Shevuot 75

Kapitel 75

א אלא מהא ליכא למשמע מינה:

1 Vielmehr ist hieraus nichts zu entnehmen.

ב שבועת הפקדון כיצד תן לי פקדון שיש לי בידך כו': תנו רבנן כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת

2 WELCHER HEISST EIN DEPOSITENEID? [WENN JEMAND ZU EINEM SAGTE:] GIB MIR DAS DEPOSITUM, DAS ICH BEI DIR HABE &C. Die Rabbanan lehrten: Wenn allgemein, so ist er nur einmal schuldig, wenn besonders, so ist er wegen eines jeden besonders schuldig – so R. Meír. R. Jehuda sagte: [Sagte er:] ich schwöre, daß nicht du und nicht du und nicht du [bei mir etwas hast], so ist er wegen eines jeden besonders schuldig.

ג רבי אליעזר אומר לא לך ולא לך ולא לך שבועה חייב על כל אחת ואחת ר"ש אומר עד שיאמר שבועה לכל אחת ואחת

3 R. Elie͑zer sagte: [Sagte er:] nicht du und nicht du und nicht du, ein Schwur [darauf], so ist er wegen eines jeden besonders schuldig. R. Šimo͑ sagte: Nur wenn er bei jedem besonders einen Schwur gesprochen hat.

ד אמר רב יהודה אמר שמואל כללו של רבי מאיר פרטו של רבי יהודה כללו של רבי יהודה פרטו של רבי מאיר

4 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Was für R. Meír als allgemeingilt, heißt für R. Jehuda besonders, und was für R. Jehuda als allgemeingilt, heißt für R. Meír besonders.

ה ור' יוחנן אמר הכל מודים בולא לך שהוא פרט לא נחלקו אלא בלא לך שרבי מאיר אומר פרט ורבי יהודה אומר כלל ואיזהו כללו של ר' מאיר שבועה שאין לכם בידי

5 R. Joḥanan aber sagte: Alle stimmen überein, daß ‘und nicht du’ besonders heiße, sie streiten nur über ‘nicht du’; R. Meír sagt, dies heiße besonders, und R. Jehuda sagt, dies heiße allgemein; nach R. Meír heißt es nur dann allgemein, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß ihr bei mir nichts habt. –

ו במאי קמיפלגי שמואל דייק מברייתא ור' יוחנן דייק ממתניתין שמואל דייק מברייתא מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא הוי מכלל דשמעיה לר' מאיר דאמר כללא הוי ואמר ליה ר' יהודה פרטא הוי

6 Worin besteht ihr Streit? – Šemuél eruiert es aus der Barajtha und R. Joḥanan eruiert es aus unserer Mišna. Šemuél eruiert es aus der Barajtha; da R. Jehuda sagt, ‘und nicht du’ heiße besonders, so hat er wohl von R. Meír gehört, daß dies allgemein heiße, und hierauf erwiderte ihm R. Jehuda, dies heiße besonders.

ז ור' יוחנן אמר תרוייהו לר' מאיר פרטא הוי ואמר ליה רבי יהודה בולא לך מודינא לך בלא לך פליגנא עלך ושמואל עד דאודי ליה אודויי לפלוג עליה איפלוגי

7 R. Joḥanan aber sagt, nach R. Meír heiße beides besonders, und hierauf erwiderte ihm R. Jehuda, daß er ihm hinsichtlich ‘und nicht du beipflichte, aber hinsichtlich ‘nicht du’ gegen ihn streite. Šemuél aber wendet dagegenein: er sollte doch nicht den Fall lehren, wobei er ihm zugibt, sondern den Fall, wobei er gegen ihn streitet.

ח ורבי יוחנן דייק ממתניתין מדקאמר ר' מאיר שבועה שאין לכם בידי כללא הוי מכלל דולא לך פרטא הוי דאי סלקא דעתך ולא לך כללא הוה אדמשמע לן שבועה שאין לכם בידי נשמעינן שבועה לא לך ולא לך ולא לך כל שכן שבועה שאין לכם בידי

8 R. Joḥanan eruiert dies aus unserer Mišna; da R. Meír sagt, ‘ein Schwur, daß ihr nichts bei mir habt’ sei allgemein, so ist zu entnehmen, daß ‘und nicht du’ besonders heiße. Wenn man nämlich sagen wollte, ‘und nicht du’ heiße allgemein, so sollte er dock nicht den Fall lehren, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß ihr nichts bei mir habt, sondern den Fall, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß nicht du und nicht du und nicht du [bei mir etwas hast], und um so mehr, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß ihr nichts bei mir habt,

ט ושמואל אמר כל האומר ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי

9 Šemuél aber sagt, wenn er ‘und nicht du’ gesagt hat, sei es ebenso, als würde er gesagt haben: ein Schwur, daß ihr nichts bei mir habt –

י תנן לא לך ולא לך ולא לך תני לא לך

10 Wir haben gelernt: nicht du und nicht du und nicht du!? – Lies: nicht du. –

יא ת"ש תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה תני תשומת יד גזל אבידה

11 Komm und höre: (Gib mir) das Depositum und das Hinterlegte und das Geraubte und das Verlorene!? – Lies: das Hinterlegte, das Geraubte, das Verlorene. –

יב ת"ש תן לי חטין ושעורין וכוסמין תני שעורין כוסמין

12 Komm und höre: (Gib mir) den Weizen und die Gerste und den Dinkel!? Lies: die Gerste, den Dinkel. –

יג והאי תנא כל הכי שביש תני ואזיל אלא הא מני רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי

13 Kann denn dieser Autor fortfahren und alles korrigieren!? – Vielmehr, hier ist die Ansicht Rabbis vertreten, welcher sagt, einerlei [ob man gesagt hat:] ‘Olivengroßes, Olivengroßes’ oder ‘Olivengroßes und Olivengroßes’ gelte esals besonders. –

יד תא שמע מדידיה ר' מאיר אומר אפילו חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת תני חטה שעורה כוסמת

14 Komm und höre [einen Einwand] aus seinen eignen Worten: R. Meír sagt, selbst [wenn er gesagt hat:] Weizen und Gerste und Dinkel, sei er wegen eines jeden besonders schuldig!? – Lies: Weizen, Gerste, Dinkel. –

טו מאי אפילו אמר רב אחא בריה דרב איקא אפילו חטה בכלל חטין ושעורה בכלל שעורין וכוסמת בכלל כוסמין:

15 Was heißt ‘selbst’!? R. Aḥa, Sohn des R. Iqa, erwiderte: Selbst ein Weizenkorn gelte als Weizen, ein Gerstenkorn als Gerste, und ein Dinkelkorn als Dinkel.

טז תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך כו': תן לי חטין ושעורין א"ר יוחנן פרוטה מכולם מצטרפת

16 GIB MIR DAS DEPOSITUM UND DAS HINTERLEGTE UND DAS GERAUBTE UND DAS VERLORENE, DIE ICH BEI DIR HABE &C. GIB MIR DEN WEIZEN UND DIE GERSTE &C. R. Joḥanan sagte: Selbst wenn sie alle zusammen nur eine Peruṭa wert sind, werden sie vereinigt.

יז פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב וחד אמר אכללי נמי מיחייב

17 Hierüber streiten R. Aḥa und Rabina; einer sagt, er sei schuldig nur wegen des Speziellen, nicht aber wegen des Generellen, und einer sagt, er sei auch wegen des Generellen schuldig. –

יח והתני ר' חייא הרי כאן חמש עשרה חטאות ואם איתא עשרים הויין האי תנא דפרטי קא חשיב דכללי לא קא חשיב

18 R. Ḥija lehrte ja aber, es seien zusammenfünfzehn Sündopfer; wenn dem nun sowäre, müßten es ja zwanzig sein!? – Dieser Autor zählt nur die des Speziellen, nicht aber die des Generellen. –

יט והא תני רבי חייא הרי כאן עשרים חטאות ההיא אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה

19 R. Ḥija lehrte ja aber, es seien zusammen zwanzig Sündopfer!? – Dies bezieht sich auf [die Forderung von] Depositum, Hinterlegtem, Geraubtem und Verlorenem.

כ בעא מיניה רבא מרב נחמן היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך אמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך מהו אחדא מיחייב

20 Raba fragte R. Naḥman: Wie ist es, wenn ihn fünf Personen gemahnt und zu ihm gesprochen haben: gib uns das Depositum, das Hinterlegte, das Geraubte und das Verlorene, die wir bei dir haben, und er einem erwidert hat: ein Schwur, daß du bei mir kein Depositum, kein Hinterlegtes, kein Geraubtes und kein Verlorenes hast, und nicht du, und nicht du, und nicht du, und nicht du; ist er nur wegen des einenschuldig,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel