Sotah 23

Kapitel 23

א דיקא נמי דכתיב (יהושע יד, ו) הקניזי ש"מ

1 Dies ist auch zu beweisen, denn es heißt:der Qenizite. Schließe hieraus.

ב עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה מתחילתה הוליד והלא מינסב הוה נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה

2 A͑zuba, das ist Mirjam, und sie wird deshalb A͑zuba genannt, weil sie anfangs von allen verlassen [a͑zbuha]war. Zeugte; er hatte sie ja geheiratet!? R. Joḥanan erwiderte: Wer eine Frau im Namen Gottesnimmt, dem rechnet es die Schrift an, als hätte er sie gezeugt.

ג יריעות שהיו פניה דומין ליריעות

3 Jerio͑th, ihr Gesicht glich den Vorhängen [Jerio͑th].

ד ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שישר את עצמו שובב ששיבב את יצרו וארדון שרדה את יצרו ואיכא דאמרי על שהיו פניה דומין לורד

4 Das sind deren Söhne; man lese nicht baneha [Söhne], sondern boneha [Erbauer]. Ješer, er richtete sich gerade [jišer]. Šobebh, er brach [šibeb] seinen Trieb. Ardon, er überwand [rada] seinen Trieb. Manche erklären: Ihr Gesicht glich einer Rose [vered].

ה (דברי הימים א ד, ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתעניות אבי שנעשה לה כאב תקוע שתקע את לבו לאביו שבשמים

5 Ašḥur, der Vater Teqoa͑s, hatte zwei Frauen, Ḥelá und Naa͑ra. Ašḥur, das ist Kaleb, und er wird deshalb Ašḥur genannt, weil sein Gesicht durch Fastenschwarz [hušḥaru] geworden war. Der Vater, er war ihr ein Vater geworden. Teqoa͑, sein Herz preßte sich [taqa͑] an seinen Vater im Himmel.

ו היו שתי נשים נעשה מרים כשתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי אלא בתחילה חלאה ולבסוף נערה

6 Hatte zwei Frauen, Mirjam war wie zwei Frauengeworden. Ḥelá und Naa͑ra, sie war nicht Ḥelá und Naa͑ra, sondern zuerst Ḥelá [kränkelnd] und nachher Naa͑ra [jugendlich].

ז (דברי הימים א ד, ז) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומין כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו

7 Und die Söhne Ḥelás waren Çereth, Çohar und Ethnan. Çereth, sie war die Rivalin [çara] ihrer Genossinnengeworden. Çohar, ihr Gesicht glich dem Mittage [çaharajim]. Ethnan, wer sie sah, brachte seiner Frau ein Geschenk [ethnan].

ח (שמות א, כב) ויצו פרעה לכל עמו א"ר יוסי בר' חנינא אף על עמו גזר ואמר ר"י בר' חנינא שלש גזירות גזר בתחילה אם בן הוא והמתן אותו ולבסוף כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו גזר

8 Der Pareo͑ befahl seinem ganzen Volke. R. Jose b. Ḥanina sagte: Auch über sein Volk verhängte er dies. Ferner sagte R. Jose b. R. Ḥanina: Drei Befehle erließ er. Zuerst: wenn es ein Knabe ist, so sollt ihr ihn töten; hierauf: jeden neugeborenen Sohn sollt ihr in den Fluß werfen; und zuletzt verhängte er dies auch über sein Volk.

ט (שמות ב, א) וילך איש מבית לוי להיכן הלך אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו

9 Da ging ein Mann aus dem Stamme Levi. Wohin ging er? R. Jehuda b. Zebina erwiderte: Er ging nach dem Rate seiner Tochter.

י תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן

10 Es wird gelehrt: A͑mram war der Bedeutendste seines Zeitalters, und als der ruchlose Pareo͑ befohlen hatte, jeden Knaben, der geboren wird, in den Fluß zu werfen, sprach er: Wir mühen uns nun vergeblich ab. Da stand er auf und schied sich von seiner Frau. Hierauf standen alle auf und schieden sich von ihren Frauen.

יא אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב

11 Da sprach seine Tochter zu ihm: Vater, dein Befehl ist schlimmer als der des Pareo͑. Der Pareo͑ erließ ihn nur über Knaben, du aber über Knaben und Mädchen. Der Pareo͑ erließ es nur für diese Welt, du aber für diese und für die zukünftige Welt.

יב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן

12 Der Pareo͑ ist gottlos, und es ist zweifelhaft, ob sein Befehl befolgt wird oder nicht, du aber bist ein Frommer, und dein Befehl wird sicher befolgt, denn es heißt:wenn du aussprichst, so wird es vollbracht. Da stand er auf und nahm seine Frau wieder. Hierauf standen alle auf und nahmen ihre Frauen wieder.

יג ויקח ויחזור מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה

13 Er nahm. Es sollte ja heißen: er nahm wieder!? R. Jehuda b. Zebina erwiderte: Er behandelte sie wie bei der [erstmaligen] Heirat; er setzte sie in eine Sänfte, während Ahron und Mirjam vor ihr tanzten, und die Dienstengel sprachen:die Mutter der Kinder freut sich.

יד את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת דא"ר חמא בר' חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר (במדבר כו, נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים

14 Die Tochter Levis. Wieso nennt er sie, wo sie bereits hundertdreißig Jahre alt war, noch ‘Tochter’!? R. Ḥama b. Ḥanina sagte nämlich, es war Jokhebed, die unterwegskonzipiert und zwischen den Mauern geboren wurde, denn es heißt:die Levi in Miçrajim geboren ward;

טו לידתה במצרים ואין הורתה במצרים א"ר יהודה שנולדו בה סימני נערות

15 nur ihre Geburt war in Miçrajim erfolgt, nicht aber ihre Konzeption. R. Jehuda erwiderte: Es stellten sich bei ihr Merkmale der Jugend ein.

טז (שמות ב, ב) ותהר האשה ותלד בן והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא א"ר יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה

16 Die Frau ward schwanger und gebar einen Sohn. Sie war ja bereits drei Monate vorherschwanger!? R. Jehuda b. Zebina erwiderte: Er vergleicht ihre Geburt mit ihrer Schwängerung; wie die Schwängerung schmerzlos war, ebenso die Geburt schmerzlos. Hieraus, daß die frommen Frauen in der Besiegelung der Ḥavanicht einbegriffen waren.

יז (שמות ב, ב) ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו ר' יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א, ד) וירא אלהים את האור כי טוב

17 Und sie sah, daß er gut war. Es wird gelehrt: R. Meír erklärte: Sein Name war Ṭob [gut]. R. Jehuda erklärte: Sein Name war Ṭobija [Gottesgüte]. R. Neḥemja erklärte: Er war für die Prophetie würdig. Manche erklären: Er wurde beschnittengeboren. Die Weisen erklären: Als Moše geboren wurde, füllte sich das ganze Haus mit Licht, denn hierbei heißt es: und sie sah, daß er gut war, und dortheißt es: und Gott sah das Licht, daß es gut war.

יח (שמות ב, ב) ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא

18 Sie verbarg ihn drei Monate. Die Miçrijim zählten seit der Zeit, wo er sie wiedernahm, während sie bereits drei Monate mit ihm schwanger war.

יט (שמות ב, ג) ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותיזיל אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם כי היכי דלישמעינהו ומעוי (בהדיהו) דכתיב (שיר השירים ב, טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו'

19 Sie konnte ihn aber nicht länger verbergen. Weshalb denn, sie hätte ihn noch weiter verbergen sollen!? — Wenn die Miçrijim erfahren hatten, daß irgendwo ein Kind geboren wurde, brachten sie da Kinder hin, damit jenes sie höre und mit ihnen schreie. [Hierauf deutet] der Schriftvers: fangt uns Füchse, kleine Füchse &c.

כ (שמות ב, ג) ותקח לו תבת גמא מאי שנא גומא א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל

20 Da nahm sie eine Kiste aus Rohr. Weshalb aus Rohr? R. Elea͑zar erwiderte: Hieraus, daß den Frommen ihr Geld lieber ist als ihr Körper. — Weshalb dies? — Weil sie ihre Hände nicht nach Raub ausstrecken.

כא רבי שמואל בר נחמני אמר דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה

21 R. Šemuél b. Naḥmani erwiderte: Etwas Weiches, das sowohl Weichem als auch Hartem widerstehen kann.

כב ותחמרה בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע

22 Und sie verstrich sie mit Lehm und mit Pech. Es wird gelehrt: Innen Lehm und außen Pech, damit dieser Fromme nicht Übles rieche.

כג ותשם בה את הילד ותשם בסוף רבי אלעזר אומר ים סוף רבי שמואל בר נחמני אמר

23 Sie tat darin das Kind und setzte sie ins Schilf. R. Elea͑zar erklärte: Ins Schilfmeer. R. Šemuél b. Naḥmani erklärte:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel