Pesachim 242

Kapitel 242

א רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן בעו מיניה פשיטא על פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן אבי הבן מברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כהן מברך או אבי הבן מברך

1 Einst befand sich R. Šimiaj bei einer Lösefeiereines Sohnes, und man richtete an ihn folgende Frage: Es ist klar, daß den Segen ‘Der uns durch seine Gebote geheiligt und die Auslösung des Sohnes geboten hat’ der Vater des Kindes zu sprechen habe, wer aber spreche den Segen ‘Gepriesen sei er, der uns leben, bestehen und zu dieser Zeit heranreichen ließ’; spreche ihn der Priester oder spreche ihn der Vater des Kindes:

ב כהן מברך דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה לא הוה בידיה אתא שאיל ביה מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים והילכתא אבי הבן מברך שתים:

2 spreche ihn der Priester, da der Nutzen ihm zufällt, oder spreche ihn der Vater des Kindes, da er das Gebot ausübt? Er wußte es nicht. Als er darauf ins Lehrhaus kam und fragte, erwiderte man ihm: Der Vater des Kindes spreche beide Segenssprüche. Die Halakha ist: der Vater des Kindes spreche beide Segenssprüche.

ג <big>הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים</big>

Vorheriges Kapitel