Zevachim 14

Kapitel 14

א מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא

1 Mit der Absonderung wird die Sühnenicht erlangt, wohl aber erlangt sie die Person.

ב ואמר רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה

2 Ferner sagte Raba: Hat man ein Brandopfer auf einen anderen Namen geschlachtet, so darf man nicht auch das Blut auf einen anderen Namen sprengen.

ג איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא איבעית אימא קרא (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור וגו' איבעית אימא סברא משום דשני בה כו' כדריש פירקא

3 Wenn du willst, ist dies aus einem Schriftverse zu entnehmen, und wenn du willst, ist dies zu begründen. Wenn du willst, ist dies aus einem Schriftverse zu entnehmen:den Ausspruch deiner Lippen sollst du halten &c. Wenn du willst, ist dies zu begründen: sollte man denn, weil man dabei einmal falsch verfahren &c. Wie am Anfang des Abschnittes.

ד ואמר רבא עולה הבאה לאחר מיתה שחטה בשינוי קודש פסולה בשינוי בעלים כשרה דאין בעלים לאחר מיתה

4 Ferner sagte Raba: Hat man ein nach dem Todedarzubringendes Brandopfer auf einen anderen Namen des Opfers geschlachtet, so ist es untauglich, wenn aber auf einen anderen Namen des Eigentümers, so ist es tauglich, denn es gibt keinen Eigentümer nach dem Tode.

ה ורב פנחס בריה דרב אמי אמר יש בעלים לאחר מיתה אמר ליה רב אשי לרב פנחס בריה דרב אמי דוקא קאמר מר יש בעלים לאחר מיתה ובעי לאיתויי עולה אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה מכפרא

5 R. Pinḥas, Sohn des R. Ami, aber sagt, auch nach dem Tode gebe es einen Eigentümer. R. Aši sprach zu R. Pinḥas, dem Sohn R. Amis: Meint der Meister, es gebe unbedingt einen Eigentümer auch nach dem Tode, sodaß er ein anderes Brandopfer bringen muß, oder nicht, denn eines sühnt ja viele [Übertretungenvon] Geboten!?

ו א"ל דוקא קאמינא

6 Dieser erwiderte: Ich meine es unbedingt.

ז ואמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו אלא ש"מ דורון הוא

7 Ferner sagte Raba: Das Brandopfer ist ein Geschenk. In jedem Fall: fehlt die Bußfertigkeit, [so heißt es ja:]das Schlachtopfer der Gottlosen ist ein Greuel, ist Bußfertigkeit vorhanden, so wird ja gelehrt, wer ein Gebot übertreten und Buße getan hat, verlasse seinen Platz nicht, ohne daß man ihm vergebenhat. Es ist also nur ein Geschenk.

ח (חטא"ת ע"ל מ"י מכפ"ר עול"ה לאח"ר דורו"ן סימ"ן)

ט תניא נמי הכי א"ר שמעון חטאת למה באה למה באה לכפר אלא למה באה לפני עולה לפרקליט שנכנס [ריצה פרקליט נכנס] דורון אחריו:

9 Ebenso wird auch gelehrt: R. Šimo͑n sagte: Weshalb wird das Sündopfer dargebracht? – ‘Weshalb’, um Sühne zu schaffen!? – Vielmehr, weshalb wird es vor dem Brandopferdargebracht? Dem Fürbitter folgt das Geschenk.

י חוץ מן הפסח והחטאת כו': פסח מנלן

10 AUSGENOMMEN SIND DAS PESAḤOPFER UND DAS SÜNDOPFER &C. Woher diesvom Pesaḥopfer? –

יא דכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב ועשית פסח שיהו כל עשיותיו לשם פסח

11 Es heißt:achte auf den Reifemonat, und du sollst das Pesaḥopfer herrichten, alle Verrichtungen sollen auf den Namen des Pesaḥopfers erfolgen. –

יב אשכחן שינוי קודש שינוי בעלים מנלן

12 Wir wissen dies also von der Verwechselung des Opfers, woher dies von der Verwechselung des Eigentümers?

יג דכתיב (שמות יב, כז) ואמרתם זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח אם אינו ענין לשינוי קודש תניהו ענין לשינוי בעלים

13 Es heißt:so sollt ihr antworten: ein Pesaḥ-Schlachtopfer ist es, das Schlachten soll auf den Namen des Pesaḥs erfolgen, und da dies nicht auf die Verwechselung des Opfers zu beziehenist, so beziehe man es auf die Verwechselung des Eigentümers. –

יד אשכחן למצוה לעכב מנלן

14 Wir wissen nun, daß diesGebot ist, woher, daß es unerläßlichist? –

טו אמר קרא (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך וגו'

15 Die Schrift sagt:du sollst das Pesaḥopfer schlachten dem Herrn, deinem Gott &c.

טז מתקיף לה רב ספרא האי וזבחת להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר פסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו שלמים

16 R. Saphra wandte ein: Deutet denn [der Schriftvers:] du sollst schlachten, hierauf, dieser ist ja wegen einer Lehre R. Naḥmans nötig!? R. Naḥman sagte nämlich im Namen des Raba b. Abuha: Woher, daß das Zurückbleibende des Pesaḥopfersals Heilsopfer darzubringen ist? Es heißt: da sollst das Pesaḥopfer schlachten dem Herrn, deinem Gott, Schafe und Rinder; und da das Pesaḥopfer nur von Lämmern und Ziegen dargebracht wird, so ist hieraus zu entnehmen, daß das Zurückbleibende des Pesaḥopfers als das darzubringen ist, wofür Schafe und Rinder verwandt werden, nämlich als Heilsopfer.

יז אלא אמר רב ספרא וזבחת פסח לכדרב נחמן שמור את חדש האביב למצוה בשינוי קודש ואמרתם זבח פסח בשינוי בעלים למצוה הוא לעכב בין הכא והכא

17 Vielmehr, erklärte R. Saphra: du sollst das Pesaḥopfer schlachten, dies deutet auf die Lehre R. Naḥmans; achte auf den Reifemonat, dies deutet auf das Gebot hinsichtlich der Verwechselung des Opfers; so sollt ihr antworten: ein Pesaḥ-Schlachtopfer, dies deutet auf das Gebot hinsichtlich der Verwechselung des Eigentümers; ist es, daß dieses und jenes unerläßlich ist. –

יח ואשכחן זביחה שאר עבודות מנלן הואיל וגלי גלי

18 Wir wissen dies vom Schlachten, woher dies von den übrigen Verrichtungen? – Da dies [von jenem] gesagt ist, so gilt es auch [von diesen].

יט רב אשי אמר הואיל וגלי גלי לא אמרינן אלא [עבודות] מנלן דכתיב (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו'

19 R. Aši sagte: Wir sagen nicht, daß es, da es [von jenem] gilt, auch [von diesen] gelte, vielmehr ist dies aus folgendem zu entnehmen. Es heißt:dies ist das Gesetz für das Brandopfer, das Speisopfer &c.,

כ ותניא (ויקרא ז, לח) ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח

20 und es heißt:am Tage, an dem er den Kindern Jisraél befohlen hat, ihre Opfer darzubringen, das sind Erstgeborenes, Zehnt und Pesaḥopfer.

כא הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין שינוי קודש בין שינוי בעלים למצוה

21 Die Schrift vergleicht sie mit dem Heilsopfer: wie dies beim Heilsopfer Gebot ist sowohl hinsichtlich der Verwechselung des Opfers als auch hinsichtlich der Verwechselung des Eigentümers, ebenso ist es Gebot auch bei allen anderen sowohl hinsichtlich der Verwechselung des Opfers als auch hinsichtlich der Verwechselung des Eigentümers.

כב וכשלמים מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהן למצוה אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב (משום שנאמר הוא בזביחה אינו אלא לעכב)

22 Und wie ferner beim Heilsopfer zwischen dem Schlachten und den übrigen Verrichtungen hinsichtlich des Gebotes nicht unterschieden wird, ebenso ist auch beim Pesaḥopfer zwischen dem Schlachten und den übrigen Verrichtungen hinsichtlich der Unerläßlichkeitnicht zu unterscheiden. –

כג אלא הוא למה לי

23 Wozu heißt es es (wo doch beim Schlachten das es auf die Unerläßlichkeit deutet)? –

כד כדתניא נאמר בפסח הוא בשחיטה לעכב אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר:

24 Wegen der folgenden Lehre: Beim Schlachten des Pesaḥopfers heißt es es, daß es nämlich unerläßlich ist; beim Schuldopfer aber heißt es es erst nach [der Vorschrift von] der Aufräucherung der Opferteile, und dieses ist tauglich, auch wenn die Opferteile überhaupt nicht aufgeräuchert worden sind.

כה חטאת מנלן דכתיב (ויקרא ד, לג) ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת

25 Woher dies vom Sündopfer? – Es heißt:er soll es als Sündopfer schlachten, das Schlachten muß auf den Namen des Sündopfers erfolgen. –

כו אשכחן שחיטה קבלה מנלן דכתיב

26 Wir wissen dies vom Schlachten, woher dies von der [Blut]aufnahme? – Es heißt:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel