Sanhedrin 148

Kapitel 148

א אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא

1 Nicht einmal den Schuhriemen ändern. –

ב וכמה פרהסיא אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם פשיטא ישראלים בעינן דכתיב (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל בעי רבי ירמיה תשעה ישראל ונכרי אחד מהו

2 Was heißt öffentlich? R. Ja͑qob erwiderte im Namen R. Joḥanans: Öffentlich heißt es, wenn mindestens zehn Personen [anwesend sind]. – Selbstverständlich!? – Es müssen Jisraéliten sein, denn es heißt: damit ich in der Mitte der Kinder Jisraél geheiligt werde. R. Jirmeja fragte: Wie ist es, wenn es neun Jisraéliten und ein Nichtjude sind? –

ג תא שמע דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה וכולהו ישראל אף כאן עשרה וכולהו ישראל

3 Komm und höre: Rabbanaj, der Bruder des R. Ḥija b. Abba, lehrte: Dies geht aus [dem Worte] Mitte hervor; hier heißt es: damit ich in der Mitte der Kinder Jisraél geheiligt werde, und dort heißt es: sondert euch ab aus der Mitte dieser Gemeinde, wie es dort zehn [Personen] und alle Jisraéliten waren, ebenso auch hier zehn und alle Jisraéliten. –

ד והא אסתר פרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה

4 Aber bei Ester geschah es jaöffentlich!? Abajje erwiderte: Ester galt nur als untätiger Boden.

ה רבא אמר הנאת עצמן שאני

5 Raba erwiderte: Anders ist es, wenn es nur zu ihrem Genusse geschieht.

ו דאי לא תימא הכי הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן לה אלא הנאת עצמן שאני הכא נמי הנאת עצמן שאני

6 Wieso dürften wir denn, wenn du dies nicht anerkennen wolltest, ihnen Kohlenpfanne und Kohlenschippen geben!? Du mußt also erklären, es sei anders, wenn es zu ihrem Nutzen geschieht, ebenso geschah es auch hierbei zu seinem Genusse.

ז ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא עכו"ם דאמר ליה להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך ליקטיל ולא לקטליה שדי לנהרא ליקטליה ולא ליקטול מ"ט לעבורי מילתא קא בעי

7 Raba vertritt hierbei seine Ansicht, denn Raba sagte: Wenn ein Nichtjude einem Jisraéliten bei Todesandrohung befiehlt, am Šabbath Gras zu schneiden und den Tieren vorzuwerfen, so tue er dies und lasse sich nicht töten; wenn aber, in den Fluß zu werfen, so lasse er sich lieber töten und tue dies nicht, weil er ihn nur zur Begehung einer Sünde zwingen will.

ח בעו מיניה מר' אמי בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם

8 Man fragte R. Ami: Ist einem Noaḥiden die Heiligung des Gottesnamens anbefohlen oder nicht?

ט אמר אביי ת"ש שבע מצות נצטוו בני נח ואם איתא תמני הויין א"ל רבא אינהו וכל אבזרייהו

9 Abajje erwiderte: Komm und höre: Sieben Gebote wurden den Noaḥiden auferlegt. Wenn dem nun so wäre, so wären es ja acht. Raba erwiderte ihm: Diese und alles, was dazu gehört. –

י מאי הוי עלה אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב (מלכים ב ה, יח) לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי וכתיב (מלכים ב ה, יט) ויאמר לו לך לשלום

10 Wie bleibt es nun damit? R. Ada b. Ahaba erwiderte: In der Schule Rabhs sagten sie: Es heißt: in dieser Sache wolle der Herr deinem Knecht verzeihen: wenn mein Herr in den Tempel Rimmons geht, um sich daselbst niederzuwerfen und sich dabei auf meinen Arm stützt, so werfe ich mich nieder; und darauf heißt es: und er sprach zu ihm: Gehe in Frieden.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel