Pesachim 182

Kapitel 182

א פריצותא

1 der Sittenlosigkeit,

ב גופא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפילה לאחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמה ואין צ"ל בראשון ר"ש אומר אשה בראשון עושין אותה טפילה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר

2 aus Minderjährigen und Sklaven, wegen Unfugs. Der Text. Am ersten Pesaḥfeste darf man für eine Frau allein schlachten, am zweiten darf man sie nur anderen anschließen — so R. Jehuda. R. Jose sagt, man dürfe am zweiten für eine Frau allein schlachten und selbstverständlich am ersten; R. Šimo͑n sagt, am ersten Pesaḥfeste dürfe man eine Frau anderen anschließen, am zweiten schlachte man für sie überhaupt nicht. —

ג במאי קמיפלגי רבי יהודה סבר (שמות יב, ד) במכסת נפשות ואפילו נשים וכי תימא א"ה אפילו בשני נמי כתיב (במדבר ט, יג) חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא

3 Worin besteht ihr Streit? — R. Jehuda ist der Ansicht:nach der Zahl der Seelen, auch Frauen. Wenn du aber einwendest, demnach sollte dies auch vom zweiten gelten, so heißt es [bei diesem]:seine Sünde soll dieser Mann tragen, nur der Mann und nicht die Frau.

ד וכי תימא אי הכי אפילו טפילה נמי בשני לא אהני ככל חקת הפסח לטפילה בעלמא

4 Und wenn du einwendest, demnach am zweiten auch nicht anderen anschließen, so besagen die Worte:nach allen Satzungen des Pesaḥopfers, daß man sie anderen anschließe. —

ה ורבי יוסי מ"ט דכתיב בראשון במכסת נפשות ואפילו אשה וכתיב בפסח שני (במדבר ט, יג) ונכרתה הנפש ההיא מישראל נפש ואפילו נשים ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת

5 Was ist der Grund R. Joses? — Beim ersten [Pesaḥfeste] heißt es: nach der Zahl der Seelen, auch Frauen, und beim zweiten Pesaḥfeste heißt es:diese Seele soll aus Jisraél ausgerottet werden, Seele, auch Frauen. — Was schließt demnach der Vers: seine Sünde soll dieser Mann tragen, aus!? — Dieser schließt den Minderjährigen von der Ausrottung aus.

ו ור"ש כתיב בראשון איש איש אין אשה לא וכי תימא אי הכי אפילו טפילה נמי לא אהני ליה במכסת נפשות לטפילה

6 R. Šimo͑n aber [erklärt]: beim ersten [Pesaḥfeste] heißt es: Mann, nur ein Mann, aber keine Frau. Wenn du aber einwendest, demnach auch nicht anderen anschließen, so besagen die Worte: nach der Zahl der Seelen, daß man sie anderen anschließe.

ז וכ"ת אפילו בשני נמי מיעט רחמנא בשני דכתיב חטאו ישא האיש איש אין אשה לא ממאי קממעיט ליה אי מחיוב השתא בראשון לא בשני מיבעיא אלא לאו מטפילה

7 Und wenn du einwendest, demnach auch beim zweiten, so hat sie der Allbarmherzige ausgeschlossen, denn es heißt: seine Sünde soll dieser Mann tragen, nur der Mann und nicht die Frau. Wovon ist sie ausgeschlossen: wenn von der Pflicht, so hat sie ja keine sogar am ersten, um wieviel weniger am zweiten; doch wohl von der Anschließung. —

ח ומאי איש דקאמר ר"ש אי נימא (שמות יב, ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק דאמר איש זוכה ואין קטן זוכה

8 Welchen Mannmeint nun R. Šimo͑n: wollte man sagen, [im Schriftverse:]jeder Mann soll sich ein Lamm besorgen &c., so ist dies ja für die Lehre R. Jiçḥaqs nötig, welcher sagte, nur ein Mann könne [anderen] zueignen, nicht aber könne ein Minderjähriger [anderen] zueignen,

ט ואלא (שמות יב, ד) מאיש לפי אכלו הא מדר' יוסי סבר לה כר' שמעון רבי שמעון נמי סבר לה כר' יוסי וההוא מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד

9 und wollte man sagen im [Schriftverse:] jeder Mann gemäß seinem Essen, so ist ja, wenn R. Jose der Ansicht R. Šimo͑nsist, auch R. Šimo͑n der Ansicht R. Joses, und dieser folgert ja hieraus, daß man das Pesaḥopfer für einen einzelnen schlachte!? —

י אמר לך אם כן נכתוב רחמנא לפי אכלו מאי איש שמעת מינה תרתי

10 Er kann dir erwidern: Der Allbarmherzige könnte ja schreiben: gemäß seinem Essen, wenn es aber noch jeder Mann heißt, so ist hieraus beides zu entnehmen. —

יא כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר אשה בראשון חובה ובשני רשות ודוחה את השבת אי רשות אמאי דוחה את השבת אלא אימא בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כרבי יהודה

11 Wessen Ansicht vertritt die Lehre R. Elea͑zars, daß nämlich [das Pesaḥopfer] für die Frau am ersten Pflicht und am zweiten Freigestelltes sei und den Šabbath verdränge? — Wenn Freigestelltes, wieso verdrängt es den Šabbath!? — Sage vielmehr: am zweiten Freigestelltes und am ersten Pflicht sei und den Šabbath verdränge. — Wessen also? — Die des R. Jehuda.

יב א"ר יעקב א"ר יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול:

12 R. Ja͑qob sagte im Namen R. Joḥanans: Man bilde keine Gesellschaft aus ausschließlich Proselyten, denn sie könnten es damit allzu genau nehmen und es [unnötig] untauglich machen.

יג ת"ר פסח ומצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות ר' שמעון אומר באנשים חובה ובנשים רשות

13 Die Rabbanan lehrten: Das Pesaḥopfer, das Ungesäuerte und das Bitterkraut sind am ersten [Abend] Pflicht, von da ab Freigestelltes; R. Šimo͑n sagt, für Männer Pflicht und für Frauen Freigestelltes. —

יד אהייא קאי אילימא אפסח פסח כל שבעה מי איכא ואלא אמצה ומרור אימא סיפא ר"ש אומר באנשים חובה ובנשים רשות

14 Worauf bezieht sich dies: wollte man sagen auf das Pesaḥopfer, so gilt ja dieses nicht an allen sieben Tagen!? Und wollte man sagen, auf das Ungesäuerte und das Bitterkraut, wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: R. Šimo͑n sagt, für Männer Pflicht und für Frauen Freigestelltes.

טו לית ליה לרבי שמעון הא דאמר רבי אלעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר (דברים טז, ג) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה

15 Hält R. Šimo͑n denn nichts von der Lehre R. Elea͑zars, daß nämlich Frauen nach der Tora Ungesäuertes zu essen verpflichtet seien, denn es heißt:du darfst dazu nichts Gesäuertes essen, sieben Tage sollst du Ungesäuertes essen, wer kein Gesäuertes essen darf, muß Ungesäuertes essen, und da Frauen kein Gesäuertes essen dürfen, sind sie Ungesäuertes zu essen verpflichtet!? —

טז אלא אימא פסח מצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות ר' שמעון אומר פסח באנשים חובה בנשים רשות:

16 Sage vielmehr: Das Pesaḥopfer, das Ungesäuerte und das Bitterkraut sind am ersten [Abend] Pflicht, von dann abFreigestelltes; R. Šimo͑n sagt, das Pesaḥopfer sei für Männer Pflicht und für Frauen Freigestelltes.

יז <big>מתני׳</big> אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו

17 DER TRAUERNDE DARF UNTERTAUCHEN UND ABENDS VOM PESAḤOPFER ESSEN, NICHT ABER VON ANDEREN HEILIGEN OPFERN; WER VOM TODE SEINES ANGEHÖRIGEN ERFÄHRT

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel