Pesachim 206

Kapitel 206

א קאי עלייהו רב ייבא סבא א"ל הב לן וניבריך לסוף אמרו ליה הב לן ונישתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב לן וניבריך איתסרא לכו למישתי מאי טעמא דאסחיתו דעתייכו
1 und R. Jeba der Greis bewirtete sie; da rief er: Wohlan. wir wollen den Segen sprechen. Später sprachen jene: Wohlan, wir wollen trinken. Darauf sprach er zu ihnen: Folgendes sagte Rabh: sobald man sich zum Tischsegen vorbereitet hat, darf man nicht mehr trinken, weil man damit [die Mahlzeit] aufgegeben hat.
ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך על כל כסא וכסא ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך
2 Amemar, Mar Zuṭra und R. Aši saßen bei Tisch, und R. Aḥa, der Sohn Rabas, bewirtete sie. Amemar sprach den Segen über jeden einzelnen Becher, Mar Zuṭra sprach ihn über den ersten Becher und den letzten Becher, und R. Aši sprach ihn nur über den ersten Becher und nicht weiter.
ג אמר להו רב אחא בר רבא אנן כמאן נעביד אמימר אמר נמלך אנא מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב
3 Da sprach R. Aḥa, der Sohn Rabas, zu ihnen: Nach wem sollen wir nun verfahren? Amemar erwiderte: Ich überlegte esmir. Mar Zuṭra erwiderte: Ich verfahre nach den SchülernRabhs.
ד ורב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דהא יו"ט שחל להיות אחר השבת ואמר רב יקנ"ה
4 R. Aši erwiderte: Die Halakha ist nicht wie die Schüler Rabhs, denn Rabh sagte, wenn ein Fest am Ausgang des Šabbaths beginnt, spreche man: Wein, Weihsegen, Licht, Unterscheidungssegen. –
ה ולא היא התם עקר דעתיה ממשתיא הכא לא עקר דעתיה ממשתיא
5 Dies ist aber nichts; hierbei denkt man nicht mehr an das Trinken, da aberdenkt man noch an das Trinken.
ו כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא א"ל למה לך כולי האי הא מנחא שרגא א"ל שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד א"ל אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוה עביד א"ל לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר
6 Als erzum Unterscheidungssegen herankam, kam sein Diener und steckte an der Leuchte eine Fackelan. Da sprach jener: Wozu dies alles, da steht ja eine Leuchte!? Dieser erwiderte: Der Diener tat dies eigenmächtig. Jener entgegnete: Hätte er es vom Meister nicht gehört, so würde er es nicht getan haben. Dieser erwiderte: Hält denn der Meister nichts davon, daß beim Unterscheidungssegen die Fackel zum Gebote das vorzüglichste sei!?
ז פתח ואמר המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה א"ל למה לך כולי האי והאמר רב יהודה אמר רב המבדיל בין קודש לחול זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא
7 Alsdann begann er und sprach: Der zwischen Heilig und Profan, zwischen Licht und Finsternis, zwischen Jisraél und den weltlichen Völkern und zwischen dem siebenten Tage und den sechs Werktagen schied. Jener sprach: Wozu dies alles, R. Jehuda sagte ja im Namen Rabhs, ‘Der zwischen Heilig und Profan schied’ sei der Unterscheidungssegen R. Jehudas des Fürsten!?
ח א"ל אנא כהא סבירא לי דאמר ר"א אמר רבי אושעיא הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' אמר ליה
8 Dieser erwiderte: Ich halte von dem, was R. Elea͑zar im Namen R. Oša͑jas gesagt hat, daß man nämlich, wenn wenig, mindestens drei, und wenn viel, höchstens sieben [Formeln] spreche. Jener entgegnete:
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel