Pesachim 189

Kapitel 189

א <big>מתני׳</big> מה בין פסח הראשון לשני הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת:

1 WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN DEM ERSTEN PESAḤFESTE UND DEM ZWEITEN? AM ERSTEN GILT DAS VERBOT ‘NICHT ZU SEHEN UND NICHT ZU FINDEN’, AM ZWEITEN DARF MAN GESÄUERTES NEBEN UNGESÄUERTEM BEI SICH ZU HAUSE HABEN. DAS ERSTE BENÖTIGT BEIM ESSEN DES LOBLIEDES, DAS ZWEITE BENÖTIGT BEIM ESSEN NICHT DES LOBLIEDES. DAS EINE UND DAS ANDERE BENÖTIGEN DES LOBLIEDES BEI DER HERRICHTUNG, SIND NUR GEBRATEN MIT UNGESÄUERTEM UND BITTERKRAUT ZU ESSEN UND VERDRÄNGEN DEN ŠABBATH.

ב <big>גמ׳</big> ת"ר (במדבר ט, יב) ככל חוקת הפסח יעשו אותו במצוה שבגופו הכתוב מדבר

2 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Nach allen Satzungen des Pesaḥopfers sollen sie es herrichten; die Schrift spricht von Satzungen, die dieses selbst betreffen,

ג מצוה שעל גופו מנין ת"ל (במדבר ט, יא) על מצות ומרורים יאכלוהו יכול אפילו מצות שלא על גופו ת"ל (במדבר ט, יב) ועצם לא ישברו בו מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו אף כל מצוה שבגופו

3 woher dies von Satzungen, die zu diesem gehören? Es heißt: mit Ungesäuertem und Bitterkraut sollen sie es essen. Man könnte glauben, auch von Satzungen, die zu diesem nicht gehören, so heißt es: ihr sollt keinen Knochen an ihm zerbrechen; wie das Zerbrechen eines Knochens eine dieses selbst betreffende Satzung ist, ebenso jede andere dieses selbst betreffende Satzung.

ד איסי בן יהודה אומר (במדבר ט, יב) יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר

4 Isi b. Jehuda sagte: Sollen sie es herrichten, die Schrift spricht von Satzungen, die dieses selbst betreffen.

ה אמר מר יכול אף מצוה שלא על גופו הא אמרת במצוה שבגופו הכתוב מדבר

5 Der Meister sagte: Man könnte glauben, auch von Satzungen, die zu diesem nicht gehören. Du sagtest ja, der Schriftvers spreche von Satzungen, die diese selbst betreffen!? –

ו ה"ק השתא דאמרת על מצות ומרורים יאכלוהו אלמא יעשו אותו לאו דוקא הוא אימא הוה ליה כפרט וכלל ונעשה כלל מוסיף על הפרט ואפילו כל מילי נמי קמ"ל

6 Er meint es wie folgt: man könnte glauben, da es heißt: mit Ungesäuertem und Bitterkraut sollen sie es essen, so nehme man es mit [der Einschränkung:] sollen sie es herrichten, nicht genau, vielmehr sei dies eine auf eine Spezialisierung folgende Generalisierung, in welchem Falle die Generalisierung eine Hinzufügung zur Spezialisierungist, sodaß auch alle anderen [Satzungen] einzuschließen sind, so lehrt er uns. –

ז איסי בן יהודה האי עצם מאי עביד ליה מיבעי ליה לאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח

7 Wofür verwendet Isi b. Jehuda [das Wort] Knochen? – Daß es einerlei ist, ob einen Knochen, in dem Mark ist, oder einen Knochen, in dem kein Mark ist. –

ח ורבנן האי יעשו אותו מאי עבדי ליה מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן

8 Wofür verwenden die Rabbanan [die Worte] sollen sie es herrichten? – Dafür, daß man das Pesaḥopfer nicht für einen einzelnenschlachte, vielmehr suche man möglichst [nach Beteiligten].

ט ת"ר ככל חוקת הפסח יעשו אותו יכול כשם שהראשון אסור בבל יראה ובל ימצא כך שני אסור בבל יראה ובל ימצא ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו

9 Die Rabbanan lehrten: Nach allen Satzungen des Pesaḥopfers sollen sie es herrichten; man könnte glauben, wie am ersten das Verbot ‘nicht zu sehen und nicht zu finden’ gilt, ebenso gilt am zweiten das Verbot ‘nicht zu sehen und nicht zu finden’, so heißt es: mit Ungesäuertem und Bitterkraut sollen sie es essen.

י ואין לי אלא מצות עשה מצות ל"ת מנין ת"ל (במדבר ט, יב) לא ישאירו ממנו עד בקר

10 Ich weiß dies von den Geboten, woher dies von den Verboten? Es heißt:sie sollen nichts davon bis zum Morgen zurücklassen.

יא ואין לי אלא מצות ל"ת שניתק לעשה מצות ל"ת גמור מנין ת"ל (במדבר ט, יב) ועצם לא ישברו בו מה הפרט מפורש מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמור אף כל מ"ע ול"ת שניתק לעשה ול"ת גמור

11 Ich weiß dies nur von einem einem Gebote entstammendenVerbote, woher dies von einem absoluten Verbote? Es heißt:ihr sollt keinen Knochen an ihm zerbrechen. Wie die Spezialisierung von einem Gebote, einem einem Gebote entstammenden Verbote und einem absoluten Verbote spricht, ebenso auch alles andere, ob Gebot, einem Gebot entstammendes Verbot oder absolutes Verbot. –

יב בכלליה דמצות ומרורים מאי קא מרבי צלי אש בפרטיה מאי ממעיט ליה השבתת שאור איפוך אנא מצוה דגופיה עדיף

12 Was gleich [dem Essen] von Ungesäuertem und Bitterkraut schließt die Generalisierung ein? – Das Braten am Feuer. – Was schließt die Spezialisierung aus? – Das Fortschaffen des Sauerteiges. – Vielleicht umgekehrt!? – Die dieses selbst betreffende Vorschrift ist bedeutender. –

יג בכלליה דלא ישאירו ממנו עד בקר מאי קא מרבה ליה לא תוציא ממנו (דדמי ליה דהאי מיפסל בנותר והאי מיפסל ביוצא)

13 Was gleich dem Verbote, etwas davon bis zum Morgen übrigzulassen, schließt die Generalisierung ein? – Nichts davon hinauszubringen. Dieses gleicht jenem: in dem einen Falle wird es durch das Übrigbleiben und in dem anderen Falle durch das Hinausbringen untauglich. –

יד בפרטיה מאי קא ממעט ליה לא יראה ולא ימצא (דדמי ליה דהאי אינו לוקה דהוה לאו שניתק לעשה והאי אינו לוקה דהוה ליה לאו שניתק לעשה) איפוך אנא מצוה דגופיה עדיף

14 Was schließt die Spezialisierung aus? – Das Verbot ‘nicht zu sehen und nicht zu finden’. Dieses gleicht jenem: wegen des einen erhält man keine Geißelhiebe, da es ein einem Gebote entstammendes Verbot ist, und wegen des anderen erhält man keine Geißelhiebe, da es ein einem Gebote entstammendes Verbot ist. – Vielleicht umgekehrt!? – Die dieses selbst betreffende Vorschrift ist bedeutender. –

טו בכלליה דעצם לא ישברו בו

15 Was gleich dem Zerbrechen eines Knochens schließt die Generalisierung ein? – Ihr sollt

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel