Sanhedrin 160

Kapitel 160

א אלא למ"ד זה וזה גורם מותר מאי איכא למימר

1 wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, wenn zwei die Veranlassung geben, sei es erlaubt!?

ב אלא אמר רבינא אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה ולדה אסור עובר ירך אמו הוא:

2 Vielmehr, erklärte Rabina, lese man: so ist das Junge, wenn sie vor ihrer Aburteilung trächtig war und es geworfen hat, erlaubt, und wenn sie vor ihrer Aburteilung trächtig war und es nach ihrer Aburteilung geworfen hat, verboten, weil die Geburt als Glied der Mutter gilt.

ג כל חייבי מיתות: ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל

3 WENN ZU VERSCHIEDENEN TODESARTEN VERURTEILTE. Hieraus wäre also zu entnehmen, daß, wenn jemand inbetreff einer schwereren [Todesart] gewarnt wurde, er auch inbetreff einer leichteren als gewarnt gelte.

ד א"ר ירמיה הכא במאי עסקינן כגון שהתרו בו סתם והאי תנא הוא דתניא ושאר חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותן אלא בעדה ועדים והתראה ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתת ב"ד רבי יהודה אומר עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג

4 R. Jirmeja erwiderte: Hier handelt es sich um den Fall, wenn man ihn nur allgemein gewarnt hat, und zwar nach dem Autor der folgenden Lehre: Alle anderen nach der Tora mit dem Tode zu Bestrafenden werden nur durch eine Gemeinschaft zum Tode verurteilt, und zwar müssen Zeugen vorhanden sein, die sie gewarnt und ihnen gesagt haben, daß darauf die Todesstrafe durch das Gericht gesetzt sei. R. Jehuda sagt, sie müssen ihnen auch gesagt haben, welche Todesart darauf gesetzt ist.

ה ת"ק יליף ממקושש ורבי יהודה אומר מקושש הוראת שעה היתה:

5 Der erste Autor folgert es vom Holzsammler; R. Jehuda aber sagt, beim Holzsammler sei es nur eine Bestimmung für jene Stunde gewesen.

ו הנסקלין בנשרפין: מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפין בנסקלין ר"ש אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה

6 WENN ZU STEINIGENDE MIT ZU VERBRENNENDEN. R. Jeḥezqel lehrte seinen Sohn Rami: Wenn zu Verbrennende unter zu Steinigende, so werden sie, wie R. Šimo͑n sagt, durch Steinigung hingerichtet, denn die Verbrennung ist eine schwerere [Todesart].

ז אמר ליה רב יהודה אבא לא תיתנייה הכי מאי איריא דשריפה חמורה תיפוק ליה דרובה נסקלין נינהו אלא היכי אתנייה

7 Da sprach R. Jehuda zu ihm: Vater, lehre dies nicht so; dies brauchte ja nicht mit der Schwere der Verbrennung begründet zu werden, es sollte schon aus dem Grunde erfolgen, weil die meisten zu Steinigende sind. Lehre vielmehr wie folgt:

ח הנסקלין בנשרפין ר"ש אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה אי הכי אימא סיפא וחכ"א ידונו בשריפה שהסקילה חמורה תיפוק ליה דרובה נשרפין נינהו

8 wenn zu Steinigende unter zu Verbrennende, so werden sie, wie R. Šimo͑n sagt, durch Steinigung hingerichtet, denn die Verbrennung ist eine schwerere [Todesart]. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: die Weisen sagen, durch Verbrennung, denn die Steinigung ist eine schwerere [Todesart]. Dies sollte ja schon aus dem Grunde erfolgen, weil die meisten zu Verbrennende sind!? –

ט התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש לדידך דאמרת שריפה חמורה לא סקילה חמורה

9 Dies entgegneten die Rabbanan dem R. Šimo͑n: du sagst, die Verbrennung sei eine schwerere [Todesart]; nein, die Steinigung ist eine schwerere.

י אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא

10 Šemuél sprach zu R. Jehuda: Scharfsinniger,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel