Sanhedrin 94

Kapitel 94

א הרוגי מלכות להרוגי בית דין הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה

1 durch die [heidnische] Regierung Hingerichtete mit den durch das Gericht Hingerichteten!? Die durch die Regierung hingerichtet wurden, erlangen Sühne, da sie ohne Recht getötet worden sind, die durch das Gericht hingerichtet worden sind, erlangen keine Sühne, da sie zu Recht getötet worden sind.

ב תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה ליקברו מיתה וקבורה בעינן

2 Dies ist auch zu beweisen, denn wir haben gelernt, daß man [den Hingerichteten] nicht auf der Grabstätte seiner Väter begrub, und wenn man nun sagen wollte, durch den Tod erlange er Sühne, so sollte man ihn da begraben!? – Erforderlich sind Tod und Bestattung.

ג מותיב רב אדא בר אהבה לא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי סלקא דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאבלו

3 R. Ada b. Ahaba wandte ein: Sie hielten keine Trauer, wohl aber trugen sie ihr Leid, denn das Leid wird nur im Herzen getragen. Wenn du nun sagen wolltest, daß er nach der Bestattung Sühne erlange, so sollten sie doch Trauer halten!? –

ד בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן שמע מינה

4 Das Fleisch muß auch in Verwesung übergegangen sein. Dies ist auch zu beweisen, denn er lehrt, daß, wenn das Fleisch verwest ist, man die Gebeine zusammenlese und sie auf ihrem Platze begrabe. Schließe hieraus.

ה רב אשי אמר אבילות מאימתי קא מתחלת מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הויא מכי חזו צערא דקברא פורתא הלכך הואיל ואידחו ידחו

5 R. Aši erklärte: Die Trauer beginnt mit dem Schließen des Rollsteines und die Sühne erst dann, wenn die Grabesleiden ein wenig begonnen haben, und da sie einmal verdrängt worden ist, bleibt sie verdrängt. –

ו אי הכי למה לי עיכול בשר משום דלא אפשר

6 Wozu ist demnach die Verwesung des Körpers erforderlich!? – Weil es anders nicht möglich ist.

ז קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו יאות עבדין קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב (מלכים ב כג, ו) וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים

7 Vom Grabe Rabhs pflegten sie Erde zu nehmen gegen ersttägiges Fieber, und als man zu Šemuél kam und ihm dies erzählte, sprach er: Sie tun recht, denn es ist ja ewige Erde, und ewige Erde kann nicht verboten werden. Es heißt nämlich: und er warf den Staub von ihr auf die Gräber der Leute; er vergleicht die Gräber der Leute mit den Götzen:

ח מה עבודת כוכבים במחובר לא מיתסרא דכתיב (דברים יב, ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם הכא נמי במחובר לא מיתסר

8 wie Götzen nicht verboten sind, wenn sie am Boden haften, wie es heißt: die ihr vertreibt, die ihre Götter auf den hohen Bergen haben, ihre Götter befinden sich auf den Bergen, nicht aber gelten die Berge als ihre Götter, ebenso wird auch hierbei das am Boden Haftende nicht verboten.

ט מיתיבי החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית הכא במאי עסקינן בקבר בנין

9 Man wandte ein: Wenn jemand ein Grab für seinen Vater ausgehauen und ihn auf einer anderen Stelle begraben hat, so darf da [der Sohn] niemals begraben werden!? – Hier handelt es sich um eine [oberirdisch] erbaute Gruft. –

י תא שמע קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין

10 Komm und höre: Ein unbenutztes Grab ist zur Nutznießung erlaubt; hat man darin eine Frühgeburt hineingeworfen, so ist es zur Nutznießung verboten!? – Hier handelt es sich ebenfalls um eine [oberirdisch] erbaute Gruft. –

יא תא שמע נמצא אתה אומר שלש קברות הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה

11 Komm und höre: Es ergibt sich also, daß du dreierlei Gräber zu unterscheiden hast: das aufgefundene Grab, das bekannte Grab und das das Publikum schädigende Grab. Das aufgefundene Grab darf fortgeschafft werden, und wenn man es fortgeschafft hat, so ist der Platz rein und zur Nutznießung erlaubt;

יב קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה

12 das bekannte Grab darf nicht fortgeschafft werden, und wenn man es fortgeschafft hat, so ist der Platz unrein und zur Nutznießung verboten;

יג קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין

13 das das Publikum schädigende Grab darf fortgeschafft werden, und wenn man es fortgeschafft hat, so ist der Platz rein und zur Nutznießung verboten!? – Hier handelt es sich ebenfalls um eine [oberirdisch] erbaute Gruft. –

יד וקבר הנמצא מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומו שאני מת מצוה דקלא אית ליה

14 Wieso darf man denn ein aufgefundenes Grab fortschaffen, vielleicht liegt da ein Pflichttoter und ein Pflicht toter eignet ja seinen Platz!? – Anders verhält es sich bei einem Pflichttoten, denn ein solcher ist bekannt.

טו איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר

15 Es wurde gelehrt: Hat jemand ein Gewand für einen Toten gewebt, so ist es [für andere Zwecke], wie Abajje sagt, verboten, und wie Raba sagt, erlaubt.

טז אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא

16 Abajje sagt, es sei verboten, denn die Bestimmung ist wesentlich; Raba sagt, es sei erlaubt, denn die Bestimmung ist unwesentlich. –

יז מאי טעמא דאביי גמר (במדבר כ, א) שם (דברים כא, ד) שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא

17 Was ist der Grund Abajjes? – Er folgert dies durch [das Wort] dort, das auch beim genickbrochenen Kalbe gebraucht wird, wie das genickbrochene Kalb durch die Bestimmung [für andere Zwecke] verboten wird, ebenso wird es auch hierbei durch die Bestimmung verboten. –

יח ורבא גמר (דברים יב, ב) שם שם מעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא

18 Und Raba? – Er folgert dies durch [das Wort] dort, das auch bei den Götzen gebraucht wird; wie diese durch die Bestimmung nicht verboten werden, ebenso wird es auch hierbei durch die Bestimmung nicht verboten. –

יט ורבא מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה אמר לך

19 Weshalb folgert dies Raba nicht vom genickbrochenen Kalbe? – Er kann dir erwidern:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel