Sanhedrin 220

Kapitel 220

א א"ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים:

1 Sodann sprach er zu mir; Alle dreißig Tage bringt sie das Fegefeuer [hierher], wie das Fleisch in einem Kessel, und sie spreche wie folgt: Moše und seine Lehre sind Wahrheit und wir sind Lügner.

ב דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת"ר דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו בעולם הבא ואמר (תהלים צה, יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע

2 DIE ZEITGENOSSEN DER WÜSTEN[WANDERUNG] HABEN KEINEN ANTEIL AN DER ZUKÜNFTIGEN WELT &C. Die Rabbanan lehrten: Die Zeitgenossen der Wüstenwanderung haben keinen Anteil an der zukünftigen Welt, denn es heißt: in dieser Wüste sollen sie aufgerieben werden, und da sollen sie sterben. Aufgerieben werden, auf dieser Welt; da sollen sie sterben, für die zukünftige Welt. Ferner heißt es: und so schwur ich in meinem Zorne: Sie sollen nicht zu meiner Ruhestatt gelangen – so R. A͑qiba.

ג ר"א אומר (הן באין) לעולם הבא שנאמר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי

3 R. Elie͑zer sagte: Sie kommen in die zukünftige Welt, denn es heißt: versammelt mir meine Frommen, die den Bund mit mir beim Opfer schlossen. Wieso aber halte ich aufrecht [die Worte:] so schwur ich in meinem Zorne? In meinem Zorne schwur ich, bin aber davon zurückgetreten.

ד רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור כורתי בריתי (עלי זבח) אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבש האש עלי זבח [אלו] ר"ע וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה

4 R. Jehošua͑ b. Qorḥa sagte: Dieser Schriftvers bezieht sich auf die späteren Generationen: versammelt mir meine Frommen, das sind die Frommen in jeder Generation; die den Bund mit mir schlossen, das sind Ḥananja, Mišaél und A͑zarja, die sich dem Schmelzofen ausgeliefert haben; beim Opfer, das sind R. A͑qiba und seine Genossen, die sich für die Worte der Tora der Abschlachtung hingegeben haben,

ה ר"ש בן מנסיא אומר באים הן לעולם הבא שנא' (ישעיהו לה, י) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שבקה ר"ע לחסידותיה שנאמר (ירמיהו ב, ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה אחרים באים בזכותם הם עצמן לא כל שכן:

5 R. Šimo͑n b. Menasja sagte: Sie kommen in die zukünftige Welt, denn es heißt: die Auserlösten des Herrn werden heimkehren und gelangen nach Çijon mit Jauchzen. Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: R. A͑qiba hat seine Frömmigkeit verlassen. Es heißt vielmehr: Gehe hin und rufe in die Ohren von Jerušalem wie folgt &c. Ich gedenke der Huld deiner Jugend, der Liebe deiner Brautzeit, wie du hinter mir herzogst in der Wüste, in unbesäetem Lande. Wenn andere durch ihre Verdienste [in die zukünftige Welt] kommen, um wieviel mehr sie selbst.

ו <big>מתני׳</big> עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנא' (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי ר"ע ר"א אומר כיום הזה מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפילה להן כך עתידה להאיר להם:

6 DIE ZEHN STÄMMEWERDEN NICHT MEHR ZURÜCKKEHREN, DENN ES HEISST: er schleuderte sie in ein anderes Land, wie diesen Tag, WIE DER TAG DAHINGEHT UND NICHT WIEDERKEHRT, EBENSO GINGEN SIE DAHIN UND KEHREN NICHT WIEDER – SO R. A͑QIBA. R. ELIE͑ZER SAGTE: WIE DER TAG DUNKEL, ABER WIEDER HELL WIRD, EBENSO WIRD ES DEN ZEHN STÄMMEN, DENEN ES DUNKEL GEWORDEN IST, DEREINST WIEDER HELL WERDEN.

ז <big>גמ׳</big> ת"ר עשרת השבטים אין להם חלק לעוה"ב שנאמר (דברים כט, כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול ויתשם ה' מעל אדמתם בעוה"ז וישליכם אל ארץ אחרת לעוה"ב דברי ר"ע ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר"ש אם מעשיהם כיום הזה אינן חוזרין ואם לאו חוזרין

7 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Die zehn Stämme haben keinen Anteil an der zukünftigen Welt, denn es heißt: und der Herr riß sie aus ihrem Boden heraus, in Zorn und Grimm und in heftiger Erbitterung. Und der Herr riß sie aus ihrem Boden heraus, auf dieser Welt; und schleuderte sie in ein anderes Land, für die zukünftige Welt – so R. A͑qiba. R. Šimo͑n b. Jehuda aus Kephar A͑kko sagte im Namen R. Šimo͑ns: Sind ihre Handlungen wie an jenem Tage, so kehren sie nicht zurück, wenn aber nicht, so kehren sie zurück.

ח רבי אומר באים הם לעוה"ב שנאמר (ישעיהו כז, יג) ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שבקה ר"ע לחסידותיה שנא' (ירמיהו ג, יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם

8 Rabbi sagte: Sie kommen in die zukünftige Welt, denn es heißt: an jenem Tage wird die große Posaune geblasen werden &c. Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: R. A͑qiba hat seine Frömmigkeit verlassen. Es heißt vielmehr: Gehe hin und rufe diese Worte nach Norden hin und sprich: Kehre wieder, du Abtrünnige, Jisraél, Spruch des Herrn; nicht werde ich auf euch zürnen, denn ich bin gnädig, Spruch des Herrn, ich grolle nicht ewig. –

ט מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעוה"ב שנא' (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעוה"ז וענף לעוה"ב דברי רבן גמליאל

9 Wo [bekundete] er seine Frömmigkeit? – Es wird gelehrt: Die minderjährigen Kinder der Frevler Jisraéls kommen nicht in die zukünftige Welt, denn es heißt: denn fürwahr, der Tag kommt, brennend wie ein Ofen. Alle Übermütigen und alle, die Freveltaten verübten, werden dann Stoppeln sein, und der Tag der da kommt, Spruch des Herrn der Heerscharen, wird sie versengen, sodaß er weder Wurzel noch Zweig von ihnen übrig lassen wird. Wurzel, auf dieser Welt, Zweig, für die zukünftige Welt – so R. Gamliél.

י ר"ע אומר באים הם לעוה"ב שנא' (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר (דניאל ד, כ) גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה ד"א שורש זו נשמה וענף זה הגוף

10 R. A͑qiba sagte: Sie kommen wohl in die zukünftige Welt, denn es heißt: der Herr behütet die Einfältigen [pethaím], und in den überseeischen Ländern heißt das Kind pathja. Ferner heißt es: haut den Baum nieder und zerstückelt ihn, seinen Wurzelstock jedoch laßt in der Erde. Wieso aber halte ich aufrecht [die Worte:] sodaß er weder Wurzel noch Zweig von ihnen übrig lassen wird? Er wird ihnen weder eine gute Handlung, noch den Rest einer guten Handlung zurücklassen. Eine andere Erklärung: Wurzel, das ist die Seele, Zweig, das ist der Körper.

יא אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים ד"ה אין באין לעוה"ב ור"ג נפקא ליה (ישעיהו כו, יד) מותאבד כל זכר למו

11 Über die minderjährigen Kinder der Frevler der weltlichen Völker aber sind alle der Ansicht, daß sie in die zukünftige Welt nicht kommen. R. Gamliél folgert dies aus [dem Schriftverse]: du hast jedes Gedenken an sie vernichtet.

יב אתמר קטן מאימתי בא לעוה"ב ר' חייא ור"ש בר ר' חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מ"ד משעה שנולד שנא' (תהלים כב, לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומ"ד משעה שסיפר דכתיב (תהלים כב, לא) זרע יעבדנו יסופר לה' לדור

12 Es wurde gelehrt: Von wann an kommt ein Kind in die zukünftige Welt? – R. Ḥija und R. Šimo͑n b. Rabbi [streiten hierüber]; einer sagt, von der Stunde an, da es geboren wird, und einer sagt, von der Stunde an, da es zu sprechen beginnt. Einer sagt, von der Stunde an, da es geboren wird, denn es heißt: kommen und verkündigen wird man von seiner Gerechtigkeit dem Volke, das geboren wird, daß er es ausgeführt. Einer sagt, von der Stunde an, da es zu sprechen beginnt, denn es heißt: die Kinder dienen ihm, gesprochen wird vom Herrn in jeder Generation.

יג אתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו ר"נ בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב (תהלים פח, טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה

13 Es wurde gelehrt: Rabina sagt, von der Stunde an, da es gepflanzt worden ist, denn es heißt: Kinder [Pflanzung] dienen ihm, R. Naḥman b. Jiçḥaq sagt, von der Stunde an, da es beschnitten wird, denn es heißt: ich bin elend und hinsterbend von Jugend auf; ich ertrage deine Schrecken und bin verzweifelt.

יד תנא משום ר"מ משעה שיאמר אמן שנא' (ישעיהו כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן

14 Im Namen R. Meírs wurde gelehrt: Von der Stunde an, da es ‘Amen’ zu sagen beginnt, denn es heißt: öffnet die Pforten, daß hineinziehe das rechtschaffene, Treue wahrende Volk, und man lese nicht šomer emunim [Treue wahrende], sondern šeomer Amen [das ‘Amen’ spricht]. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel