Sanhedrin 38

Kapitel 38

א נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:

1 Da wandte er sich nach rechts, und sie schlugen das Gesicht zur Erde nieder, nach links, und sie schlugen das Gesicht zur Erde nieder. Nun sprach Šimo͑n b. Šataḥ zu ihnen: Ihr seid Männer von Gedanken; möge der kommen, der die Gedanken [kennt], und euch zur Rechenschaft ziehen! Da kam Gabriél und schlug sie nieder, und sie waren tot. In jener Stunde bestimmten sie, ein König richte nicht und werde nicht gerichtet, er zeuge nicht und man zeuge nicht gegen ihn.

ב לא חולץ ולא חולצין וכו': איני והאמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך מצוה שאני:

2 WEDEII VOLLZIEHE ER DIE ḤALIÇA NOCH VOLLZIEHE MAN &C. Dem ist ja aber nicht so, R. Aši sagte ja, selbst nach demjenigen, welcher sagt, ein Fürst könne auf seine Ehrung verzichten, könne ein König auf seine Ehrung nicht verzichten, denn es heißt: du sollst einen König über dich setzen, daß du Ehrfurcht vor ihm hast!? – Anders ist es bei einem Gebote.

ג ואין נושאין כו': תניא אמרו לו לר' יהודה נשים הראויות לו מבית המלך ומאי נינהו מירב ומיכל

3 MAN HEIRATE NICHT &C. Es wird gelehrt: Sie erwiderten ihm: Die Frauen aus dem Hause des Königs, die ihm zukamen, nämlich Merab und Mikhal.

ד שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב שנאמר (שמואל ב ג, יד) תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים

4 Die Schüler fragten R. Jose: Wieso heiratete David zwei Schwestern bei ihren Lebzeiten? Dieser erwiderte ihnen: Mikhal heiratete er nach dem Tode der Merab. R. Jehošua͑ b. Qorḥa erklärte: Die Antrauung mit der Merab war ungültig, denn es heißt: gib mir meine Frau, die Mikhal, heraus, die ich mir um den Preis von hundert Philistervorhäuten angetraut habe. –

ה מאי תלמודא אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי

5 Wieso geht dies hieraus hervor? R. Papa erwiderte: Meine Frau Mikhal, nicht aber meine Frau Merab. –

ו מאי קידושי טעות דכתיב (שמואל א יז, כה) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו' אזל קטליה אמר לו מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת

6 Wieso war die Antrauung ungültig? – Es heißt: wer ihn erschlägt, den will der König zu einem sehr reichen Manne machen &c. Hierauf ging er hin und erschlug ihn. [Šaúl] aber sprach zu ihm: Du hast bei mir ein Darlehen, und wenn jemand sich eine Frau durch ein Darlehen antraut, so ist die Antrauung ungültig.

ז אזל יהבה לעדריאל דכתיב (שמואל א יח, יט) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו' א"ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל אייתי ליה א"ל מלוה ופרוטה אית לך גבאי

7 Da gab er sie dem A͑driél, wie es heißt: als aber die Zeit kam, da Šaúls Tochter Merab David gegeben werden sollte &c. Alsdann sprach er zu ihm: Willst du, daß ich dir die Mikhal gebe, so gehe und hole mir hundert Philistervorhäute. Hierauf ging er hin und holte sie ihm. Jener aber sprach zu ihm: Du hast bei mir ein Darlehen und eine Peruṭa.

ח שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה

8 Šaúl war der Ansicht, bei einem Darlehen und einer Peruṭa rechne man mit dem Darlehen, David aber war der Ansicht, bei einem Darlehen und einer Peruṭa rechne man mit der Peruṭa.

ט ואיבעית אימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה שאול סבר לא חזו ולא מידי ודוד סבר חזו לכלבי ושונרי

9 Wenn du aber willst, sage ich: sie waren beide der Ansicht, bei einem Darlehen und einer Peruṭa rechne man mit der Peruṭa, nur war Šaúl der Ansicht, [die Vorhäute] seien zu nichts verwendbare, während David der Ansicht war, sie seien für Hunde und Katzen verwendbar. –

י ור' יוסי האי תנה את אשתי את מיכל מאי דריש ביה ר' יוסי לטעמיה דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין

10 Wofür verwendet R. Jose [den Schriftvers:] gib mir meine Frau, die Mikhal, heraus!? R. Jose vertritt hierbei seine Ansicht, denn es wird gelehrt: R. Jose erklärte die verwirrten Schriftverse.

יא כתיב (שמואל ב כא, ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו' וכי לעדריאל נתנה והלא לפלטי בן ליש נתנה דכתיב (שמואל א כה, מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו'

11 Es heißt: da gab der König die beiden Söhne, die Riçpa, die Tochter Ajas, Šaúl geboren hatte, Armoni und Mephibošeth, sowie die fünf Söhne von Šaúls Tochter Mikhal, die sie A͑driél, dem Sohne Barzilajs, aus Meḥola, geboren hatte &c. Gab er sie denn dem A͑driél, er gab sie ja Palṭi, dem Sohne Lajiš’, wie es heißt: Šaúl aber gab seine Tochter Mikhal, die Frau Davids, Palṭi, dem Sohne Lajiš’ &c.!?

יב אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה

12 Vielmehr, er vergleicht hiermit die Antrauung der Merab an A͑driél mit der Antrauung der Mikhal an Palṭi; wie die Antrauung der Mikhal an Palṭi sündhaft war, ebenso war die Antrauung der Merab an A͑driél sündhaft. –

יג ור' יהושע בן קרחה נמי הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו:

13 Und R. Jehošua͑ b. Qorḥa, es heißt ja: die fünf Söhne von Šaúls Tochter Mikhal, hatte denn Mikhal sie geboren, Merab hatte es ja!? – Er kann dir erwidern: Merab hatte sie geboren und Mikhal sie erzogen, daher werden sie nach ihr benannt. Dies lehrt dich, daß, wenn jemand ein Waisenkind in seinem Hause großzieht, es ihm die Schrift anrechnet, als hätte er es gezeugt.

יד (חנינא קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן): רבי חנינא אומר מהכא (רות ד, יז) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה

14 R. Ḥanina sagte: Hieraus: und die Nachbarinnen legten ihm einen Namen bei, indem sie sprachen: Nao͑mi ist ein Sohn geboren. Gebar ihn denn die Nao͑mi, Ruth gebar ihn ja!? Vielmehr, Ruth gebar ihn und Nao͑mi erzog ihn, daher wurde er nach ihr benannt.

טו רבי יוחנן אמר מהכא (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו' אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח (לו) מרד מרד זה כלב ולמה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה

15 R. Joḥanan sagte: Hieraus: seine jüdische Frau gebar Jered, den Vater des Gedor &c. und dies sind die Söhne der Bithja, der Tochter des Pareo͑, die Mered heiratete. Mered ist Kaleb, nur wird er deshalb Mered genannt, weil er sich dem Ratschlage der Kundschafter widersetzte [marad]. Gebar ihn denn Bithja, Jokhebed gebar ihn ja? Vielmehr Jokhebed gebar ihn und Bithja erzog ihn, daher wird er nach ihr benannt.

טז רבי אלעזר אמר מהכא (תהלים עז, טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד אלא יעקב ילד ויוסף כילכל לפיכך נקראו על שמו

16 R. Elea͑zar sagte: Hieraus: mit deinem Arme hast du dein Volk erlöst, die Söhne Ja͑qobs und Josephs, Sela. Gebar sie denn Joseph, Ja͑qob gebar sie ja!? Vielmehr, Ja͑qob gebar sie und Joseph ernährte sie, daher werden sie nach ihm benannt.

יז אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו

17 R. Šemuél b. Naḥmani sagte im Namen R. Jonathans: Wer den Sohn seines Nächsten die Tora lehrt, dem rechnet es die Schrift an, als hätte er ihn gezeugt, denn es heißt: dies sind die Nachkommen Ahrons und Mošes, und ferner heißt es: dies sind die Namen der Söhne Ahrons; Ahron zeugte sie nämlich und Moše unterrichtete sie, daher werden sie nach ihm benannt.

יח (ישעיהו כט, כב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם אמר רב יהודה שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב (ישעיהו כט, כב) לא עתה יבוש יעקב וגו' לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחוורו מאבי אביו

18 Darum sprach der Herr zum Hause Ja͑qobs, der Abraham erlöste; wo finden wir, das Ja͑qob Abraham erlöste!? R. Jehuda erwiderte: Er erlöste ihn von der Plage der Kindererziehung. Deshalb heißt es: nicht wird nun Ja͑qob beschämt werden &c.; nicht wird nun Ja͑qob beschämt werden, vor seinem Vater, und sein Antlitz wird nicht erblassen, vor seinem Großvater.

יט כתיב פלטי וכתיב פלטיאל אמר ר' יוחנן פלטי שמו ולמה נקרא שמו פלטיאל שפלטו אל מן העבירה מה עשה נעץ חרב בינו לבינה אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה

19 Er heißt Palṭi und er heißt Palṭiél!? R. Joḥanan erklärte: Sein eigentlicher Name ist Palṭi, und nur deshalb wird er Palṭiél genannt, weil Gott ihn vor einer Sünde schützte [palṭoél]. – Was tat er? – Er pflanzte ein Schwert zwischen sich und ihr auf und sprach: Wer dies tut, soll mit diesem Schwerte erstochen werden. –

כ והכתיב (שמואל ב ג, טז) וילך אתה אישה שנעשה לה כאישה והכתיב (שמואל ב ג, טז) הלך ובכה על המצוה דאזיל מיניה עד בחורים שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה

20 Es heißt ja aber: ihr Gatte begleitete sie!? – Er behandelte sie wie ein Gatte. – Es heißt ja aber: weinend einhergehend!? – Wegen des Gebotes, das ihm entgangen ist. Bis Baḥurim, sie waren beide jungfräulich [bahurim] und hatten den Genuß der Beiwohnung noch nicht gekostet.

כא אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז תוקפו של בועז ענוותנותו של פלטי בן ליש תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז דכתיב (רות ג, ח) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת מאי וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות

21 R. Joḥanan sagte: Die Selbstbeherrschung Josephs war eine Kleinigkeit gegenüber der des Boa͑z, und die Selbstbeherrschung Boa͑z’ war eine Kleinigkeit gegenüber der des Palṭi, des Sohnes Lajiš’. Die Selbstbeherrschung Josephs war eine Kleinigkeit gegenüber der des Boa͑z, denn es heißt: da, um Mitternacht, erschrak der Mann, und er beugte sich vor. Was heißt vajillapheth [beugte]? Rabh erklärte: Sein Leib war wie ein Rübenkopf [lephet steif] geworden.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel