Sanhedrin 49

Kapitel 49

א אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים

1 ‘nur dann’ oder ‘dies nur’ sagt, er nur die Worte der Weisen erkläre,

ב רבי יוחנן אמר אימתי לפרש ובמה לחלוק ודכולי עלמא אימתי לפרש הוא

2 und R. Joḥanan sagt, daß er mit ‘nur dann’ sie erkläre und mit ‘dies nur’ gegen sie streite; alle stimmen aber überein, daß ‘nur dann’ eine Erklärung sei!? –

ג גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי ומר סבר לא פליגי

3 Du weisest auf einen Widerspruch zwischen zwei Männern hin; einer ist der Ansicht, sie streiten, und einer ist der Ansicht, sie streiten nicht. –

ד ולא פליגי והתניא בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול

4 Streiten sie etwa nicht, es wird ja gelehrt: Er ist unzulässig, einerlei, ob er einen anderen Beruf hat oder nicht!? –

ה ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה:

5 Diese Lehre ist von R. Jehuda im Namen R. Tryphons. Es wird nämlich gelehrt: R. Jehuda sagte im Namen R. Tryphons: Keiner von beiden ist Nazir, weil das Nazirat bestimmt ausgesprochen werden muß.

ו מלוה ברבית: אמר רבא לוה ברבית פסול לעדות והאנן תנן מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית

6 WUCHERER. Raba sagte: Wer Geld auf Wucher leiht, ist als Zeuge unzulässig. – Wir haben es ja nur von Wucherern gelernt!? – Darlehen auf Wucher.

ז בר ביניתוס אסהידו ביה תרי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזפי בריביתא פסליה רבא לבר ביניתוס

7 Über Bar Benethos bekundeten einst zwei Zeugen: einer bekundete, er habe in seiner Gegenwart [Geld] auf Wucher verliehen, und einer bekundete, er habe ihm [Geld] auf Wucher geliehen. Da erklärte ihn Raba als unzulässige. –

ח והא רבא הוא דאמר לוה ברבית פסול לעדות והוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד

8 Aber Raba selber sagte ja, wer Geld auf Wucher leiht, sei als Zeuge unzulässig, demnach war er ja ein Frevler, und die Tora sagt, daß man einen Frevler nicht zum Zeugen mache!? –

ט רבא לטעמיה דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע

9 Raba vertrat hierbei seine Ansicht, denn Raba sagte, jeder stehe sich nahe und mache sich nicht zum Frevler.

י ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה אזל רבי מזיה וטופריה סבר רב נחמן לאכשוריה

10 Einst brachte ein Schlächter Totverletztes in den Verkehr; da erklärte ihn R. Naḥman als unzulässig und setzte ihn ab. Als er hierauf fortging und sich Haar und Nägel wachsen ließ, wollte R. Naḥman ihn als zulässig erklären.

יא א"ל רבא דילמא איערומי קא מערים

11 Da sprach Raba zu ihm: Vielleicht ist dies eine List. –

יב אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו:

12 Welche Rehabilitierung gibt es für ihn? Nach einer Lehre des R. Idi b. Abin, denn R. Idi b. Abin sagte: Wer im Rufe steht. Totverletztes [verkauft zu haben], sei nur dann rehabilitiert, wenn er nach einem Orte gegangen ist, in dem man ihn nicht kennt, und einen wertvollen Fund abgeliefert oder ein ihm gehöriges wertvolles [Tier] als totverletzt ausgegeben hat.

יג ומפריחי יונים: מאי מפריחי יונים הכא תרגומה אי תקדמיה יונך ליון רבי חמא בר אושעיא אמר ארא

13 DIE TAUBEN FLIEGEN LASSEN. Was heißt Tauben fliegen lassen? – Hier erklärten sie: ‘Ob deine Taube meine Taube überholt.’ R. Ḥama b. Oša͑ja erklärte: Taubenfänger. –

יד מאן דאמר אי תקדמיה יונך ליון מ"ט לא אמר ארא

14 Weshalb erklärt derjenige, der ‘ob deine Taube meine Taube überholt’ erklärt, nicht Taubenfänger? –

טו אמר לך ארא מפני דרכי שלום בעלמא

15 Er kann dir erwidern: das Taubenfangen ist nur wegen des Friedens [verboten]. –

טז ומאן דאמר ארא מאי טעמא לא אמר אי תקדמיה יונך ליון אמר לך היינו משחק בקוביא

16 Weshalb erklärt derjenige, der Taubenfänger erklärt, nicht ‘ob deine Taube meine Taube überholt’? – Er kann dir erwidern: dies ist ja mit ‘Glücksspieler’ identisch. –

יז ואידך

17 Und jener!? –

יח תנא תולה בדעת עצמו ותנא תולה בדעת יונו

18 Er lehrt von dem Falle, wenn es von seiner Taube abhängt, und er lehrt von dem Falle, wenn es von ihm selber abhängt.

יט וצריכא דאי תנא תולה בדעת עצמו התם הוא דלא גמר ומקני דאמר

19 Und beides ist nötig. Würde er es nur von dem Falle gelehrt haben, wenn es von ihm selber abhängt, [so könnte man glauben,] nur da, weil keiner auf einen Verzicht gefaßt ist, denn jeder glaubt,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel