Sanhedrin 92

Kapitel 92

א ולא היו מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב:

1 SIE HIELTEN KEINE TRAUER, SONDERN TRUGEN NUR IHR LEID, DENN DAS LEID TRÄGT MAN NUR IM HERZEN.

ב <big>גמ׳</big> תנו רבנן אילו נאמר חטא ותלית הייתי אומר תולין אותו ואחר כך ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר (דברים כא, כב) והומת ותלית ממיתין אותו ואח"כ תולין אותו הא כיצד משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואח"כ תולין אותו אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים מצות תלייה

2 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Würde es geheißen haben: Verbrechen begangen, und sollst ihn aufhängen, so würde ich gesagt haben, zuerst aufhängen und nachher töten, wie es die Regierung macht, es heißt aber: getötet und aufgehenkt, zuerst töte man ihn, nachher hänge man ihn auf. Wie verfährt man dabei? Man hält das Urteil bis Sonnenuntergang zurück, sodann fällt man es und richtet ihn hin; hierauf hängt man ihn auf, indem einer ihn aufknüpft und ein anderer ablöst, nur um dem Gebote des Aufhängens zu genügen.

ג ת"ר (דברים כא, כב) עץ שומע אני בין בתלוש בין במחובר ת"ל (דברים כא, כג) כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה

3 Die Rabbanan lehrten: Holz, man könnte glauben, sowohl ein loser als auch ein am Boden haftender, so heißt es: sondern begraben, nur einer, der nur des Begrabens benötigt, ausgenommen dieser, der noch des Abhauens und des Begrabens benötigt.

ד ר' יוסי אומר מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר תלישה וקבורה ורבנן תלישה לאו כלום היא:

4 R. Jose erklärte: Nur einer, der nur des Begrabens benötigt, ausgenommen einer, der noch des Herausziehens und des Begrabens benötigt. – Und die Rabbanan!? – Das Herausziehen ist nichts.

ה כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך כו': תניא אומר ר"מ משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:

5 DIES HEISST: DIESER WURDE DESHALB GEHENKT, WEIL &C. GELÄSTERT HAT. Es wird gelehrt: R. Meír sagte ein Gleichnis: Einst waren zwei Zwillingsbrüder in einer Stadt, einer wurde zum Könige eingesetzt und einer wurde Straßenräuber. Da befahl der König, und man henkte ihn. Wer ihn aber sah, sagte: Da hängt der König. Da befahl der König, und man nahm ihn herunter.

ו אמר ר' מאיר כו': מאי משמע אמר אביי כמאן דאמר קל לית אמר ליה רבא א"כ כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מיבעי ליה אלא אמר רבא כמאן דאמר קיל לי עלמא

6 R. MEÍR SAGTE &C. Wieso geht dies hieraus hervor? Abajje erwiderte: Als ob jemand sagt: es fällt nicht leicht. Raba entgegnete ihm: So sollte er sagen: mein Kopf ist mir schwer, mein Arm ist mir schwer!? Vielmehr, erklärte Raba, als ob jemand sagt: die Welt ist mir leicht. –

ז האי מיבעי ליה לגופה א"כ נימא קרא מקלל מאי קללת ואימא כוליה להכי הוא דאתא א"כ נימא קרא קלת מאי קללת ש"מ תרתי:

7 Aber dies ist ja an sich nötig!? – Es könnte ja Lästerer heißen, während es Lästerung heißt. – Vielleicht deutet dies nur darauf hin!? – Demnach könnte es ja qilath heißen, wenn es aber qilelath [Lästerung] heißt, so ist hieraus beides zu entnehmen.

ח ולא זו בלבד כו': א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי מנין למלין את מתו שעובר עליו בל"ת ת"ל כי קבר תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה

8 UND NICHT NUR HIERBEI &C. R. Joḥanan sagte im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Woher, daß, wer seinen Toten über Nacht liegen läßt, ein Verbot übertrete? Es heißt: (begraben) sollst du ihn begraben; hieraus, daß, wer seinen Toten über Nacht liegen läßt, ein Verbot begehe.

ט איכא דאמרי אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי רמז לקבורה מן התורה מניין ת"ל כי קבר תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה

9 Manche lesen: R. Joḥanan sagte im Namen des R. Šimo͑n b. Joḥaj: Wo finden wir in der Tora eine Andeutung für die Bestattung? Es heißt: (begraben) sollst du ihn begraben; hier findet sich in der Tora eine Andeutung für die Bestattung.

י א"ל שבור מלכא לרב חמא קבורה מה"ת מניין אישתיק ולא א"ל ולא מידי אמר רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידא דטפשאי דאיבעי ליה למימר כי קבור

10 Der König Sapor sprach zu R. Ḥama: Wieso ist die Bestattung aus der Tora zu entnehmen? Da schwieg er und wußte ihm nichts zu antworten. R. Aḥa b. Ja͑qob sagte: Die Welt ist den Toren anvertraut worden; er könnte ihm ja erwidert haben: [Es heißt:] denn bestatten. – Vielleicht [besagt dies] nur,

יא דליעבד ליה ארון תקברנו לא משמע ליה

11 daß man für ihn einen Sarg fertige!? – [Es heißt auch:] sollst du ihn bestatten. – Dies würde ihm nicht eingeleuchtet haben. –

יב ונימא מדאיקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדקבריה הקב"ה למשה דלא לישתני ממנהגא

12 Sollte er ihm erwidert haben: aus dem, daß die Frommen bestattet wurden. – Dies war vielleicht nur ein Brauch. – Aus dem, daß der Heilige, gepriesen sei er, Moše bestattete!? – Er wollte vom Brauche nicht abweichen. –

יג ת"ש (מלכים א יד, יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא

13 Komm und höre: Und ganz Jisraél wird ihn beklagen, und man wird ihn bestatten!? – Es sollte vom Brauche nicht abgewichen werden. –

יד (ירמיהו טז, ד) לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו דלישתנו ממנהגא

14 Sie werden nicht beklagt und nicht bestattet werden, als Mist auf dem Boden sollen sie dienen!? – Es sollte bei ihnen vom Brauche abgewichen werden.

טו איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא

15 Sie fragten: Erfolgt die Bestattung wegen der Schändung oder als Sühne? –

טז למאי נפקא מינה דאמר לא בעינא דליקברוה לההוא גברא אי אמרת משום בזיונא הוא לא כל כמיניה ואי אמרת משום כפרה הוא הא אמר לא בעינא כפרה מאי

16 In welcher Hinsicht ist dies von Bedeutung? – Wenn jemand sagt, er wolle nicht, daß man ihn bestatte. Wenn du wegen der Schändung sagst, so ist dies nicht zulässig, wenn du aber als Sühne sagst, so sagte er ja, daß er keine Sühne haben wolle. Wie ist es nun? –

יז ת"ש מדאיקבור צדיקי ואי אמרת משום כפרה צדיקי לכפרה צריכי אין דכתיב (קהלת ז, כ) אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

17 Komm und höre: Die Frommen wurden ja ebenfalls bestattet; brauchten denn, wenn man sagen wollte, dies erfolge als Sühne, die Frommen einer Sühne? – Freilich, es heißt: denn es gibt keinen Frommen auf Erden, der nur Gutes täte und nicht sündigte. –

יח ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת כי היכי דתיהוי ליה כפרה הנך נמי ליקברו כי היכי דתיהוי להו כפרה האי דצדיק הוא תיהוי ליה כפרה הנך לא ליהוי להו כפרה

18 Komm und höre: und ganz Jisraél wird ihn beklagen und man wird ihn bestatten; wenn man sagen wollte, dies sei eine Sühne, so sollten auch die anderen bestattet werden, damit sie Sühne erlangen!? – Dieser, der ein Frommer war, sollte Sühne erlangen, die anderen aber sollten keine Sühne erlangen. –

יט ת"ש לא יספדו ולא יקברו דלא תיהוי להו כפרה

19 Komm und höre: Sie werden nicht betrauert und nicht bestattet werden. – Sie werden keine Sühne erlangen.

כ איבעיא להו הספידא יקרא דחיי הוי או יקרא דשכבי הוי למאי נפקא מינה דאמר לא תספדוה לההוא גברא אי נמי לאפוקי מיורשין

20 Sie fragten: Erfolgt die Trauer zur Ehrung der Lebenden oder zur Ehrung des Toten? – In welcher Hinsicht ist dies von Bedeutung? – Wenn jemand sagt, daß man über ihn keine Trauer halte; oder auch, ob man sich nach den Hinterbliebenen richte. –

כא ת"ש (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם

21 Komm und höre: Da kam Abraham, um Sara zu beklagen und sie zu beweinen. Wieso hatte man, wenn du sagen wolltest, es erfolge zur Ehrung der Lebenden, zur Ehrung Abrahams Sara liegen lassen!? – Sara selbst war es lieb, daß Abraham durch sie geehrt werde. –

כב ת"ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא הנך בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי

22 Komm und höre: Und ganz Jisraél wird ihn beklagen und man wird ihn bestatten; waren denn jene, wenn du nun sagen wolltest, zur Ehrung der Lebenden, der Ehrung würdig!? – Den Frommen ist es lieb, daß die Menschen durch sie geehrt werden. –

כג ת"ש לא יספדו ולא יקברו לא ניחא לצדיקיא דמייקרי ברשיעייא

23 Komm und höre: Sie werden nicht beklagt und nicht bestattet werden. – Den Frommen ist es nicht lieb, durch Frevler geehrt zu werden. –

כד תא שמע (ירמיהו לד, ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה הכי קאמר ליה לייקרו ביך ישראל כי היכי דמתייקרי באבהתך

24 Komm und höre: In Frieden wirst du sterben, und wie man über deine Väter, die vorigen Könige, die vor dir waren, gebrannt hat, so wird man auch über dich brennen, und man wird über dich klagen: Ach, Gebieter! Dies könnte ihm doch gleich sein, wenn du sagen wolltest, es erfolge zur Ehrung der Lebenden. – Er sprach zu ihm, wie folgt: Jisraél wird durch dich geehrt sein, wie es durch deine Vorfahren geehrt war. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel