Sanhedrin 6

Kapitel 6

א שאינו משתלם בראש הוא תנא נמי חצי נזק דממון שאינו משתלם בראש הוא ואיידי דקא בעי למיתנא חצי נזק תנא נמי נזק:

1 der kein Ersatz des Grundwertes ist, so lehrt er auch vom halben Schadenersatz, der kein Ersatz des Grundwertes ist, und da er vom Halben Schadenersatz lehrt, so lehrt er auch vom ganzen Schadenersatz.

ב שלשה מנלן דתנו רבנן (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי כאן אחד (שמות כב, ח) עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן שנים (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיה

2 Woher ist das Drei[männergericht] zu entnehmen? – Die Rabbanan lehrten: So trete der Hausherr vor Gott, einer; vor Gott komme beider Angelegenheit, das sind zwei; den Gott verurteilen wird, das sind also drei – so R. Jošija.

ג ר' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות אלא עד האלהים יבא דבר שניהם הרי כאן אחד אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה

3 R. Jonathan sagte: Das erstemal ist es an sich nötig, somit ist es nicht zur Schriftforschung zu verwenden; vielmehr: vor Gott komme beider Angelegenheit, einer; den Gott verurteilen wird, das sind zwei; und da ein Gerichtshof nicht aus einer geraden Zahl bestehen soll, so nehme man noch einen hinzu, das sind also drei. –

ד נימא בדורשין תחילות קמיפלגי דמר סבר דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות לא דכולי עלמא אין דורשין תחילות אמר לך ר' יאשיה אם כן נימא קרא ונקרב בעל הבית אל השופט מאי אל האלהים ש"מ למניינא

4 Es wäre anzunehmen, daß ihr Streit darin bestehe, ob die erste Nennung zur Schriftforschung zu verwenden sei; einer ist der Ansicht, man verwende sie zur Schriftforschung, und einer ist der Ansicht, man verwende sie nicht zur Schriftforschung. – Nein, alle sind der Ansicht, man verwende die erste Nennung nicht zur Schriftforschung, denn R. Jošija kann [seine Ansicht wie folgt] begründen: der Schriftvers könnte ja lauten: so trete der Hausherr vor den Richter, wenn es aber heißt: vor Gott, so deutet dies auf die Anzahl [der Richter]. –

ה ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא

5 Und R. Jonathan!? Er gebraucht einen volkstümlichen Ausdruck, denn so sprechen die Leute: wer einen Prozeß hat, gehe zum Richter. –

ו ור' יאשיה לית ליה ב"ד נוטה והתניא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (שמות כג, ב) לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה

6 Hält denn R. Jošija nichts von dem, daß der Gerichtshof entscheidend sein müsse!? Es wird ja gelehrt: R. Elie͑zer, Sohn R. Jose des Galiläers, sagte: Wozu heißt es: zu entscheiden, nach der Mehrheit zu entscheiden? Damit sagt die Tora, daß du dir einen entscheidenden Gerichtshof machest. –

ז סבר לה כרבי יהודה דאמר שבעים דתנן סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד ר' יהודה אומר שבעים

7 Er ist der Ansicht R. Jehudas, welcher sagt, es waren siebzig. Es wird nämlich gelehrt: Das große Synedrium hatte einundsiebzig [Mitglieder]; R. Jehuda sagt, siebzig. –

ח אימר דשמעת ליה לרבי יהודה בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי בשאר בי דינא מי שמעת ליה

8 Allerdings ist R. Jehuda dieser Ansicht bezüglich des großen Synedriums, da hierfür Schriftverse vorhanden sind, ist er dieser Ansicht etwa auch hinsichtlich anderer Gerichte!?

ט וכי תימא לא שנא והתנן סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר בחמשה

9 Wolltest du sagen, es gebe hierbei keinen Unterschied, so haben wir ja gelernt: Das Stützen der Ältesten und das Genickbrechen des Kalbes durch drei – so R. Šimo͑n; R. Jehuda sagt, durch fünf.

י ואמרינן מאי טעמא דרבי יהודה (ויקרא ד, טו) וסמכו שנים זקני שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ה'

10 Hierzu sagten wir: Folgendes ist der Grund R. Jehudas: es sollen stützen, zwei; die Ältesten, zwei; und da das Gericht nicht aus einer gleichen Zahl bestehen soll, so nehme man noch einen hinzu, das sind also fünf!? –

יא דרבי יאשיה עדיפא מדר' יהודה דאילו ר' יהודה בסנהדרי גדולה הוא דלית ליה הא בשאר בי דינא אית ליה ור' יאשיה בשאר בי דינא נמי לית ליה ואלא האי לנטות מאי עביד ליה מוקים לה בדיני נפשות

11 R. Jošija geht noch weiter als R. Jehuda; nach R. Jehuda ist dies nur beim großen Synedrium nicht erforderlich, wohl aber bei anderen Gerichten, während nach R. Jošija dies auch bei anderen Gerichten nicht erforderlich ist. – Wofür verwendet er demnach [das Wort] hinzuneigen!? – Er bezieht es auf Todesstrafsachen,

יב אבל בדיני ממונות לא אלא הא דתנן שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב נימא דלא כרבי יאשיה

12 nicht aber auf Zivilsachen. – Wir haben gelernt: Wenn zwei sagen, er sei unschuldig und einer sagt, er sei schuldig, so ist er unschuldig; wenn zwei sagen, er sei schuldig und einer sagt, er sei unschuldig, so ist er schuldig. Also nicht nach R. Jošija!? –

יג אפילו תימא רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן:

13 Du kannst auch sagen, nach R. Jošija, denn er folgert dies [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere vom Todesstrafrechte: wenn der Allbarmherzige beim strengeren Todesstrafrechte sagt, man entscheide nach der Mehrheit, um wieviel mehr gilt dies von den leichteren Zivilsachen.

יד תנו רבנן דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה אטו בתלתא מי לא גמר דינא בתרי הכי קאמר מפני שגמר דין בשלשה אלמא קסבר תלתא כי כתיבי בגמר דינא כתיבי

14 Die Rabbanan lehrten: Geldangelegenheiten werden vor drei [Richtern verhandelt]; Rabbi sagt: vor fünf, damit das Urteil durch drei entschieden werde. – Kann etwa bei drei das Urteil nicht durch zwei entschieden werden!? – Er meint es wie folgt: weil die Urteilsfällung durch drei erfolgen muß. Er ist also der Ansicht, die drei, von denen gesprochen wird, müssen das Urteil fällen.

טו מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד כדי שיגמר הדין בשבעים ואחד ותהא סנהדרי קטנה צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה ועשרים

15 R. Abahu schimpfte hierüber: demnach müßte das große Synedrium hunderteinundvierzig [Mitglieder] haben, damit das Urteil durch einundsiebzig gefällt werde, und ebenso müßte das kleine Synedrium fünfundvierzig [Mitglieder] haben, damit das Urteil durch dreiundzwanzig gefällt werde!?

טז אלא (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש אמר רחמנא משעת אסיפה שבעים (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה נמי משעת שפיטת העדה הכי נמי (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים משעת קריבה שלשה

16 Du mußt vielmehr erklären: wenn der Allbarmherzige sagt: versammle mir siebzig Männer, so heißt dies siebzig beim Versammeln, und [die Worte]: es richte die Gemeinde, und: es rette die Gemeinde, beziehen sich auf die Zeit des Richtens, ebenso auch hierbei: so trete der Hausherr vor Gott, beim Vortreten müssen es drei sein. –

יז אלא היינו טעמא דרבי (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים תרי נאמר אלהים למטה ונאמר אלהים למעלה מה למטה שנים אף למעלה שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה

17 Vielmehr, folgendes ist der Grund Rabbis: nach der Verurteilung Gottes; hier unten wird [das Wort] Gott gebraucht und ebenso wird [das Wort] Gott oben gebraucht, wie es unten zwei sind, ebenso sind es oben zwei, und da der Gerichtshof nicht aus einer geraden Zahl bestehen soll, so nehme man noch einen hinzu, das sind also fünf. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel