Sanhedrin 208

Kapitel 208

א א"ל אחד מהם לחבירו גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד ישראל ואחד נכרי אמר להן [שבאי] עם קשה עורף מאין אתם יודעין

1 Da sprach der eine zu seinem Gefährten: Das Kamel, das vor uns geht, ist blind auf einem Auge, ist mit zwei Schläuchen beladen, von denen der eine Wein und der andere Öl enthält, und von den beiden Leuten, die es führen, ist einer Jisraélit und einer Nichtjude. Da sprach [der Gefangenenführer] zu ihnen: Hartnäckiges Volk, woher wißt ihr dies?

ב אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת מצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד נכרי ואחד ישראל נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין

2 Diese erwiderten ihm: Das Kamel frißt von dem vor ihm wachsenden Gras nur von der einen Seite, die es sehen kann, nicht aber von der anderen Seite, die es nicht sehen kann. Von den zwei Schläuchen, mit denen es beladen ist, enthält der eine Wein und der andere Öl, denn der Wein trieft herunter und sinkt [in die Erde] ein, das Öl aber trieft herunter und schwimmt obenauf. Von den beiden Männern, die es führen, ist einer Jisraélit und einer Nichtjude, denn der Nichtjude verrichtet seine Notdurft in der Mitte des Wegs, der Jisraélit aber wendet sich nach der Seite.

ג רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקן על ראשן והביאן לביתן ועשה להן סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם ופטרן [והלכו] לבתיהם לשלום

3 Hierauf lief er ihnen nach und fand, daß es sich so verhielt, wie sie gesagt haben. Alsdann küßte er sie aufs Haupt, brachte sie nach Hause, bereitete für sie ein großes Mahl und tanzte vor ihnen, indem er sprach: Gepriesen sei der, der die Kinder Abrahams erwählt und ihnen von seiner Weisheit verliehen hat; wo sie auch hinkommen, werden sie Fürsten ihrer Herren. Hierauf entließ er sie in Frieden nach ihrer Heimat.

ד (איכה א, ב) בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני בלילה על עסקי לילה שנאמר (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא

4 Sie weint und weint in der Nacht. Worauf deuten diese beiden ‘weinen’? Rabba erwiderte im Namen R. Joḥanans: Das eine über [die Zerstörung] des ersten Tempels und das andere über die des zweiten Tempels. In der Nacht, wegen der Angelegenheit der Nacht, denn es heißt. da erhob die ganze Gemeinde ein lautes Geschrei und es jammerte in jener Nacht,

ה אמר רבה א"ר יוחנן אותו (היום) ליל ט' באב היה אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות

5 und Rabba sagte im Namen R. Joḥanans, jene Nacht sei die des neunten Ab gewesen. Der Heilige, gepriesen sei er, sprach zu Jisraél: Ihr habt ohne Ursache gejammert, ich aber werde ihn euch zum ewigen Jammer[tage] machen. Eine andere Erklärung: In der Nacht: wer nachts weint, dessen Stimme wird [weit] gehört.

ו ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו

6 Eine andere Erklärung: In der Nacht, wenn jemand nachts weint, so weinen die Sterne und die Sternbilder mit ihm. Eine andere Erklärung: In der Nacht, wenn jemand nachts weint, so weint mit ihm jeder, der seine Stimme hört. Einst starb einer Frau in der Nachbarschaft R. Gamliéls ein Sohn und nachts weinte sie über ihn; als R. Gamliél ihre Stimme hörte, weinte er mit ihr, bis ihm die Wimpern ausfielen. Am folgenden Tage merkten dies seine Schüler und brachten sie aus seiner Nachbarschaft fort.

ז (איכה א, ב) ודמעתה על לחיה אמר רבא אמר ר' יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (איכה א, ה) היו צריה לראש אמר רבא אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר (ישעיהו ח, כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים אמר רבא אמר ר' יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף

7 Ihre Tränen auf ihren Wangen. Raba sagte im Namen R. Joḥanans: Wie eine Frau, die ihren Jugendgatten beweint, denn es heißt: wehklage gleich einer Jungfrau, die mit dem Trauergewande umgürtet ist, wegen des Verlobten ihrer Jugend. Ihre Bedränger sind obenauf gekommen. Raba sagte im Namen R. Joḥanans: Wer Jisraél bedrängt, kommt obenauf. Es heißt: Denn nicht ermüdet, wo Drangsal war. In der früheren Zeit hat er Schmach über das Land Zebulun und das Land Naphtali gebracht, aber in der zukünftigen Zeit wird er die Straße nach dem Meere, das Gelände am Jarden, den Bezirk der Völker zu Ehren bringen. Raba erklärte im Namen R. Joḥanans: Wer Jisraél bedrängt, wird nicht müde.

ח (איכה א, יב) לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבא אמר ר' יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאילו בסדום כתיב (בראשית יט, כד) וה' המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב (איכה א, יג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו' וכתיב (איכה ד, ו) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום

8 Nicht auf euch, ihr alle, die ihr des Weges vorüberzieht. Raba sagte im Namen R. Joḥanans: Hier ist die Absprechung [des Unglücks] in der Tora angedeutet. Die ihr des Weges vorüberzieht. R. A͑mram sagte im Namen Rabhs: Mit mir wurde verfahren wie mit denen, die das Gesetz übertraten. Von Sedom heißt es: der Herr ließ über Sedom regnen, und von Jerušalem heißt es: aus der Höhe sandte er Feuer in meine Gebeine und drückte sie nieder &c. Es heißt: die Schuld meines Volkes war größer als die Sünde Sedoms;

ט וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבא אמר ר' יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאילו בסדום כתיב (יחזקאל טז, מט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואילו בירושלים כתיב (איכה ד, י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן

9 gibt es denn hierbei eine Bevorzugung? Raba erwiderte im Namen R. Joḥanans: Ein Weiteres war in Jerušalem, was in Sedom nicht war. Von Sedom heißt es: das war die Schuld Sedoms, deiner Schwester, Hoffart, Überfluß an Nahrung &c. aber die Armen und Bedürftigen stützte sie nicht &c.; von Jerušalem aber heißt es: weichherzige Frauen kochten ihre Kinder.

י (איכה א, טו) סלה כל אבירי ה' בקרבי כאדם שאומר לחברו נפסלה מטבע זו

10 Verworfen hat der Herr all meine Helden in meiner Mitte. Wie wenn jemand zu seinem Nächsten sagt: Diese Münze ist verrufen.

יא (איכה ב, טז) פצו עליך פיהם אמר רבא אמר רבי יוחנן בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם

11 Sie rissen über dich ihren Mund auf. Raba sagte im Namen R. Joḥanans: Weshalb steht der mit Pe [beginnende Vers] vor dem mit A͑jin beginnenden? Wegen der Kundschafter, die mit dem Munde [Pe] bekundeten, was sie mit den Augen [A͑jin] nicht gesehen hatten.

יב (תהלים יד, ד) אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו אמר רבא אמר ר' יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם ה' לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות

12 Die mein Volk verzehren, essen Brot; den Herrn riefen sie nicht an. Raba sagte im Namen R. Joḥanans: Wer das Brot Jisraéls ißt, fühlt den Geschmack des Brotes, wer nicht das Brot Jisraéls ißt, fühlt nicht den Geschmack des Brotes. Den Herrn riefen sie nicht an; Rabh sagte, dies beziehe sich auf die [ungetreuen] Richter; Šemuél sagte, dies beziehe sich auf die [ungetreuen] Kinderlehrer.

יג מי מנאן אמר רב אשי אנשי כנסת הגדולה מנאום אמר רב יהודה אמר רב בקשו עוד למנות אחד באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה

13 Wer zählte sie auf? R. Aši erwiderte: Die Männer der Großsynode zählten sie auf. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Sie wollten noch einen mitzählen, da kam das Bild seines Vaters und warf sich vor ihnen nieder, sie aber beachteten es nicht; hierauf kam ein Feuer vom Himmel und versengte ihre Bänke, sie aber beachteten dies nicht.

יד יצאה בת קול ואמרה להם (משלי כב, כט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה לפני מלכים יתיצב [בל יתיצב] לפני חשוכים ולא השגיח עליה יצאה בת קול ואמרה (איוב לד, לג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'

14 Alsdann ertönte eine Hallstimme und sprach zu ihnen: Siehst du einen behend in seiner Arbeit, vor Königen kann er sich stellen; nicht soll er sich vor Gemeinen stellen. Der mein Haus vor seinem errichtet hat, und sogar mein Haus in sieben Jahren, aber seines in dreizehn Jahren erbaute, soll vor Königen stehen und nicht vor Gemeinen. Sie beachteten sie aber nicht. Daraufhin ertönte eine Hallstimme und sprach: Hast du es zu bezahlen, daß du es verwirfst, daß du wählen solltest und nicht ich &c.

טו דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא שנאמר (תהלים ס, ט) לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד (ולי מנשה) זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל

15 Die Schriftausleger sagten, sie alle seien der zukünftigen Welt teilhaftig, denn es heißt: mein ist Gilea͑d und mein ist Menaše, und Ephrajim ist die Schutzwehr meines Hauptes; Jehuda ist mein Herrscherstab, Moáb ist mein Waschbecken, auf Edom werfe ich meinen Schuh; für mich ist es, Pelešeth zu befreunden. Mein ist Gilea͑d, das ist Aḥáb, der in Ramoth Gilea͑d fiel; Menaše, wörtlich; Ephrajim ist die Schutzwehr meines Hauptes, das ist Jerobea͑m, der von Ephrajim stammt; Jehuda ist mein Herrscherstab, das ist Aḥitophel,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel