Temurah 30

Kapitel 30

א והתניא כיוצא בו א"ר יוסי (עזרא ח, לה) והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות פרים (בני בקר) שנים עשר אילים תשעים ותשעה כבשים שבעים ושבעה שעירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה'

1 wir haben ja gelernt: Desgleichen sagte R. Jose:Die angekommen waren aus der Gefangenschaft, die Söhne der Exulanten, brachten Brandopfer &c., Farren &c., neunundneunzig Widder, siebenundsiebzig Lämmer, zwölf Sündopferböcke, alles Brandopfer für den Herrn. –

ב וחטאת מי קרבה עולה אמר רבא כי עולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת שהיה רבי יוסי אומר על עבודה זרה הביאום ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו

2 Wird denn ein Sündopfer als Brandopfer dargebracht!? Raba erwiderte: Wie Brandopfer; wie das Brandopfer nicht gegessen werden darf, ebenso Sündopfer, die nicht gegessen werden durften. R. Jose sagte nämlich: Sie brachten sie wegen Götzendienstes. Hierzu sagte R. Jehuda im Namen Šemuéls: Wegen des Götzendienstes, den sie in den Tagen Çidqijahus getrieben hatten.

ג קא סלקא דעתין למאן דאית ליה חטאת צבור שנתכפרו בעליה מתה אית ליה נמי חטאת צבור שמתו בעליה מתה והא הכא דאיכא דמתו בעליה וקא קרבה

3 Erglaubte, wer der Ansicht ist, ein Gemeindesündopfer, dessen Eigentümer Sühne erlangt haben, sei verenden zu lassen, sei auch der Ansicht, ein Gemeindesündopfer, dessen Eigentümer gestorben sind, sei verenden zu lassen. Da waren ja die Eigentümergestorben, und es wurde dargebracht!?

ד אמר רב פפא אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הצבור מתים

4 R. Papa erwiderte: Auch nach demjenigen, welcher sagt, ein Gemeindesündopfer, dessen Eigentümer Sühne erlangt haben, sei verenden zu lassen, ist ein Gemeindesündopfer, dessen Eigentümer gestorben sind, nicht verenden zu lassen, weil eine Gemeinde nicht stirbt. –

ה מנא ליה לרב פפא הא אי נימא משום דכתיב (תהלים מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך אי הכי אפי' יחיד נמי

5 Woher entnimmt dies R. Papa: wollte man sagen, weil es heißt:statt deiner Väter werden deine Söhnesein, so sollte dies auch von einem Privaten gelten!? –

ו אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים משעירי רגלים וראשי חדשים דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מתים

6 Vielmehr, dies, daß eine Gemeinde nicht stirbt, ist von den Ziegenböcken der Feste und der Neumonde zu entnehmen. Der Allbarmherzige sagt, daß man sie von der Hebe der Tempelkammerbringe; die Eigentümer dieses Geldes können ja gestorben sein? Vielmehr sagen wir, eine Gemeinde sterbe nicht.

ז ואיבעית אימא כי אקרובינהו להני חטאות אחיי אקרבינהו דכתיב (עזרא ג, יב) ורבים מהכהנים הלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בוכים בקול גדול ורבים בתרועה

7 Wenn du aber willst, sage ich: als man diese Sündopfer darbrachte, brachte man sie für die Lebenden dar, denn es heißt:viele aber von den Priestern und den Leviten und den Stammeshäuptern, den Greisen, die das erste Haus gesehen hatten, da dieses Haus vor ihren Augen gegründet ward, weinten mit lauter Stimme, während viele mit Jauchzen &c. –

ח ודילמא הנך מיעוטא לא מצית אמרת דכתיב (עזרא ג, יג) (ולא הכירו העם בתרועה ושמחה) לקול בכי העם

8 Vielleicht waren diese in der Minderheit!? – Dies kannst du nicht sagen, denn es heißt:und das Volk erkannte nicht die Stimme des Weinens des Volkes, –

ט והיכי מקרבי להו והרי מזידין הוו אמר רבי יוחנן הוראת שעה היתה

9 Wieso brachten sie sie dar, eswar ja vorsätzlich erfolgt!? R. Joḥanan erwiderte: Es war nur eine Entscheidung pro präsenti.

י הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי בשלמא פרים ושעירי' כנגד שנים עשר שבטים אלא כבשים כנגד מי אלא הוראת שעה היתה

10 Dies ist auch einleuchtend, denn wenn du nicht so erklären wolltest, so können allerdings die Farren und die [zwölf] Böcke den zwölf Stämmen entsprochen haben, wem entsprechend aber waren die [zwölf] Lämmer!? Vielmehr war es nur eine Entscheidung pro präsenti.

יא תנן התם משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות איש שהכל בו

11 Dort haben wir gelernt: Mit dem Tode des Joseph b. Joe͑zer aus Çereda und des Joseph b. Joḥanan aus Jerušalem hörten die Trauben auf. Männer bei denen allesist.

יב ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו

12 Hierzu sagte R. Jehuda im Namen Šemuéls: Alle Trauben, die in Jisraél seit den Tagen Mošes bis zum Tode des Joseph b. Joe͑zer auftraten, studierten die Tora wie unser Meister Moše; von da ab studierten sie die Tora nicht mehr wie unser Meister Moše. –

יג והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה דאישתכח להו אישתכח ודגמירן להו הוו גמירי כמשה רבינו

13 R. Jehuda sagte ja aber im Namen Šemuéls, in den Trauertagen über Moše seien dreitausend Halakhoth vergessen worden!? – Die vergessen wurden, gerieten in Vergessenheit, die aber studiert wurden, studierten sie wie unser Meister Moše. –

יד והא תניא משמת משה אם רבו מטמאין טמאו אם רבו טהורין טיהרו

14 Es wird ja aber gelehrt, daß sie, seitdem Moše gestorben ist, wenn mehrfür unrein waren, als unrein, und wenn mehr für rein waren, als rein entschieden!? –

טו ליבא דאימעיט מיגמר הוו גמירי להו כמשה רבינו

15 Das Auffassungsvermögen war gemindert worden, studiert aber haben sie wie unser Meister Moše.

טז במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי מכאן ואילך היה בהן שום דופי

16 In einer Barajtha wurde gelehrt: An allen Trauben, die seit den Tagen Mošes bis zum Tode des Joseph b. Joe͑zer aus Çereda in Jisraél auftraten, war keinerlei Makel, von da ab war an ihnen etwas Makel. –

יז והתניא מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית והביאו עז וקשרו לו בכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב

17 Es wird ja aber gelehrt: Einst war ein Frommer, der an Herzschmerzen litt, und als man die Ärzte befragte, sagten sie, es gebe für ihn kein anderes Mittel, als daß er jeden Morgen warme Milch sauge. Da holte man ihm eine Ziege, die man ihm an den Fuß seines Bettes band, und er sog Milch von dieser.

יח למחר נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו העז אמרו ליסטים מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו ישבו ובדקו ולא מצאו בו עון אלא של אותה העז בלבד

18 Als eines Morgens seine Kollegen ihn besuchen kamen und die Ziege sahen, sprachen sie: Ein bewaffneter Räuberist in diesem Hause, und wir kommen ihn besuchen! Hierauf ließen sie sich nieder und stellten eine Untersuchungan, und sie fanden an ihm nur die eine Sünde inbetreff dieser Ziege.

יט ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא של אותה העז בלבד שעברתי על דברי חבירי שהרי אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל

19 Auch er selber sprach bei seinem Hinscheiden: Ich weiß, daß an mir keine andere Sünde haftet, als die Sünde inbetreff dieser Ziege, indem ich die Worte meiner Kollegen übertreten habe. Die Weisen sagten nämlich, man dürfe im Jisraéllande kein Kleinvieh halten.

כ וקי"ל כל היכא דאמר מעשה בחסיד אחד או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אילעאי ורבנן בתר יוסף בן יועזר איש צרידה דרי דרי הוו

20 Es ist uns überliefert, daß überall, wo es ‘einst war ein Frommer’ heißt, es entweder R. Jehuda b. Baba oder R. Jehuda b. Ilea͑j ist, und diese Gelehrten waren ja viele Generationen nach Joseph b. Joe͑zer aus Çereda!?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel