Yoma 6

Kapitel 6

א ועשה לך משלך אלא למ"ד משל צבור מאי איכא למימר

1 mache dir, von deinem, wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, von dem der Gemeinde!?

ב דתניא קח לך משלך ועשה לך משלך ויקחו אליך משל צבור דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור ומה תלמוד לומר קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם

2 Es wird nämlich gelehrt: Nimm dir: von deinem, mache dir: von deinem, sie sollen dir nehmen: von dem der Gemeinde — so R. Jošija; R. Jonathan erklärte: Ob nimm dir oder sie sollen dir nehmen, von dem der Gemeinde, und nur deshalb heißt es nimm dir — als ob man es sagen könnte — deines ist mir lieber ihres.

ג אבא חנן אמר משום ר' אלעזר כתוב אחד אומר (דברים י, א) ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום

3 Abba Ḥanan sagte im Namen R.Elie͑zers: Ein Schriftvers lautet: du sollst dir eine Holzlade machen, und ein Schriftvers lautet: sie sollen eine Holzlade machen; wie ist dies [in Übereinstimmung zu bringen]? Eines, wenn die Jisraéliten den Willen Gottes tun, und eines, wenn sie nicht den Willen Gottes tun. —

ד עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא קיחות דעלמא (שמות ל, לד) קח לך סמים עשיות דעלמא (במדבר י, ב) עשה לך שתי חצוצרות כסף אבל הנך פרושי קא מפרש דמשלך הוא במלואים מכדי כתיב (ויקרא ט, ג) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת למה לי שמע מינה קח לך משלך הוא

4 Sie streiten nur über nehmen und machen, die anderweitig gebraucht werden, [beispielsweise]: nimm dir Spezereien, und: mache dir Trompeten aus Silber, bei diesen aber ist es ausdrücklich erklärt, daß es von deinem sei. Merke, bei der Einsetzung heißt es ja bereits: zu den Kindern Jisraél sollst du also sprechen: Nehmet einen Ziegenbock zum Sündopfer, und wenn es noch heißt: da sprach er zu Ahron: Nimm dir ein junges Rind zum Sündopfer, so bedeutet dies: dir von deinem.

ה ביום הכפורים מכדי כתיב (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא טז, ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת והקריב את פר החטאת אשר לו למה לי שמע מינה האי לו משלו הוא

5 Und beim Versöhnungstag heißt es ja bereits: damit komme Ahron in das Heiligtum, mit einem jungen Stier zum Sündopfer &c. und von der Gemeinde Jisraél soll er zwei Ziegenböcke zum Opfer nehmen, und wenn es noch heißt: Ahron soll seinen Sündopfer-Farren darbringen, so bedeutet dies ebenfalls: sein, von seinem.

ו רב אשי אמר דנין פר לחטאת ואיל לעולה מפר לחטאת ואיל לעולה לאפוקי ראש השנה ועצרת דתרוייהו עולות נינהו

6 R. Aši erwiderte: Man folgere durch Vergleichung des Farren zum Sündopfer und des Widders zum Brandopfer mit dem Farren zum Sündopfer und dem Widder zum Brandopfer, ausgenommen die des Neujahrsfestes und des Wochenfestes, an denen beide Brandopfer sind.

ז רבינא אמר דנין עבודה בכהן גדול מעבודה בכהן גדול לאפוקי כולהו קושייתין דלאו עבודה בכהן גדול נינהו

7 Rabina erwiderte: Man folgere durch Vergleichung des Dienstes durch den Hochpriester mit dem Dienste durch den Hochpriester, ausgenommen alle übrigen in den Einwendungen [genannten Tage], an denen der Dienst nicht durch den Hochpriester erfolgt.

ח ואיכא דאמרי אמר רבינא דנין עבודה תחלה מעבודה תחלה לאפוקי הני דלאו תחלה נינהו מאי תחלה אילימא תחלה בכהן גדול היינו קמייתא אלא עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום

8 Manche lesen: Rabina erwiderte: Man folgere durch Vergleichung des ersten Tempeldienstes mit dem ersten Tempeldienste, ausgenommen jene, an denen er nicht der erste ist. — Was heißt erster: wollte man sagen, der erste für den Hochpriester, so ist dies ja identisch mit der ersten Lesart!? — Vielmehr, der erste im Dienstraume.

ט כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא [רבי יהושע בן לוי] מתני תרתי ר' יוחנן מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים [וריב"ל] מתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים

9 Als R. Dimi kam, sagte er: R.Joḥanan lehrte eines und Reš Laqiš lehrte beides. R. Joḥanan lehrte eines: zu tun, um euch Sühne zu schaffen, das ist der Dienst des Versöhnungstages. Reš Laqiš lehrte beides: zu tun, das ist die Herrichtung der [roten] Kuh; um euch Sühne zu schaffen, das ist der Dienst des Versöhnungstages. —

י ר' יוחנן מתני חדא והא אנן תנן שבעת ימים קודם יום הכפורים ושבעת ימים קודם שריפת הפרה מעלה בעלמא

10 Wieso lehrte R. Joḥanan eines, wir haben ja gelernt: sieben Tage vor dem Versöhnungstage, und [ferner:] sieben Tage vor dem Verbrennen der [roten] Kuh!? — Dies ist nur eine Verschärfung. —

יא והא א"ר מניומי בר חלקיה א"ר מחסיא בר אידי א"ר יוחנן כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים ההוא דרביה דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים

11 Aber R. Minjomi b.Ḥilqija erklärte ja im Namen des R. Maḥsija b.Idi im Namen R. Joḥanans: Wie er an diesem Tage getan hat, so hat der Herr zu tun befohlen, um euch Sühne zu schaffen; zu tun, das ist die Herrichtung der [roten] Kuh, Sühne zu schaffen, das ist der Dienst des Versöhnungstages!? — Dies sagte er im Namen seines Lehrers, denn als Rabin kam, sagte er, R. Joḥanan habe im Namen R. Jišma͑éls erklärt, zu tun, dies sei die Herrichtung der [roten] Kuh, Sühne zu schaffen, dies sei der Dienst des Versöhnungstages.

יב א"ל ריש לקיש לרבי יוחנן מהיכא קא ילפת לה ממלואים אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן

12 Reš Laqiš sprach zu R. Joḥanan: Du folgerst es also von der Einsetzung, somit sollte doch, wie bei der Einsetzung alles, was dabei genannt wird, unerläßlich war, auch hierbei alles, was dabei genannt, unerläßlich sein!?

יג וכי תימא הכי נמי והתנן ומתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין וכי תימא מאי מתקינין מפרישין ליתני או אידי ואידי מתקינין או אידי ואידי מפרישין

13 Wolltest du sagen, dem sei auch so, so haben wir ja gelernt, daß man für ihn noch einen anderen Priester in Bereitschaft halte, er lehrt aber nicht: sich zurückziehen lasse. Wolltest du sagen, unter ‘in Bereitschaft’ sei ‘sich zurückzuziehen’ zu verstehen, so sollte er bei beiden entweder ‘in Bereitschaft’ oder ‘sich zurückziehen’ lehren!?

יד א"ל אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב (שמות כד, טז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה

14 Dieser entgegnete: Woher folgert es der Meister? Jener erwiderte: Vom Sinaj. Es heißt und die Herrlichkeit des Herrn ruhte auf dem Berge Sinaj; die Wolke aber hüllte ihn sechs Tage ein, und am siebenten rief er Moše; wozu heißt es: sechs Tage, wo es schon heißt: am siebenten Tage rief er Moše? Dies ist eine Hauptnorm, daß, wer sich in das Lager der Göttlichkeit begibt, [vorher] einer sechs-[tägigen] Zurückziehung benötige. —

טו והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש

15 Wir haben ja von sieben gelernt!? — Unsere Lehre vertritt die Ansicht des R. Jehuda b.Bethera, der das Unreinwerden

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel