Sotah 4

Kapitel 4

א ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד

1 schon aus den Worten: ein Zeuge soll nicht gegen jemand auftreten, weiß ich ja, daß von einem gesprochen wird, wenn es aber auch einzelner heißt, so ist dies eine Hauptnorm, daß überall, wo es ‘Zeuge’ heißt, zwei zu verstehen seien, es sei denn, daß die Schrift ausdrücklich einzelner sagt.

ב ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד (במדבר ה, יג) והיא לא נתפשה אסורה

2 Die Schrift sagt nun, daß, wenn zwei [Zeugen] nicht vorhanden sind, sondern nur einer, und sie nicht ertappt worden ist, sie [ihrem Manne] verboten sei. —

ג אלא טעמא דכתיב לא יקום עד אחד באיש הא לאו הכי הוה אמינא עד דסוטה חד הוא ואי אפילו חד ליכא אלא במאי מיתסרא

3 Demnach erfolgt dies nur aus dem Grunde, weil der Allbarmherzige geschrieben hat: ein einzelner Zeuge soll nicht gegen jemand auftreten, sonst aber würde man gesagt haben, unter ‘Zeuge’ bei der Ehebruchsverdächtigten sei einer zu verstehen; wodurch sollte sie denn, wenn auch einer nicht vorhanden ist, verboten werden!? —

ד איצטריך סד"א עד אין בה אין נאמן בה

4 Dies ist nötig; unter: ein Zeuge gegen sie nicht da ist, könnte man verstehen, er sei nicht glaubhaft. —

ה אין נאמן בה ואלא מאי בעי

5 Dies würde also heißen, ein Zeuge sei nicht glaubhaft,

ו עד דאיכא תרי לישתוק קרא מיניה דאתיא דבר דבר מממון ואנא ידענא מידי דהוה אכל עדיות שבתורה

6 vielmehr seien zwei erforderlich; demnach sollte die Schrift davon geschwiegen haben, und ich würde durch [das Wort] Sache vom Zivilrechte gefolgert haben, daß dieses allen anderen Zeugnissen in der Tora gleiche!? —

ז איצטריך סד"א סוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ליתהימן בה עד אחד

7 Dies ist nötig; man könnte glauben, bei einer Ehebruchsverdächtigten verhalte es sich anders, weil die Wahrscheinlichkeit dafür spricht, da er sie verwarnt und sie sich verborgen hat, somit sei auch ein einzelner Zeuge glaubhaft. —

ח ומי מצית אמרת דאין נאמן בה ושריא והא מדכתיב והיא לא נתפשה מכלל דאסורה

8 Wieso kannst du sagen, [man würde verstehen:] er sei nicht glaubhaft und sie sei erlaubt, es heißt ja: und sie nicht ertappt worden ist, demnach ist sie ja verboten!? —

ט איצטריך סד"א אין נאמן בה עד דאיכא תרי ובתרי נמי היא דלא נתפשה קמ"ל

9 Dies ist nötig; man könnte glauben, nur zwei seien glaubhaft, und sie durch zwei nicht ertappt worden ist, so lehrt er uns.

י רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים וכו' מ"ט דרבי יהושע אמר קרא (במדבר ה, יג) בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה

10 R. JEHOŠA͑ SAGT, ER VERWARNE SIE VOR ZWEI &C. Was ist der Grund R. Jehošua͑s? — Die Schrift sagt: gegen sie, gegen sie, nicht aber bei der Verwarnung, gegen sie, nicht aber beim Sichverbergen.

יא ורבי אליעזר אומר בה ולא בקינוי

11 R. Eliézer aber erklärt: gegen sie, nicht aber bei der Verwarnung. —

יב ואימא בה ולא בסתירה סתירה איתקש לטומאה דכתיב (במדבר ה, יג) ונסתרה והיא נטמאה

12 Vielleicht aber: gegen sie, nicht aber beim Sichverbergen!? — Das Sichverbergen wird mit der Verunreinigung verglichen, denn es heißt: und sie sich verborgen und verunreinigt hat. —

יג קינוי נמי איתקש לטומאה דכתיב (במדבר ה, יד) וקנא את אשתו והיא נטמאה הא מיעט רחמנא בה

13 Auch die Verwarnung wird ja mit der Verunreinigung verglichen, denn es heißt: und er gegen seine Frau eifert, und sie sich verunreinigt hat!? — Diese hat der Allbarmherzige durch [das Wort] gegen sie ausgeschlossen. — Was veranlaßt dich dazu!? —

יד ומה ראית מסתברא סתירה עדיפא שכן אוסרתה כטומאה

14 Es ist einleuchtend, daß das Sichverbergen strenger ist, denn dies macht sie gleich der Verunreinigung verboten. —

טו אדרבה קינוי עדיף שכן עיקר גרם לה

15 Im Gegenteil, die Verwarnung ist ja strenger, denn diese ist die hauptsächliche Veranlassung!? —

טז אי לאו סתירה קינוי מי איכא ואי לאו קינוי סתירה מאי אהני

16 Wenn nicht das Sichverbergen, gäbe es keine Verwarnung. — Welche Wirkung hat denn das Sichverbergen ohne Verwarnung!? —

יז אפ"ה סתירה עדיפא דאתחלתא דטומאה היא

17 Dennoch ist das Sichverbergen strenger, denn dies ist der Beginn der Verunreinigung.

יח מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום ר' אליעזר המקנא לאשתו מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה לה על פי שנים השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה אין לדבר סוף

18 Unsere Mišna vertritt nicht die Ansicht des Autors der folgenden Lehre: R. Jose b. R. Jehuda sagte im Namen R. Elie͑zers: Wenn jemand seine Frau verwarnt, so verwarne er sie vor einem Zeugen oder ganz allein und lasse sie auf Grund zweier Zeugen trinken. Die Weisen erwiderten: Nach der Ansicht des R. Jose b. R. Jehuda hat die Sache keinen Zweck. —

יט מ"ט דר' יוסי ברבי יהודה אמר קרא בה ולא בסתירה

19 Was ist der Grund des R. Jose b. R. Jehuda? — Die Schrift sagt: gegen sie, nicht aber beim Sichverbergen. —

כ ואימא בה ולא בקינוי קינוי איתקש לטומאה דכתיב וקנא את אשתו והיא נטמאה

20 Vielleicht aber: gegen sie, nicht aber bei der Verwarnung!? — Die Verwarnung wird mit der Verunreinigung verglichen, denn es heißt: und er gegen seine Frau eifert und sie sich verunreinigt hat. —

כא סתירה נמי איתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה ההוא לכמה שיעור סתירה כדי טומאה הוא דאתא

21 Auch das Sichverbergen wird ja mit der Verunreinigung verglichen, denn es heißt: und sie sich verborgen und verunreinigt hat!? — Dies deutet darauf, daß das Sichverbergen die Dauer der Verunreinigung betragen müsse. —

כב השיבו חכמים לדברי ר' יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף מאי ניהו דזמנין דלא קני ואמר קנאי

22 «Die Weisen erwiderten: Nach der Ansicht des R. Jose b. R. Jehuda hat die Sache keinen Zweck.» Wieso dies? — Es kann vorkommen, daß er sie tatsächlich nicht verwarnt hat, jedoch behauptet, er habe sie verwarnt. —

כג הא למשנתינו יש לדבר סוף זמנין דלא איסתתר ואמר איסתתר

23 Demnach hat dies nach unserer Mišna wohl einen Zweck; es kann ja vorkommen, daß sie sich nicht verborgen hat, er aber behauptet, sie habe sich wohl verborgen!?

כד אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן אף לדברי רבי יוסי בר' יהודה אין לדבר סוף

24 R. Jiçḥaq b. Joseph erwiderte im Namen R. Joḥanans: Auch nach der Ansicht des R. Jose b. R. Jehuda hat die Sache keinen Zweck. —

כה אף לדברי רבי יוסי בר' יהודה ולא מיבעיא למשנתינו אדרבה למשנתינו איכא עיקר התם ליכא עיקר

25 ‘Auch nach der Ansicht des R. Jose b. R. Jehuda’, und um so weniger nach unserer Mišna; im Gegenteil, nach unserer Mišna ist ja die Grundlage vorhanden, während nach jener Lehre die Grundlage nicht vorhanden ist!? —

כו אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן לדברי ר' יוסי בר' יהודה אף למשנתינו אין לדבר סוף

26 Vielmehr, ist dies gelehrt worden, so wird es wie folgt lauten. R. Jiçḥaq b. Joseph erwiderte im Namen R. Joḥanans: Nach R. Jose b. R. Jehuda und auch nach unserer Mišna hat die Sache keinen Zweck.

כז א"ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קי"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קינוי על פי עצמו ומיסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם

27 R. Ḥanina aus Sura sagte: In der Jetztzeit sage man nicht zu seiner Frau, daß sie sich mit jemandem nicht verberge, denn vielleicht ist nach R. Jose b. R. Jehuda zu entscheiden, welcher sagt, die Verwarnung könne durch ihn allein erfolgen, und wenn sie sich mit jenem verbirgt, ist sie ihm, da es in der Jetztzeit kein Untersuchungswasser zur Prüfung gibt, für ewig verboten.

כח אמר ריש לקיש מה לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים אלמא קסבר קינוי על פי עצמו וכולי עלמא לא ידעי דקני לה ואמרי מאי דקמא דקא בדלה ואתו למיעבד קנאה בהדה

28 Reš Laqiš sagte: Was heißt Qinnuj? Ein Vorgang, der Haß [Qináh] stiftet zwischen ihr und anderen. Er ist der Ansicht, die Verwarnung könne durch ihn allein erfolgen, und da die Leute nicht wissen, daß er sie verwarnt hat, so sagen sie: Was hat diese, daß sie sich absondert!? Deshalb hegen sie Haß gegen sie.

כט ורב יימר בר ר' שלמיא משמיה דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה אלמא קסבר קינוי על פי שנים עדים כולי עלמא ידעי דקני לה ואיהו הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה

29 R. Jemar b. Šelemja erklärte im Namen Abajjes: Ein Vorgang, der zwischen ihm und ihr Haß stiftet. Er ist der Ansicht, die Verwarnung müsse vor zwei Zeugen erfolgen; jeder weiß somit, daß er sie verwarnt habe, und er selbst ist es, der den Haß gegen sie hervorruft.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel