Sanhedrin 90

Kapitel 90

א ת"ל סקל יסקל:

1 Es heißt: geschleudert werden.

ב ואם לאו עד השני נוטל את האבן: נוטל והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אבן היתה שם משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו אם מת בה יצא וליטעמיך תיקשי לך היא גופא משוי שני בני אדם נוטלה ונותנה על לבו

2 WENN ABER NICHT, SO NIMMT DER ANDERE EINEN STEIN. ‘So nimmt’, es wird ja gelehrt: R. Šimo͑n b. Elea͑zar sagte: Da war ein Stein, eine Last für zwei Personen, diesen nahm er und warf ihm auf das Herz, und wenn er dadurch getötet wird, so ist der Pflicht genügt!? – Nach deiner Auffassung ist ja gegen diese Lehre selbst einzuwenden: eine Last für zwei Personen, diesen nahm er und warf ihm auf das Herz!?

ג אלא דמדלי לה בהדי חבריה ושדי לה איהו כי היכי דתיתי מרזיא:

3 Vielmehr hob er ihn hoch zusammen mit seinem Genossen und warf ihn allein hinunter, damit er mit einer Wucht hinabfalle.

ד ואם לאו רגימתו כו': והתניא מעולם לא שנה בה אדם מי קאמינא דעביד דאי מיצריך קאמינא

4 WENN ABER NICHT, SO ERFOLGT SEINE STEINIGUNG &C. Es wird ja aber gelehrt, daß nie jemand es wiederholt hat!? – Sagt er denn, daß sich dies ereignet habe, er spricht nur von dem Falle, wenn es nötig sein sollte.

ה אמר מר אבן היתה כו' והתניא אחת אבן שנסקל בה ואחת עץ שנתלה עליו ואחד סייף שנהרג בו ואחד סודר שנחנק בו כולן נקברין עמו לא צריכא דמתקני ומייתי אחריני חלופייהו

5 Der Meister sagte: Da war ein Stein &c. Es wird ja aber gelehrt, sowohl der Stein, mit dem er gesteinigt wurde, als auch der Galgen, an den er aufgehängt wurde, als auch das Schwert, mit dem er enthauptet wurde, als auch das Sudarium, mit dem er erdrosselt wurde, sie alle werden mit ihm zusammen begraben!? – Dies besagt, daß an deren Stelle andere geholt werden. –

ו נקברין עמו והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו

6 Werden sie denn mit ihm begraben, es wird ja gelehrt, daß sie nicht mit ihm begraben werden!? R. Papa erwiderte: Mit ihm, das heißt in seinem Fassungskreise.

ז אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מאי טעמא דבעינא (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא

7 Šemuél sagte: Ist dem Zeugen die Hand abgehauen worden, so ist [der Angeklagte] straffrei. – Aus welchem Grunde? – Es heißt: die Zeugen sollen zuerst ihre Hand gegen ihn erheben, was dann nicht möglich ist. –

ח אלא מעתה עדים גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר

8 Demnach sind einhändige von vornherein unzulässig!? – Anders ist es hierbei, der Schriftvers lautet: die Hand der Zeugen, die sie früher hatten.

ט מיתיבי כל מקום שיעידוהו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בב"ד פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג תרגמא שמואל בהן הן עדיו

9 Man wandte ein: Wenn zwei auftreten und über jemand bekunden, er sei von jenem Gerichte [zum Tode] verurteilt worden, und dieser und jener waren seine Belastungszeugen, so wird er hingerichtet!? – Šemuél bezieht dies auf den Fall, wenn dieselben Zeugen dies bekunden. –

י ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא (במדבר לה, כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מכל מקום

10 Ist denn der Wortlaut des Schriftverses erforderlich, es wird ja gelehrt: Der geschlagen hat, soll getötet werden, denn er ist ein Mörder; ich weiß nun, daß dies durch die bei ihm genannte Todesart erfolge, woher, daß man ihn, wenn man ihn durch die bei ihm genannte Todesart nicht töten kann, durch jede andere Todesart töten könne? Es heißt: so soll, der geschlagen hat, getötet werden, auf jede Weise!? –

יא שאני התם דאמר קרא מות יומת

11 Anders ist es hierbei, der Schriftvers lautet: soll getötet werden. –

יב וליגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

12 Sollte man doch hiervon folgern!? – Vom Mörder und vom Bluträcher lehren zwei Schriftverse dasselbe, und wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, so ist von diesen nichts zu folgern. –

יג רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא (במדבר לה, כא) גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומניין שאם אין לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל שנאמר (במדבר לה, יט) בפגעו בו מכל מקום

13 Vom Mörder, wie wir gesagt haben, wo dies vom Bluträcher? – Es wird gelehrt: Der Bluträcher soll den Mörder töten, es ist Gebot und obliegt dem Bluträcher. Woher, daß das Gericht, wenn [der Erschlagene] keinen Bluträcher hat, einen solchen für ihn bestellt? Es heißt: wenn er ihn trifft, auf jeden Fall.

יד א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהן גידם או אילם או חיגר או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה

14 Mar Qašiša, Sohn des R. Ḥisda, sprach zu R. Aši: Ist etwa der Wortlaut des Schriftverses nicht erforderlich, wir haben ja gelernt. Ist einer von ihnen einhändig, stumm, lahm, blind oder taub, so hat bei ihm das Gesetz vom mißratenen und widerspenstigen Sohne keine Geltung,

טו שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו ולא גידמין (דברים כא, יט) והוציאו אותו ולא חיגרין (דברים כא, ז) ואמרו ולא אילמין (דברים כא, כ) בננו זה ולא סומין (דברים כא, כ) איננו שומע בקולנו ולא חרשין

15 denn es heißt: sie sollen ergreifen, keine Einhändigen; sie sollen ihn hinausführen, keine Lahmen; sie sollen sprechen, keine Stummen; dieser, unser Sohn, keine Blinden; er hört nicht auf unsere Mahnung, keine Tauben.

טז מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא שאני התם דכוליה קרא יתירא הוא

16 Doch wohl deshalb, weil der Wortlaut des Schriftverses erforderlich ist!? – Nein, anders ist es hierbei, wo der ganze Schriftvers überflüssig ist. –

יז ת"ש אין לה רחוב אין נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אין לה רחוב עושין לה רחוב

17 Komm und höre: Hat sie keinen Marktplatz, so hat bei ihr das Gesetz von der abtrünnigen Stadt keine Geltung – so R. Jišma͑él; R. A͑qiba sagt, hat sie keinen Marktplatz, so errichte man da einen solchen.

יח עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רחובה דמעיקרא בעינן ומר סבר רחובה דהשתא נמי כדמעיקרא דמי אבל דכ"ע בעינן קרא כדכתיב

18 Ihr Streit besteht nur darin, indem einer der Ansicht ist, es sei ein bereits vorhandener Marktplatz erforderlich, und einer der Ansicht ist, ein neuerrichteter gelte ebenfalls als solcher, aber alle stimmen überein, daß der Wortlaut des Schriftverses erforderlich seil? –

יט תנאי היא דתנן אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית רבי אליעזר אומר נותן על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר נותן על שמאלו ויוצא:

19 Hierüber streiten Tannaím, denn wir haben gelernt: Hat er keinen Daumen, keinen großen Zeh und kein rechtes Ohr, so kann er niemals rein werden. R. Elie͑zer sagt, man trage ihm [das Blut] auf die betreffende Stelle auf, und der Pflicht ist genüge getan. R. Šimo͑n sagt, er trage es auf die Linke auf, und der Pflicht ist genüge getan.

כ <big>מתני׳</big> כל הנסקלין נתלין דברי רבי אליעזר וחכ"א אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז

20 ALLE GESTEINIGTEN WERDEN AUFGEHÄNGT – so R. ELIE͑ZER; DIE WEISEN SAGEN, AUFGEHÄNGT WERDEN NUR DER LÄSTERER UND DER GÖTZENDIENER.

כא האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי רבי אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר (להן) רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד:

21 EINEN MANN HÄNGE MAN AUF MIT DEM GESICHTE GEGEN DAS PUBLIKUM, EINE FRAU HÄNGE MAN AUF MIT DEM GESICHTE GEGEN DEN GALGEN – SO R. ELIE͑ZER; DIE WEISEN SAGEN, NUR EIN MANN WERDE AUFGEHÄNGT, NICHT ABER WIRD EINE FRAU AUFGEHÄNGT. R. ELIE͑ZER SPRACH ZU IHNEN: ŠIMO͑N B. ŠATAḤ LIESS JA IN AŠQELON FRAUEN AUFHÄNGEN! SIE ERWIDERTEN IHM: ER LIESS SOGAR ACHTZIG FRAUEN AUFHÄNGEN, OBGLEICH MAN NICHT ZWEI AN EINEM TAGE VERURTEILEN DARF.

כב <big>גמ׳</big> ת"ר (דברים כא, כב) והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת"ל (דברים כא, כג) כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי רבי אליעזר

22 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Wenn er getötet und aufgehängt wird; man könnte glauben, alle Getöteten werden aufgehängt, so heißt es: denn eine Lästerung Gottes ist der Gehenkte, wie der Lästerer durch Steinigung [hingerichtet wird], ebenso jeder andere, der durch Steinigung [hingerichtet wird] – so R. Elie͑zer.

כג וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר

23 Die Weisen sagen: Wie der Lästerer Gott verleugnet, ebenso auch jeder andere, der Gott verleugnet. –

כד במאי קא מיפלגי רבנן דרשי כללי ופרטי רבי אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי

24 Worin besteht ihr Streit? – Die Rabbanan wenden hierbei [die Regel von der] Generalisier und und Spezialisierung an, und R. Elie͑zer wendet hierbei [die Regel von der] Einschließung und Ausschließung an.

כה רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא

25 Die Rabbanan wenden [die Regel von der] Generalisierung und Spezialisierung an: wenn er getötet und aufgehängt wird, generell, denn eine Lästerung, speziell; würden sie neben einander gestanden haben, so würden wir gesagt haben, die Generalisierung enthalte nur das Speziellgenannte, also nur wegen dieser, nicht aber wegen anderer Delikte,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel