich über die zwei Großen des Zeitalters, Šema͑ja und Ptollion, die sehr weise und bedeutende Schriftausleger sind, daß sie Jisraél nicht gesagt haben, das Festopfer verdränge den Šabbath.

ו אמר רב מ"ט דבן דורתאי דכתיב (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח

6 Rabh sagte: Folgendes ist der Grund Ben Durtajs: es heißt: du sollst als Pesaḥopfer für den Herrn, deinen Gott, Schafe und Rinder schlachten, und da das Pesaḥopfer nur von Lämmern und Ziegen dargebracht wird, so ist vielmehr mit ‘Schafe’ das Pesaḥopfer und mit ‘Rinder’ das Festopfer gemeint, und der Allbarmherzige sagt, daß man es als Pesaḥopfer schlachte.

ז א"ר אשי ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין למותר הפסח שקרב שלמים

7 R. Joseph sprach: Sollen wir denn [die Schriftverse] nach der Deutung der Abgesonderten auslegen!? Vielmehr deutet der Schriftvers auf eine Lehre R. Naḥmans, denn R. Naḥman sagte im Namen des Rabba b. Abuha: Woher, daß der Überschuß des Pesaḥopfersals Heilsopfer darzubringen ist?

ח שנא' וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר

8 Es heißt: du sollst als Pesaḥopfer für den Herrn, deinen Gott, Schafe und Rinder schlachten. Wird denn das Pesaḥopfer von Rindern dargebracht, es wird ja von Lämmern und Ziegen dargebracht!? Vielmehr, der Überschuß des Pesaḥopfers ist für das zu verwenden, was von Schafen und Rindern dargebracht wird. –

ט ורבנן מ"ט לא דחי שבת הא ודאי קרבן ציבור הוא

9 Weshalb verdrängt es nach den Rabbanan nicht den Šabbath, es ist jaein Gemeindeopfer!?

י א"ר אילעא משום רבי יהודה בן ספרא אמר קרא (ויקרא כג, מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת

10 R. Ilea͑ erwiderte im Namen des R. Jehuda b.Saphra: Die Schrift sagt: ihr sollt es als Fest des Herrn feiern, sieben Tage im Jahre, wieso sieben, es sind ja acht!? Vielmehr ist hieraus zu entnehmen, daß das Festopfer den Šabbath nicht verdrängt.

יא כי אתא רבין אמר אמרתי לפני רבותי פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה כגון שחל י"ט הראשון של חג בשבת אמר אביי אבין תכלא לימא כי הא מילתא שמנה לא משכחת לה כלל שבעה איתא ברוב שנים

11 Als Rabin kam, sagte er: Ich sprach vor meinen Lehrern: Zuweilen sind es nur sechs, wenn nämlich der erste Festtag auf einen Šabbathfällt!? Abajje erwiderte: Nur Abinder Kinderlosekann so etwas sagen; acht kommen überhaupt nicht vor, und sieben sind es in den meisten Jahren.

יב אמר עולא אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב י"ט אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה משום שמחה דכתיב (דברים כז, ז) וזבחת ושמחת בעינן זביחה

12 U͑la sagte im Namen R. Elea͑zars: Wer am Vorabend des Festtages Heilsopfer schlachtet, genügt damit weder seiner Pflicht der Festfreude noch seiner Pflicht des Festopfers. Der der Festfreude nicht, denn es heißt: du sollst schächten, und du sollst fröhlich sein, das Schlachten muß

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel