Yoma 105

Kapitel 105

א שלא תתחיל מפניך שמא תכוה

1 nicht vorn anzufangen, damit er sich nicht verbrenne.

ב ת"ר (ויקרא טז, יג) ונתן את הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס

2 Die Rabbanan lehrten: Er lege das Räucherwerk auf das Feuer vor dem Herrn; er darf es nicht außerhalb herrichten und innerhalb [des Allerheiligsten] hineinbringen, als Kundgebung gegen die Saduzäer, Welche sagen, er richte es außerhalb her und bringe es hinein. –

ג מאי דרוש (ויקרא טז, ב) כי בענן אראה על הכפורת מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס

3 Woher folgern sie dies? – Denn in der Wolke erscheine ich über der Deckplatte, dies lehrt, daß er es draußen herrichte und hineinbringe.

ד אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ה' אם כן מה ת"ל כי בענן אראה על הכפורת

4 Die Weisen entgegneten ihnen: Es heißt ja bereits: er lege das Räucherwerk auf das Feuer vor dem Herrn, wenn es nun heißt: denn in der Wolke erscheine ich über der Deckplatte,

ה מלמד שנותן בה מעלה עשן ומניין שנותן בה מעלה עשן שנאמר (ויקרא טז, יג) וכסה ענן הקטורת את הכפורת הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה

5 so lehrt dies, daß er darin das Rauchkraut hineintue. – Woher, daß er darin das Rauchkraut hineintun müsse? Es heißt: der Rauch des Räucherwerkes soll die Deckplatte verhüllen. Wenn er aber das Rauchkraut nicht hineintut oder sonst eine der Spezereien fortläßt, macht er sich des Todes schuldig. –

ו ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית

6 Dies erfolgt ja schon wegen des unnötigen Eintretens!?

ז אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה

7 R. Šešeth erwiderte: Dies gilt von; dem Falle, wenn der Eintritt versehentlich und die Räucherung vorsätzlich erfolgt ist.

ח רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה אביאה לא מיחייב דהא עייל ליה שלימה אהקטרה מיחייב דקא מקטר קטורת חסירה

8 R. Aši erwiderte: Du kannst auch sagen, wenn beides vorsätzlich erfolgt ist, jedoch in dem Falle, wenn er zwei Räucherwerke, ein vollständiges und ein unvollständiges, hereingebracht hat; wegen des Eintretens ist er nicht schuldig, da er ein vollständiges hineingebracht hat, wegen der Räucherung ist er wohl schuldig, da er ein unvollständiges geräuchert hat.

ט אמר מר ומניין שנותן בה מעלה עשן ת"ל וכסה קרא לקרא

9 Der Meister sagte: Woher, daß er darin das Rauchkraut hineintun muß? Es heißt: soll verhüllen. Ein Schriftvers zu einem Schriftverse!?

י אמר רב יוסף הכי קאמר אין לי אלא עלה מעלה עשן עיקר מעלה עשן מניין ת"ל וכסה

10 R. Joseph erwiderte: Er meint es wie folgt: ich weiß dies nur von den Blättern des Rauchkrautes, woher dies von der Wurzel des Rauchkrautes? Es heißt: soll verhüllen.

יא א"ל אביי והא איפכא תניא דתניא נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן. שנאמר (ישעיהו ו, ד) והבית ימלא עשן

11 Abajje sprach zu ihm: Es wird ja entgegengesetzt gelehrt!? Es wird nämlich gelehrt: Er tat die Wurzel des Rauchkrautes hinein, und der Rauch stieg wie ein Stock bis zur Decke hinauf, von der Decke aus zerstreute er sich gegen die Wände, bis der Raum sich mit Rauch füllte, wie es heißt: das Haus füllte sich mit Rauch!?

יב אלא אמר אביי הכי קאמר אין לי אלא עיקר מעלה עשן עלה מעלה עשן מניין ת"ל וכסה

12 Vielmehr, erklärte Abajje, meint er es wie folgt: ich weiß dies nur von der Wurzel des Rauchkrautes, woher dies von den Blättern des Rauchkrautes? Es heißt: soll verhüllen.

יג רב ששת אמר אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מניין ת"ל וכסה

13 R. Šešeth erklärte: Ich weiß dies nur vom Offenbarungszelte in der Wüste, woher dies vom [Offenbarungszelte] in Šilo und dem stetigen Tempel? Es heißt: soll verhüllen. –

יד האי (ויקרא טז, טז) מוכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם נפקא

14 Dies geht ja hervor schon aus [dem Verse]: und so verfahre er mit dem Offenbarungszelte, das bei ihnen weilt!? –

טו אלא הכי קאמר אין לי אלא ביום הכפורים בשאר ימות השנה מניין ת"ל וכסה

15 Vielmehr, er meint es wie folgt: ich weiß dies nur vom Versöhnungstage, woher dies von den übrigen Tagen des Jahres? Es heißt: soll verhüllen.

טז רב אשי אמר חד למצוה וחד לעכב רבא אמר חד לעונש וחד לאזהרה

16 R. Aši erklärte: Ein [Schriftvers] deutet auf das Gebot, und einer darauf, daß es unerläßlich ist. Raba erklärte: Ein [Schriftvers] enthält die Strafandrohung und einer die Verwarnung.

יז תניא ר"א אומר ולא ימות עונש כי בענן אראה אזהרה

17 Es wird gelehrt: R. Elie͑zer sagte: Damit er nicht sterbe, dies ist eine Strafandrohung; denn in der Wolke erscheine ich, dies ist eine Verwarnung.

יח יכול יהיו שניהם אמורין קודם מיתת בני אהרן ת"ל (ויקרא טז, א) אחרי מות שני בני אהרן יכול יהיו שניהם אמורים אחר מיתת שני בני אהרן ת"ל כי בענן אראה על הכפורת הא כיצד אזהרה קודם מיתה ועונש אחר מיתה

18 Man könnte glauben, beides sei vor dem Tode der Söhne Ahrons gesagt worden, so heißt es: nach dem Tode der beiden Söhne Ahrons. Man könnte glauben, beides sei nach dem Tode der beiden Söhne Ahrons gesagt worden, so heißt es: denn in der Wolke erscheine ich auf der Deckplatte. Wie ist dies zu erklären? Die Verwarnung vor ihrem Tode, die Strafandrohung nach ihrem Tode. –

יט מאי תלמודא אמר רבא אמר קרא כי בענן אראה ועדיין לא נראה ואלא מ"ט איענוש

19 Wieso geht dies hieraus hervor? Raba erwiderte: Die Schrift sagt: denn in der Wolke erscheine ich, demnach war er noch nicht erschienen. – Weshalb wurden sie demnach bestraft? –

כ כדתניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש ( ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט

20 Wie gelehrt wird: R. Elie͑zer sagte: Die Söhne Ahrons sind nur deshalb gestorben, weil sie eine Halakha in Gegenwart ihres Lehrers Moše entschieden haben. – Was legten sie aus? – Die Söhne Ahrons, des Priesters, sollen Feuer auf den Altar legen; obgleich das Feuer vom Himmel herabkommt, so ist es dennoch Gebot, profanes zu holen.

כא יצא ובא לו דרך כניסתו מנא הני מילי א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אמר קרא (דברי הימים ב א, יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים

21 IN DER WEISE, WIE ER EINTRAT, KAM ER AUCH HERAUS. Woher dies? R. Šemuél b.Naḥmani erwiderte im Namen R. Jonathans: Die Schrift sagt: sodann begab sich Šelomo [von] der Anhöhe zu Gibo͑n nach Jerušalem; wie kommt Gibo͑n zu Jerušalem?

כב אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו

22 Er vergleicht vielmehr seinen Auszug aus Gibo͑n nach Jerušalem mit seinem Einzug aus Jerušalem nach Gibo͑n; wie bei seinem Einzug aus Jerušalem nach Gibo͑n sein Gesicht gegen die Anhöhe gerichtet war, ebenso war bei seinem Auszuge aus Gibo͑n nach Jerušalem sein Gesicht gegen die Anhöhe gerichtet.

כג וכן כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כשהן נפטרין לא היו מחזירין פניהן והולכין אלא מצדדין פניהן והולכין

23 So verfuhren auch die Priester beim Dienste, die Leviten auf der Estrade und die Jisraéliten beim Beistande. Wenn sie sich verabschiedeten, drehten sie das Gesicht nicht um und gingen, sondern wandten das Gesicht seitwärts und gingen.

כד וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך כי הא דר' אלעזר כד הוה מיפטר מיניה דר' יוחנן כד הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין קאי ר' אלעזר אדוכתיה עד דהוה מיכסי ר' יוחנן מיניה

24 Ebenso darf ein Schüler, wenn er sich von seinem Lehrer verabschiedet, nicht das Gesicht umdrehen und gehen, vielmehr wende er das Gesicht seitwärts und gehe. So pflegte R. Elea͑zar zu verfahren, wenn er sich von R. Joḥanan verabschiedete; wollte R. Joḥanan [zuerst] fortgehen, so stand R. Elea͑zar gebückt auf seinem Platze, bis R. Joḥanan ihm entschwunden war;

כה וכד הוה בעי ר' אלעזר לסגויי הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא

25 wollte R. Elea͑zar [zuerst] fortgehen, so ging er rückwärts, bis er R. Joḥanan entschwunden war. Wenn Raba sich von R. Joseph verabschiedete, ging er rückwärts, bis er sich die Füße stieß und die Schwelle R. Josephs mit Blut besudelte.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel