Yoma 122

Kapitel 122

א אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון ר' מאיר דאמר יביא אחר ויתחיל בתחילה הכא נמי יביא אחר וישחוט

1 Wenn er das Schuldopfer eines Aussätzigen auf einen anderen Namen geschlachtet hat, so gelangen wir zum Streite zwischen R. Meír und R. Elea͑zar und R. Šimo͑n; nach R. Meír, welcher sagt, er müsse anderes holen und von vorne beginnen, muß er auch hierbei ein anderes [Opfer] holen und schlachten,

ב ולר' אלעזר ור' שמעון שאומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל הכא אין לו תקנה

2 und nach R. Elea͑zar und R. Šimo͑n, welche sagen, er beginne da, wo er unterbrochen hat, gibt es hierbei für ihn kein Mittel.

ג מתקיף ליה רב חסדא והא (ויקרא יד, יב) אותו כתיב קשיא

3 R. Ḥisda Wandte ein: Es heißt ja: es!? – Dies ist ein Einwand.

ד תניא כוותיה דרבי יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו ורב חסדא אמר לך מאי צריך צריך ואין לו תקנה

4 Übereinstimmend mit R. Joḥanan wird gelehrt: Wenn er das Schuldopfer eines Aussätzigen auf einen anderen Namen geschlachtet, oder vom Blute nicht auf die Daumen gesprengt hat, so kommt es auf den Altar und benötigt des Gußopfers, jedoch ist ein anderes Schuldopfer erforderlich, um [den Aussätzigen] tauglich zu machen. – Und R. Ḥisda!? – Er kann dir erwidern: es ist zwar erforderlich jedoch gibt es dafür kein Mittel. –

ה ותני תנא צריך ואין לו תקנה אין והתניא נזיר ממורט ב"ש אומרים צריך העברת תער וב"ה אומרים אין צריך העברת תער וא"ר אבינא כשאומרים בית שמאי צריך צריך ואין לו תקנה

5 Sollte denn der Autor gelehrt haben, es sei erforderlich, wo es für ihn kein Mittel gibt!? – Allerdings. Es wird auch gelehrt: Der kahle Naziräer benötigt, wie die Schule Šammajs sagt, des Haarschneidens, und, wie die Schule Hillels sagt, nicht des Haarschneidens. Hierzu sagte R. Abina: Wenn die Schule Šammajs sagt, er benötige, [so heißt dies], es gebe für ihn kein Mittel.

ו ופליגא דר' פדת דאמר רבי פדת בית שמאי ורבי אלעזר אמרו דבר אחד בית שמאי הא דאמרן רבי אלעזר (דתניא) אין לו בוהן יד ובוהן רגל אין לו טהרה עולמית רבי אלעזר אומר נותן על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר אם נתן על של שמאל יצא

6 Er streitet somit gegen R. Pedath, denn R. Pedath sagte: Die Schule Šammajs und R. Elie͑zer lehrten das gleiche. Die Schule Šammajs lehrte das, was wir eben gesagt haben, und R. Elie͑zer lehrte folgendes: Hat er keinen Daumen und keinen großen Zeh, so kann er niemals rein werden. R. Elie͑zer sagt, man tue es ihm auf die betreffende Stelle, und der Pflicht ist Genüge getan; R. Šimo͑n sagt, hat er es auf die linken getan, so hat er seiner Pflicht genügt.

ז תנו רבנן (ויקרא יד, יד) ולקח מדם האשם יכול בכלי ת"ל ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן

7 Die Rabbanan lehrten: Der Priester nehme vom Blute des Schuldopfers; man könnte glauben, mit einem Gefäße, so heißt es: und er tue. wie das Hinauftun mit dem Selbst des Priesters geschieht, ebenso das Nehmen mit dem Selbst des Priesters.

ח יכול אף למזבח כן ת"ל (ויקרא יד, יג) כי כחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלים את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקיבל ביד בא לו אצל מצורע

8 Man könnte glauben, ebenso auch bei [den Sprengungen] des Altars, so heißt es: denn gleich dem Sündopfer ist auch das Schuldopfer &c., wie beim Sündopfer ein Gefäß erforderlich ist, ebenso ist beim Schuldopfer ein Gefäß erforderlich. Es ergibt sich dir also, daß das Blut vom Schuldopfer des Aussätzigen zwei Priester auf nehmen, einer mit der Hand und einer mit einem Gefäße; der es mit einem Gefäße aufnimmt, begibt sich zum Altar, und der es mit der Hand auf nimmt, begibt sich zum Aussätzigen.

ט תנן התם וכולן מטמאים בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א ור' שמעון וחכמים אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון הואיל וגמר בו כפרה

9 Dort haben wir gelernt: Diese allemachen die Kleider unrein und sind im Aschenraumezu verbrennen – so R. Elea͑zar und R. Šimo͑n. Die Weisen sagen, nur die letzten machen die Kleider unrein und sind im Aschenraume zu verbrennen, weil mit diesen die Sühne beendet wurde.

י בעא מיניה רבא מרב נחמן כמה שעירים משלח א"ל וכי עדרו משלח אמר לו

10 Raba fragte R. Naḥman: Wieviel Böcke schicke er fort? Dieser erwiderte: Soll er etwa eine Herde fortschicken!? Jener entgegnete:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel