Commentary for Shabbat 145:2

איתמר נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע רבא אמר פטור אביי אמר חייב רבא אמר פטור דלא קמיכוין לזריקה דארבע אביי אמר חייב דהא קמיכוין לזריקה בעלמא כסבור רשות היחיד ונמצאת רשות הרבים רבא אמר פטור ואביי אמר חייב רבא אמר פטור דהא לא מיכוין לזריקה דאיסורא ואביי אמר חייב דהא קא מיכוין לזריקה בעלמא

But Abaye [maintains:] how is an unwitting and unintentional offence meant? When one thinks that it [heleb] is spittle and swallows it.<span class="x" onmousemove="('comment',' It is unwitting, because he thinks it spittle, and unintentional, because he has no intention of eating at all, swallowing not being eating. But the case posited by Raba is not unintentional in Abaye's view, since he did intend to eat. ');">³</span> [While] 'which is not so in the case of the Sabbath,' where he is exempt, for if [by analogy] one intends lifting something detached but cuts something attached [to the soil], he is not culpable. But if he intends to cut something detached and cuts something attached, he is liable.

Explore commentary for Shabbat 145:2. In-depth commentary and analysis from classical Jewish sources.