Yevamot 16

Kapitel 16

א למישרי צרה שלא במקום מצוה מאי טעמא אמר קרא עליה במקום עליה הוא דאסירא שלא במקום עליה שריא

1 um die Nebenbuhlerin außerhalb des Gebotes zu erlauben. — Aus welchem Grunde? — Die Schrift sagt ihr, wo er zu ihr kommen muß, ist [die Nebenbuhlerin] verboten, wo er nicht zu ihr kommen muß, ist sie erlaubt.

ב א"ל רמי בר חמא לרבא אימא ערוה גופיה שלא במקום מצוה תישתרי ולאו קל וחומר הוא במקום מצוה אסירא שלא במקום מצוה שריא

2 Rami b. Ḥama sprach zu Raba: Vielleicht ist die Inzestuöse selbst außerhalb des Gebotes erlaubt!? — Dies ist ja widersinnig: im Falle des Gebotes ist sie verboten, und außerhalb des Gebotes sollte sie erlaubt sein!?

ג אמר ליה צרה תוכיח דבמקום מצוה אסירא ושלא במקום מצוה שריא אמר ליה עליך אמר קרא בחייה כל שבחייה

3 Jener entgegnete: Die Nebenbuhlerin beweist dies: im Falle des Gebotes ist sie verboten, außerhalb des Gebotes ist sie erlaubt!? Dieser erwiderte: Deinetwegen sagt die Schrift: bei ihren Lebzeiten, solange sie lebt.

ד האי בחייה מיבעי ליה למעוטי לאחר מיתה ההיא (ויקרא יח, יח) מואשה אל אחותה נפקא

4 Aber [die Worte] bei ihren Lebzeiten sind ja nötig, um [die Zeit] nach dem Tode auszuschließen!? — Dies geht hervor aus [den Worten] zu einem Weibe ihre Schwester.

ה אי מואשה אל אחותה ה"א נתגרשה שריא ת"ל בחייה כל שבחייה דאע"ג דנתגרשה לא

5 Hieße es nur zu einem Weibe ihre Schwester, so könnte man glauben, ist jene geschieden, sei diese erlaubt, so heißt es: bei ihren Lebzeiten, solange sie lebt, nicht einmal, wenn sie geschieden ist.

ו אלא אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא תרי קראי כתיבי כתיב אשה אל אחותה לא תקח לצרור וכתי' לגלות ערותה דחדא משמע הא כיצד במקום מצוה שתיהן אסורות שלא במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת

6 Vielmehr, erklärte R. Hona b. Taḥlipha im Namen Rabas, es sind zwei Schriftverse vorhanden; es heißt: und zu einem Weibe sollst du nicht ihre Schwester zur Nebenbuhlerin nehmen, und es heißt: ihre Scham zu entblößen, worunter nur diese zu verstehen ist. Wie ist dies nun zu erklären? Im Falle des Gebotes sind beide verboten, außerhalb des Gebotes ist sie selbst verboten und die Nebenbuhlerin erlaubt.

ז איפוך אנא במקום מצוה היא אסורה וצרתה מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות א"כ לא יאמר עליה

7 Vielleicht entgegengesetzt: im Falle des Gebotes ist sie selbst verboten und ihre Nebenbuhlerin erlaubt, außerhalb des Gebotes sind beide verboten!? — Wenn dem so wäre, brauchte es nicht ihr zu heißen.

ח א"ל רב אשי לרב כהנא ממאי דהאי עליה לאיסורא דלמא להתירא וה"ק רחמנא אשה אל אחותה לא תקח לצרור לא היא ולא צרתה שלא במקום עליה אבל במקום עליה שתיהן מותרות

8 R. Aši sprach zu R. Kahana: Woher, daß [das Wort] ihr verbietend deutet, vielleicht erlaubend, und zwar meint es der Allbarmherzige wie folgt: und zu einem Weibe sollst du nicht ihre Schwester zur Nebenbuhlerin nehmen, weder sie noch ihre Nebenbuhlerin, in Fällen von denen es nicht ihr heißt, im Falle aber, von dem es ihr heißt, sind beide erlaubt!?

ט א"כ לגלות ערוה דחדא היכי משכחת לה אי במקום מצוה שתיהן מותרות אי שלא במקום מצוה שתיהן אסורות:

9 Worauf beziehen sich demnach die von einer [sprechenden Worte] ihre Scham zu entblößen!? Wenn vom Falle des Gebotes, so sind ja beide erlaubt, wenn außerhalb des Gebotes, so sind ja beide verboten.

י גופא רבי אומר ולקח ולקחה ויבם ויבמה לאסור צרות ועריות מידי צרות כתיבא הכא ועוד צרות מלצרור נפקא

10 Der Text. Rabbi sagte: Er nehme sie, er vollziehe die Schwagerehe an ihr, dies verbietet die Nebenbuhlerinnen und die Inzestuösen. Werden hier denn Nebenbuhlerinnen genannt!? Ferner wird es ja hinsichtlich der Nebenbuhlerin aus [den Worten] zur Nebenbuhlerin gefolgert!?

יא לצרור מפיק ליה רבי לכדרבי שמעון

11 [Die Worte] zur Nebenbuhlerin verwendet er für die Lehre R. Šimo͑ns,

יב צרה הכא כתיב ה"ק א"כ לימא קרא ולקח מאי ולקחה כל היכא דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא ואי לא תרוייהו אסירין

12 und von der Nebenbuhlerin ist hier die Rede. Die Schrift sollte ja sagen: er nehme, weshalb: er nehme sie? Wenn ein zweifaches Nehmen vorliegt; kann er beliebig die eine oder die andere nehmen, so ist sie erlaubt, wenn aber nicht, so sind beide verboten.

יג ויבמה במקום ייבום הוא דאסירא צרה שלא במקום ייבום שריא צרה ורבנן האי ולקחה מאי עבדי ליה

13 Er vollziehe an ihr die Schwagerehe; ist die Schwagerehe zu vollziehen, so ist die Nebenbuhlerin verboten, ist die Schwagerehe nicht zu vollziehen, so ist die Nebenbuhlerin erlaubt. — Wofür verwenden die Rabbanan [die Worte] er nehme sie?

יד מיבעי להו לכדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא ולקחה מלמד שמגרשה בגט ומחזירה ויבמה על כרחה

14 Sie verwenden sie für eine Lehre des R. Jose b. Ḥanina, denn R. Jose b. Ḥanina sagte: Er nehme sie, dies lehrt, daß er sich von ihr durch einen Scheidebrief scheiden lassen, und daß er sie wieder nehmen dürfe; und vollziehe an ihr die Schwagerehe, auch gegen ihren Willen.

טו ורבי דרבי יוסי בר חנינא מלאשה נפקא על כרחה מיבמה יבא עליה נפקא

15 Und Rabbi!? — Die Lehre des R. Jose b. Ḥanina entnimmt er aus [den Worten] zur Frau, und daß es auch gegen ihren Willen erfolge, folgert er aus: ihr Schwager komme zu ihr.

טז ורבי האי עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא אין חייבין ב"ד אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח

16 Wofür verwendet Rabbi [das Wort] ihr? — Dieses verwendet er für folgende Lehre: Das Gericht ist schuldig nur wegen einer Handlung, die bei Vorsatz mit der Ausrottung und bei Versehen mit einem Sündopfer belegt ist; ebenso auch der Gesalbte.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel